דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקנב
כתב הטור ועד כמה אין נקרא בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים שלא עבר יותר מב' ימים ולילה אחד ואבי העזרי כתב משום דבשלמים כתיב שמחה ואמרינן נמי גבי בן סורר ומורה דאינו חייב אלא בבשר שהוא כשלמים שיש בו שמחה וממשיך עכ"ל הנה מה שכתב הטור דגבי סורר ומורה הטעם משום שמחה צ"ע דבסנהדרין דף ע' ע"א אית' בגמ' דאין הטעם בסורר ומורה משום שמחה רק משום אמשוכי ע"ש גם מה שכתב הטור דסורר ומורה חייב בבשר מליח כל זמן שהוא כשלמים וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מהל' ממרים הל' ד' וצ"ע דבסנהדרין שם איתא התם תנן ערב ת"ב כו' בשר מליח עד כמה כל זמן שהוא כשלמים הכא מאי התם משום שמחה כל זמן שהוא כשלמים נמי אית בי' שמחה הכא משום אמשוכי ובכל שהו לא ממשיך ופי' רש"י משעבר לילה אחת מפיג טעמו לא חשוב עכ"ל ומסוגית הגמ' שם משמע דהא דקאמר הגמ' התם משום שמחה כו' הכא משום אמשוכי כו' אין שייך לבעי' רק שהוא מה שגמ' פושט האיבעי' דסורר ומורה פטור אפילו בבשר מליח ואוכל בתוך זמן שלמים דא"א דהא דקאמר התם משום שמחה כו' שייך להאיבעי' הו"ל לגמ' לומר או דילמא דסורר ומורה וערב ט"ב שוין כדרך הש"ס ועוד דבכל הסוגי' שם לא נזכר עוד מזה א"ו דהגמ' פושט דסורר ומורה אין כערב ט"ב ופטור בבשר מליח אפי' קודם שני ימים ולילה אחד ע"ש היטב ואפילו א"א דגמ' לא פושט האיבעי' ונשאר בספק נמי לא יוכל להרוג אותו באוכל בשר מליח קודם שני ימים ולילה אחד דספק נפשות להקל א"כ צע"ג על הרמב"ם והטור שפסקו שסורר ומורה חייב בבשר מליח כל זמן שהוא כשלמים: שם מג"א ס"ק ב' ודגים כתב בנ"ץ כו' מה שנדפס הגה ממהר"צ שפיץ שכתב דמיירי לענין ב' תבשילין וקמ"ל בש"ע דבשר מלוח הוי תבשיל לענין ב' תבשילין ואע"ג לענין סורר ומורה לא נקרא מאכל ע"ש הם דברים תמוהים דהטור והרב"י כתבו בפירוש דנהגו לאסור בשר מליח אפי' בתבשיל אחד ועוד דהרב"י ובש"ע כתבו דהמנהג לאסור בשר מלוח ואי איירי לענין ב' תבשילין אז אסור מדינא ועוד דהרב"י כתב דלדידן דנוהגין איסור בבשר מלוח מר"ח בוודאי אסור בסעודה המפסקת ומנהג זה מר"ח לאו משום ב' תבשילין ומ"ש דקמ"ל דבשר מליח נקרא תבשיל אף דגבי סורר ומורה לא נקרא מאכל הוא תמוה כי מה ענין מאכל לשם דמשנה מפורשת בסנהדרין דף ע' ע"א אכל כל מאכל ולא אכל בשר אין נעשה בן סורר ומורה ובשר צריך להיות בשל ולא בשיל אע"ג דבשר כזה לא הוי מאכל לגבי אחרים ע"ש: שם ס"ק י"ב הגה ממהר"ץ הנ"ל ומקשה על רש"י ר"ה דף י"ח ע"ב בד"ה דאמר רב חמא ומתניתין בזה"ז מיירי מדקתני שהבהמ"ק היה קיים ומקשה מהר"צ הנ"ל תיפוק לי' דמוכח דמיירי בזה"ז דהא קאמר ועל אב מפני התענית אבל לפ"ז מתורץ דאף בזמן המקדש היו יוצאין מפני התענית היינו שהיו אומרים קינות עכ"ל ודוחק לומר מפני התענית היינו שיאמרו קינות ועוד דבזמן המקדש הי' ט"ב יום טוב והי' צריך לשלוח שלוחים להודיע אימת יו"ט של ט"ב ולדבריו שהי' צריך שלוחים אפי' בזמן המקדש כדי לומר קינות קשה מאי פריך הגמ' שם אי הכי ט' באב נמי דילמא גם בט' באב רצו אין מתענין דצריך שלוחים כדי לומר קינות דמה בזמן המקדש היה צריך לומר קינות מכ"ש באין גזירת מלכות ואין שלום דצריך לומר קינות וצע"ק במג"א ס"ק י"א שכתב טעם לסעודה שבזמן בית שני הי' יו"ט ט"ב הא גם צום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי היה יו"ט בזמן בית שני כדאיתא בר"ה שם א"כ יעשה נמי סעודה להיכר בזמן הזה בשאר הצומות זכר למקדש: