דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקסה
הרא"ש בפ"ק דתענית דין י"ז כתב יש שרוצים לומר דיחיד שמתפלל בתענית צבור אומר בין גואל לרופא ואין נראה לרב"י דא"כ הא דפריך בדף י"ג ע"ב מברייתא דאין בין יחידים לצבור לשני לי' כפשטא דברייתא אין בין יחיד דעלמא דהיינו תענית יחיד לצבור יחידים בתענית צבור שהיחיד מתפלל י"ח ויחידים בתענית צבור מתפללים י"ט א"ו דאין חילוק עכ"ל וקשי' לי דהא דפריך בגמ' אלא ה"ק אין בין יחיד כו' שקבל עליו תענית צבור שמתפלל י"ט דמנ"ל לגמ' שאף יחיד שמקבל תענית ציבור דילמא מיירי ביחיד בתענית צבור דיותר סברא שיאמר י"ט מיחיד שמקבל תענית צבור ומנ"ל למקשן להוכיח מברייתא דאף ביחיד המקבל תענית צבור א"ו מוכח דזה פשיטא לגמ' דיחיד בתענית צבור לא נקרא יחיד רק צבור ולכן לא יוכל המקשן לאוקמי הברייתא בצבור דהיינו בתענית צבור דהא קתני בברייתא אלא שזה מתפלל וזה מתפלל וזה מיירי בתענית צבור א"כ כל יחיד ויחיד שייך לצבור ולא שייך לומר שזה מתפלל לשון יחיד ולכן רצה לאוקמי בש"ץ שהוא מתפלל יחיד או ביחיד המקבל תענית צבור:
שם מג"א ס"ק ב' לאחר כו' ת"ל דהוי הפסק. ולא הבינותי דוודאי אי הי' הדין דמחזירין בעננו בוודאי לא היה הפסק כמו בטעה באמצעיות דמתחיל מתחלת הברכה שטעה ולא אמרינן דהוי הפסק רק בעננו דאין מחזירין ולכן הוי ברכה לבטלה אם חוזר אבל הכא דלא אמר ברכה עננו רק עננו בלא חתימה דלא הוי ברכה לבטלה קאמר דהוי הפסק:
שם ס"ק ז' להשתבח כו' ומ"מ מדת חסידות כו'. וצ"ע דהא דוחק לומר דר' יהושע ברי' דרב אידי לא נהג במנהג חסידות ועוד צ"ע שהמג"א מסיק שאם מבקש שיאכל עמו רשאי כו' משמע שאפי' מדת חסידות ליכא והא לגבי רבי יהושע מיירי נמי שאמר ליה רב אסי שיאכל עגלא תילתא ומכ"ש שהיה רב אסי אדם גדול ואין מסרבין לגדול ואין לך אונס גדול מזה שצריך לאכול כמו שכתב הרב"י בסי' תקס"ח על ההיא דאמר רב אסי לר' יהושע דלוזיף מר שהי' אונס גדול בשביל שהיה רב אסי אדם גדול ובעיקר קושי' מג"א למה לא אמר מיד שת"ח הוא נראה לתרץ שאדרבה זו היא להשתבח דהא אמרי' בברכות דף נ"ה ע"ב אר"ה לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע ע"ש וכשיאמר שת"ח הוא שרואה חלום רע משתבח עצמו שהוא אדם טוב: