דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקכט
כתב בד"מ דמותר להתענות ביו"ט מי שמותר להתענות בשבת כדאיתא סי' רפ"ח דהו"ל עונג מהתענית ע"ש וצ"ע דבפסחים דף ק"ט ע"א אמרי' ושמחת בחגך ביין וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט וכ"כ מג"א בס"ק ג' ובס"ק ד' א"כ לא דמי יו"ט לשבת דשבת כתיב ביה עונג ומי שיש לו עונג מתענית הוי זה עונג שלו אבל ביו"ט דכתיב שמחה ושמחה אינה אלא בבשר ויין א"כ מאי מהני שהתענית עונג הוא לו מ"מ לא הוי שמחה בתעניתו:
שם מג"א ברמב"ם כו' בעובדא דר"א כו'. צ"ע שמביא ראי' מר"א הא ר"א סובר בביצה דף ט"ו ע"ב דלא בעינן לכם כלל ביו"ט ולכן דורש בשחרית קודם סעודה ע"ש:
שם ס"ק ב' מיהו כו' יאכל ביום ב' פעמים כו'. וכ"כ מג"א בסי' רצ"א ס"ק ב' ע"ש וצ"ע דלכאורה לא דמי יו"ט לשבת דבשלמא בשבת ילפי' בשבת דף קי"ז ע"ב מקרא דבעינן שלש סעודות אע"ג דבכל יום רגילות לאכול שתי סעודות צריך להוסיף בשבת עוד סעודה אחת וכיון דגזירת הכתוב שצריך דוקא שלש סעודות ולהכי אמרי' דאם לא סעד בלילה שצריך ביום ג' סעודות אבל ביו"ט דאין צריך אלא שתי סעודות כמו בכל ימי החול רק שבחול יכול למגרע מב' סעודות או להתענות לגמרי אבל ביו"ט אסור בתענית ואסור למגרע מב' סעודות שהוא צורך בני אדם לסעוד שתי פעמים ביום ואם מגרע הרי מענה את עצמו אבל אם לא סעד בלילה יוכל לאכול ביום כפי הרגלו ביו"ט ומה שהיה מענה עצמו בלילה ולא אכל הוי מעוות ולא יוכל לתקן: שם ס"ק ה' ולא כו' וכ"מ בסוכה דף כ"ז כו'. פי' מחה"ש דר"א דאמר התם י"ד סעודות ואי ס"ד דביו"ט בעינן סעודה ג' א"כ הוי ט"ו ומקשים העולם דמ"מ תקשי דהוי ט"ו סעודות דהא יש שבת בז' ימי סוכה ומתרץ מחה"ש דאיתא התם דחכמים אומרים תשבו כעין תדורו מה דירה אי בעי אכיל כו' ומקשים תוס' והר"ן הא חייב ביו"ט לאכול פת ומתרץ הר"ן דמאי דאמרי' אי בעי לא אכל היינו משום מצות סוכה אבל משום יו"ט צריך לאכול ונ"מ בירדו גשמים ופי' מחה"ש דמה שאמרו א"ב אכיל היינו מצד טבע בני אדם אבל מה שאוכל משום מצות שבת ויו"ט א"ב לא אכיל מצד מצות סוכה א"כ ראיית מג"א מר"א אינה ראיה דהא דאמר ר"א י"ד סעודות דהיינו כעין דירה אבל סעודה ג' הוא מצד מצות יו"ט ולא משום סוכה ע"ש שהאריך ודבריו דחוקים מאד כי א"א תשבו כעין תדורו א"כ כי היכי דמחויב לאכול בדירתו בשבת וביו"ט פת ה"נ מחויב לאכול בשבת ויו"ט בסוכה אע"ג דאכילה הוא משום מצות שבת ויו"ט מ"מ בדירתו נמי אוכל בשבת ויו"ט א"ו דכונת הר"ן פשוטה דחכמים סוברים תשבו כעין תדורו ואם היו יורדין גשמים בדירתו הי' יוצא ה"נ שיוכל לצאת מסוכתו כדאיתא בסי' תרל"ט ע"ש בהרב"י ולהכי אע"ג שמחויב לאכול פת בשבת וביו"ט יכול לאכול בביתו אם ירדו גשמים וקשי' לי בגמ' שם דגמ' פריך לר"א היכי משלים ביו"ט אחרון הא ביום אחרון לאו בסוכה יתיב כמו שפרש"י ותוס' ומשני הגמ' חזר ר"א ופי' רש"י שר"א נמי סבר דרק בליל יו"ט ראשון חובה רק דסבר דיש לו תשלומין ע"ש וצ"ע כיון דחכמים נמי סברי דבליל ראשון הכתוב קבעו חובה לאכול בסוכה דוקא א"כ אכתי קושי' הגמ' היכי אמר ר"א דישלים ביו"ט אחרון מה שלא אכל בליל יו"ט ראשון הא ביום אחרון לא יאכל בסוכה ונר' לפענ"ד דאפשר דיש מזה ראיה להפוסקים שהובא בהרב"י בסי' תרל"ט שסוברים שאף בלילה הראשונה אין המצטער ואשר ירדו עליו גשמים חייב לאכול בסוכה ע"ש ולהפוסקים הללו צריך לומר דהא דחכמים ילפינן שם בסוכה חמשה עשר מחג המצות דלילה הראשון חובה היינו שמחויב לאכול בלילה ראשונה פת אבל לאו דוקא שצריך לאכול בסוכה דלענין חיוב סוכה הוי לילה ראשונה ככל ימי סוכות רק חיוב האכילה בלילה ראשון ילפי' מחג המצות ולפ"ז שפיר מתרץ הגמ' דר"א חזר ממה שסבר תשבו כעין תדורו שמחויב לאכול בסוכה דוקא י"ד סעודות רק שסובר כרבנן תשבו כעין תדורו אי בעי אכיל כו' רק לילה ראשון ילפי' מחג המצות שחובה לאכול אבל לא בסוכה דוקא ולהכי שפיר יוכל להשלים ביום טוב אחרון:
שם ס"ק ז' וממהרין לצאת ויש לגעור כו'. בסי' קנ"ז ס"ק א' כתב מג"א דמה שמאריכין בשבת וביום טוב אחר שש שעות משום דחשבינן שש שעות משעה שקמים ממטתם ע"ש: