דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקנד
מג"א ס"ק ט' חיה כו' מיהו בט"ב שנדחה כו' המהרש"ל מחמיר אפי' בט"ב שנדחה משום דסבר דצריכה להתענות מצד הדין אבל המג"א פסק כש"ע דאין מתענה רק מצד המנהג עי' במחה"ש ולהמג"א דמדמה לסי' תקנ"ט אפשר דצריכה להתענות עד המנחה:
שם ס"ק כ"ב לחברו כו' ולא ידענא כו'. וצ"ע דגם הרמב"ם בפ"ה מהל' תענית הל' י"א כתב תלמידי חכמים אין נותנין זל"ז שלום בת"ב אלא יושבים דומם ואם נתן להם עם הארץ שלום משיב בשפה רפה וכתב הה"מ תוספתא אין שאלת שלום לחברים בתשעה באב ולהדיוטות בשפה רפה פי' משיבין את ההדיוטות בשפה רפה וכן אמרו בירו' עכ"ל משמע דרק לתלמידי חכמים אסור ואפשר דכמו דאמרי' בפסחים דף נ"ד ע"ב דרק ת"ח בטלים ממלאכה בת"ב ה"ה נמי לענין נתינת שלום דק ת"ח אסור וצ"ע במרדכי שכתב לחבירו ובתוספתא ובירושלמי איתא לחברים:
שם ס"ק כ"ג שלא כו' ול"ד לת"צ כו'. לפענ"ד אפשר דלפמ"ש רמ"א שלא נהגו באיסור מלאכה כ"א עד חצות וצריך לומר דאע"ג דאבילות בכל היום וגם בנעילת הסנדל כתב המג"א בס"ק א' שיהא בנידוי מי שעושה א' מכל אלו בכל היום א"כ למה לא נהגו באיסור מלאכה בכל היום וצ"ל דכיון דפסקי' בסי' תקנ"ט סעיף ג' שיושבים בבהכ"נ עד תפלת המנחה וע"ש במג"א ס"ק ג' דהיינו עד חצות וילפי' מתענית צבור שאסור במלאכה בזמן שיאספו להתפלל והיינו עד חצות דוקא ובתענית צבור אסור במלאכה כל היום מפני שהיה אסיפת זקנים בת"צ בכל היום כדאיתא בתענית דף י"ב ע"ב ולקמן בסי' תקע"ו סעיף ט"ז ועמ"ש ולכן אפשר בלילה נמי מותר במלאכה כי עיקר אסיפה לומר קינות ולקרות בתורה ולהפטיר הוא ביום כמו בת"צ: שם ס"ק כ"ד קשי' לי בפסחים דף נ"ה ע"א דקשי' דרשב"ג אדרשב"ג ומשני הכא לא מחזי כיוהרא אמרי מלאכה הוא דלית לי' ע"ש וצ"ל דרבנן החולקים על רשב"ג סבירא להו דגם בביטול מלאכה אמרי' מחזי כיוהרא ולא סבירא להו דאמרי מלאכה לית לי' והא לעיל דף נ"א ע"ב משני רבא סתם מתניתין דריש פרקין דאמרי הרואה יאמר כמה בטלני הוי בשוקא ע"ש ואפשר לומר דהכא כיון דכולם עוסקין במלאכה רק הת"ח בטלים לא יאמרו הרואים שמלאכה לית לי' רק יאמרו שמחזיק עצמו כת"ח דהא עמי הארץ יודעים שת"ח בטלים מפני אבילות ת"ב אבל לעיל כיון שבא למקום שנהגו כולם לעשות מלאכה אפי' ת"ח נמי עושים מלאכה ולכן אם זה בטל לא יעלה על לבם שחולק עמהן רק יאמרו מלאכה הוא דלית ליה:
שם ס"ק כ"ז כל העושה מלאכה משמע אפי' במקום שנהגו לעשות כו'. קשי' לי מאי פריך הגמ' בפסחים שם אמאי אומר רשב"ג לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח הא מחזי כיוהרא כמו שרשב"ג אוסר לחתן לקרות את שמע דילמא הכא שאני דלהכי אין עושה מלאכה בשביל שאין בו סימן ברכה ואפשר שת"ח שאין עושים מלאכה הוא נמי בשביל שאין בו סימן ברכה ולקמן בסימן תקפ"ה סעיף ה' כתב הט"ז שהרב"י ביו"ד סי' ע"ר דבדבר שאין בו סימן ברכה יש איסור בדבר ומחה"ש כתב שם שהרב"י נסתפק אם יש בו איסור ולעיל בסי' רנ"א כתב המג"א בס"ק ב' בשם סמ"ג שמונעין אותו ואין עונשין אותו ע"ש א"כ הכא במלאכה בת"ב שאין בו סימן ברכה אפי' במקום שנהגו לעשות בוודאי ראוי לכל אדם שלא לעשות המלאכה שאין בו סימן ברכה א"כ אמאי אמרי' דמחזי כיוהרא: