אור ברסלב
דברי צבי סימן תקלג

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תקלג

סימן תקלב

מג"א ס"ק ב' לא כו' עס"י תק"ג. ולפענ"ד אפשר דאין ראי' משם דשם כתב מג"א בס"ק ג' דכשאוכל ממנה לא מקרי הערמה ובס"ק ד' כתב דבפת החמיר שצריך תקון בפ"ע אבל בקדרה דחד טרחא שרי ע"ש א"כ נוכל לומר דמה דמתירין שם בעבר והערים מיירי בבישול דחד טרחא וגם אוכל ממנה אבל הכא בטחינה ובשכר דלאו חד טרחא אסור:

שם ס"ק ג' או כו' בפרק תולין קל"ט ע"ב כו'. ולפענ"ד אפשר, דאין ראי' משם דהלכה כר"י בר יודא דקושי' הגמ' שם קאי לרב אשי דאמר והוא דתלה בו רמונים דצריך להיות מוכחא מילתא דלאו בשביל השמרים תלי' כמו שפרש"י אלמא אפילו היכא דהערמה מותר כמו בתליית משמרת משום דלאו מלאכה היא רק כעובדא דחול כדאיתא בשבת שם דף קל"ח ע"א לכן מותר הערמה לדברי הכל אפ"ה אמר רב אשי והוא דתלה בה רמונים דאע"ג דהערמה מותר אינו מותר אלא לדידי' שהוא יודע שמערים אבל הרואים לא ידעו מהערמה לכן מטיל בה רמונים ומקשה הגמ' דהא גבי מטילין שכר במועד דשרי ר' יוסי בר יודא הערמה אע"ג דלא מוכחא מלתא אלמא היכא דהערמה מותר אין צריך מוכחא מילתא אע"ג דרבנן חולקים על ר"י בר יודא והל' כחכמים היינו משום דחכמים אוסרים שם הערמה משום דהוי מלאכה אבל בזה אין חולקים חכמים על ר"י בר יודא דהיכא דמותר הערמה דאין צריך מוכחא מילתא:

שם סעיף ד' קשי' לי בדברי הרא"ש בפ"ק דמועד קטן דין כ"ח שהביא קושי' הראב"ד שמקשה על הגמ' דף י"א ע"א דללישנא קמא לא שרינן אלא לצודן לאכילה וללישנא בתרא נמי לא שרינן לצודן למלוח אלא כשיכול לאכול מהן במועד ומ"ש משיירתא דשרי למיזבן מינה אלמא עיבורי רווחא פסידא ותירץ דשאני מציאה דליכא פסידא אלא רווחא אבל פרקמטיא ביטול דידה פסידא אי נמי ע"כ לא שרינן משום רווחא אלא מקח וממכר דליכא מלאכה וליכא טרחא אבל מליחת דגים מקרי מלאכה ואיכא טירחא עכ"ל וצ"ע דא"כ רב פפא בדף י' ע"ב דאמר כיון דמתלעי כפרקמטי' האבודה דמי ושרי למייצינהו ובדף י"א ע"א אמר רבא בלישנא קמא כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו כפרקמטי' האבד דמי ושרי ע"ש ולתירוץ ב' של הרא"ש דמחלק דבמקח וממכר ליכא מלאכה וליכא טירחא ובמליחה איכא מלאכה וטרחא א"כ היכי מדמי ר"פ ורבא להתיר משום דהוי כפרקמטי' האבודה הא גבי פרקמטי' ליכא מלאכה וטרחא אבל דר"פ דמתיר למייצינהו היינו לכובשן במשוי ולהוציא ליחה שבהן כמו שפירש"י א"כ הוי מלאכת סחיטה תולדה דדש וגם איכא טרחא ורבא נמי דמתיר מליחת דגים דהוי מלאכה וטרחא ולא דמי פרקמטי' דליכא מלאכה וטרחא:

שם מג"א ס"ק ז' שהרי כו' שרי אפי' ביו"ט כו'. כונתו דבביצה דף י"א ע"ב רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא כדאית' בהרב"י וצ"ע דתוס' בביצה דף י"ז ע"ב בד"ה ובלבד כו' כתבו דמשום שמחת יו"ט התירו דממנע ולא שחיט ע"ש א"כ שם ניחא משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה מתירין לו למלוח הכל אפי' מה שאינו צריך ליו"ט אבל הכא דכל דג הוא בפני עצמו לא שייך טעמא דממנע:

שם ס"ק י' חיות כו' אבל הרב"י כו'. ולפענ"ד מדכתב הרב"י דברי הרמב"ם והה"מ דדוקא האומנין צריכים לעשות בצנעה וגם כתב דברי המרדכי דבדגים שניכר שהוא לצורך המועד מותר בפרהסי' ע"ש משמע שהרב"י מתיר בדגים אפי' לאומנים לעשות בפרהסי' ומה שכתב מג"א דהמרדכי מיירי במי שאינו אומן כדאיתא בגמ' שהביא במועד קטן דף י"א ע"א דרבא מתיר לצוד מהנהר ולמימלח והנהר הוי פרהסי' ורבא לא דיבר מאומן אלא שהתיר לכאו"א שיצוד לעצמו כן פי' מחה"ש ולפענ"ד נראה דכיון דרבא מתיר לכולם ואפילו לאומנים דהא לא אמר רבא דלאומנים אסור ועוד כיון דהטעם דאסור באומנים מפני שעושה הרבה כמ"ש הרב"י ושם התיר רבא לכולם לצוד הרבה ולמלוח א"כ אין חילוק לאומן לאחר א"ו מוכח דבדגים מותר אפילו לאומן בפרהסי':

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה