דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקמד
צע"ק במועד קטן דף ה' ע"א דקאמר בגמרא תריץ הכי חוטטין בורות של יחיד כו' ואין חופרין כו' בשאין רבים צריכין ואצ"ל של יחיד דכי אין יחיד צריך אפילו חטיטה נמי אסור ע"כ דהי' לגמ' לומר בפשיטות דאין צריך לומר דאין חופרין בורות של יחיד כשאין צריך להם דהא אפילו ביחיד הצריך להם אסור לחפור:
שם ט"ז ס"ק א' וה"ה כו' דהמקיים כלאים לוקה כו' וצ"ע במועד קטן דף ו' ע"א דאמרי' מ"ש בחוה"מ דנפקינן אר"י אר"י משום שכר פעולה דמוזלי גבן וכתבו תוס' למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי ניחא ולמ"ד אסור י"ל דהני דמצות התירו ע"ש דקשה ממ"נ אם היו יכולין לצאת על הכלאים קודם יו"ט האיך רשאין להמתין עד חוה"מ הא לדברי ט"ז הוי כמקיים כלאים דלוקה אלא ע"כ דלא היו יכולין לצאת קודם יו"ט א"כ מאי אמרינן שם דבשביל דיהבינן שכר מתרומת הלשכה להכי יוצאין בחוה"מ דמוזלי הא ע"כ צריכין לצאת דהא המקיים כלאים לוקה ועוד דלמ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי אז מותר אפי' במלאכה אסורה בחוה"מ כדאית' בסי' תקמ"ב סעי' ב' א"כ אפילו היה אסור לעקור כלאים בחול המועד מ"מ מותר מפני שאין לו מה יאכל אפי' אם היה הדיוט נותן לו שכרו ולא מתרומת הלשכה: שם מג"א ס"ק א' לגוף כו' יצטרך אחד כו'. משמע דבשביל אחד נמי מותר וכן כתב מחה"ש בפירוש אף שא"צ רק אחד וצ"ע דא"כ הוי כמו בשביל יחיד דאסור ולא דמי למ"ש מג"א בסי' תקמ"ה ס"ק י"ז כמ"ש מג"א שם כיון דמזדמן תדיר אע"ג שבכל פעם הוא לאיש מיוחד הוי צרכי רבים כיון דמזדמן הרבה יחידים אבל בשביל אחד פשיטא דהוי צרכי יחיד:
שם ס"ק ב' בנין כו' דבר האבד כו'. צ"ע דהא צרכי רבים הצריכים עתה בוודאי מותר אפ"ה אסור בבהכ"נ דכיון דלא הוי צרכי הגוף כמ"ש הרב"י א"כ דילמא דבר האבד נמי אסור דלא הותר דבר האבד בחוה"מ רק נמי בצרכי הגוף:
שם ס"ק ה' להמשיך כו' כ' הרב"י כל צורך מצוה כו' הרב"י למד כן מתוס' מועד קטן דף ו' ע"א ד"ה דמוזלי כו' דכתבו דאפי' למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור דהני דמצות התירו ע"כ א"כ לדידן דקי"ל דשכר פעולה שאין לו מה יאכל מותר נמי אמרי' דבדבר מצוה מותר אפילו יש לו מה יאכל עי' בהר"ם ובמחה"ש ולפענ"ד אפשר לחלק דנוכל לומר דמה שמותר למ"ד באין לו מה יאכל אפילו לעשות מלאכות האסורות כדאיתא בסי' תקמ"ב סעי' ב' בזה חולק אידך מ"ד וסבר דכולי האי לא שרינן בשביל שאין לו מה יאכל לפועל שיעשה מלאכות האסורות ולהכי כתב דבמלאכת מצוה מודה אידך מ"ד דמותר לפועל שאין לו מה יאכל אבל לפועל שיש לו מה יאכל נוכל לומר דלד"ה אסור ועוד נראה דהתם דתוס' כתבו דמותר הי' תרי מצות עקירת הכלאים וגם משום דמוזלי שכרן שנוטלין מתרומת הלשכה אבל בעלמא אסור אע"ג דהוי לדבר מצוה: