אור ברסלב
דברי צבי סימן תקמח

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תקמח

סימן תקמז

צ"ע ברש"י במועד קטן דף י"ט ע"א במתניתין שכתב רש"י ואני אומר כי טעות סופר הוא דמה שנזכר שלשה ימים לאו דוקא ואפי' שעה אחת כו'. וצ"ע דהא בגמ' רבא אמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה וברש"י הגירסא שלפנינו תנא דידן היינו תנא דבריית' אבל הגאון ר' ישעיה פיק הגיה דמשנה והגהה בוודאי אמת דהא בבריית' איתא פלוגתא דר"א וב"ש סברי שלשה וחכמים וב"ה סברי אפי' יום אחד א"כ אם רצה לפסוק הלכה כברייתא הי' צריך לומר כחכמים או כב"ה ובכל מקום שאיתא בגמ' תנא דידן קאי על תנא דמתניתין וכן לעיל דף י"ז ע"ב נקיט תנא דידן על תנא דמתניתין ע"ש א"כ מוכח דמתניתין סובר דוקא שלשה דלא כרש"י:

שם הרב"י כתב בשם הרמב"ם שסובר שהקובר את מתו ברגל אינו נוהג דברים שבצנעה ולפענ"ד אפשר להביא ראי' להרמב"ם ממ"ק דף י"ט ע"ב בעא אביי קברו ברגל עולה לו למנין ל' למנין שבעה לא מיבעי' דלא נהגא מצות שבעה ברגל וכו' דקשה דהא בשבת נמי לא נהוג מצות שבעה ואפ"ה תנן במתניתין דעולה למנין שבעה א"כ ה"נ נוכל לומר דיו"ט עולה אע"ג דלא נהוג מצות שבעה א"ו מוכח דשבת עולה דעכ"פ נהוג מצות שבעה בדברים שבצנעה וכפוסקים דגרסי בכתובות דף ד' ע"א דאמר ר' יוחנן אע"ג שאין אבילות בשבת דברים של צנעה נוהג עי' בהרב"י אבל ביו"ט אין נוהג אפי' דברים שבצנעה ולכך פשיטא לי' דרגל אין עולה לשבעה:

שם מג"א ס"ק א' ומונה כו' דדמי לשגג כו'. וצ"ע דהא למהרש"ל דסובר דהקובר בתוך הרגל ש"ע עולה למנין ז' אע"ג שצריך לנהוג שבעה אחר הרגל אפ"ה למנין ל' עולה ש"ע לז' א"כ בשגג ולא נהג אבילות קודם הרגל נמי אמרי' לשיטת מהרש"ל דש"ע עולה למקום ז':

שם ס"ק ה' לא כו' וזה לא שייך בחוה"מ דאין נוהג בו אבלות. קצת קשה דהא במ"ק דף ט"ו ע"א יליף הגמ' מיחזקאל מדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דאבל אסור להניח תפילין והא יחזקאל לא נהג אבילות בעטיפת הראש ובנעילת הסנדל וכדומה כדאית' בגמ' שם רק בקצת דברים הי' נוהג אבילות ולא הי' נוהג דיני אבל אלא למשל כמ"ש תוס' שם ד"ה אסור כו' ואפ"ה הי' צריך רחמנא להתיר לו להניח תפילין ואע"ג שלא הי' לו יום מר כלל א"כ נוכל לומר דקובר מתו ברגל דעכ"פ נוהג אבילות בדברים שבצנעה א"כ נוהג מקצת אבילות דאסור להניח תפילין:

שם ס"ק י"א ואצ"ל כו' עי' בגמ'. כוונתו דבמ"ק דף י"ט ע"ב מחולקים אבא שאול וחכמים דאבא שאול סבר דאפי' חל ז' בערב הרגל הרגל מבטל ל' ופסקי' כוותי' וחכמים סוברים דדוקא ח' בערב הרגל מבטל ל' א"כ כששלמו ח' קודם הרגל כ"ע מודים והרב"י כתב על הטור שכתב אם חל יום ז' ערב הרגל וכן נמי אם חל יום ח' בשבת ערב הרגל מותר לספר וכתב הרב"י לשון רבינו אינו מכוון שלא היה לו לכתוב וכן דמשמע דטפי רבותא בח' שחל בשבת ערב הרגל מבז' שחל בשבת ערב הרגל ואין הדבר כן שהרי בח' מודים חכמים ובז' הם חולקים וכך היה לו לכתוב ואצ"ל שאם חל ח' בשבת ערב הרגל ע"ש ולכן כתב בש"ע ואצ"ל הנה מ"ש בז' שחל בשבת ערב הרגל יש טעות סופר דהא בז' שחל בשבת ערב הרגל אסור לספר בע"ש כדאי' בסעיף ח' ובגמ' דף י"ז ע"ב לכ"ע ולפענ"ד דלהכי נקט הטור וכן ולא נקט ואצ"ל משום דהוי רבותא בח' שחל בשבת ערב הרגל דס"ד דבז' בערב הרגל כיון דפסקינן כאבא שאול דיום ז' עולה לכאן ולכאן א"כ שפיר דרגל מבטל ל' אבל בח' בשבת ערב הרגל דבע"ש עדיין לא נתבטל השלשים אפילו לאבא שאול ולא נתבטל הלמ"ד עד שבת שהוא ערב הרגל א"כ ס"ד דאסור לספר בע"ש ועי' ביו"ד סי' שצ"ט סעי' ג' בש"ע כתב נמי וכן:

שם סעיף ח' אם כו' סמוך לערב כו'. ביו"ד בסי' שצ"ט סעיף ג' ובש"ך שם ס"ק י' דאפי' חל יום ח' או ט' בערב הרגל שצריך להמתין מלספר ולרחוץ עד סמוך ללילה והרב"י כתבו כאן בשם הג"א:

שם סעיף י"ג קשי' לי למה כתבו הפוסקים הטעם בעצרת מפני שיש לו תשלומין כל ז' דהא בש"ע ור"ה ויו"כ דלא שייך תשלומין אפ"ה חשובים כז' והטעם כמ"ש תוספות במ"ק דף כ"ד בד"ה דר"א ע"ש וצ"ע בגמ' שם דקאמר שמע ר' אמי ואיקפד אמר אטו דידי' היא דר"א א"ר אושעיא ע"ש הא מדר"א א"ר אושעי' לא שמעי' אלא דעצרת יש לו תשלומין א"כ יכול לומר דבזה"ז עצרת כשבת כמו שסובר ר"א במתני':

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה