אור ברסלב
דברי צבי סימן תקכז

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תקכז

סימן תקכו

מג"א כתב הר"ן כו' ובלא"ה דבריהם תמוהים כו'. ופי' מחה"ש דתוס' שכתבו ואפי' לדידן דל"ל הואיל ניחא דכל דבר אפיי' ובישול לא שייך בי' הכנה ע"כ כונתם דתוס' פוסקים כר"ח דלא אמרי' הואיל ולא קיי"ל בהא כר"ח דמן התורה צרכי שבת נעשים ביו"ט דהא קיי"ל בזה כרבה דא"ל הכנה מיו"ט לשבת אסור מדאוריית' ולזה כתבו דבאפיי' ובישול ליכא הכנה ואין בו איסור תורה ומותר ע"י ע"ת ודברי תוס' תמוהים מאי מקשה רבה לר"ח בפסחים דף מ"ו ע"ב לדידך וכי משום ע"ת שרינן איסור דאוריית' הא אפי' לרבה דס"ל הכנה מ"מ באפיי' ובישול דלא הוי הכנה גמורה ליכא איסור תורה ע"ש שהאריך ולא אוכל להבין כלל דלפענ"ד דברי תוס' ישרים וברורים מאד דמאי דמשמע מדברי מחה"ש דא"א דגבי אפיי' ובישול ליכא איסור הכנה אע"ג דל"א הואיל וגם אמרי' צרכי שבת אין נעשין ביו"ט אפ"ה ליכא איסור דאוריית' באופה ומבשל מיו"ט לשבת הוא תמוה דהא אפיי' ובישול הם אבות מלאכות וכיון דל"א הואיל וגם אין צרכי שבת נעשים ביו"ט א"כ פשיטא האופה ומבשל מיו"ט לשבת דלוקה אע"ג דליכא בהו איסור הכנה מ"מ מלאכות הם לכן נר' לי לפרש דברי תוס' בביצה שם דהא בפסחים שם משני ר"ח לרבה דמדאורייתא צרכי שבת נעשים ביו"ט לכן מותר לאפות מיו"ט לשבת אפי' בל"ל הואיל ופי' רש"י דשבת ויו"ט חדא קדושה היא וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר ותוס' בדף מ"ז ע"א פירשו הואיל שהיא מצות שבת אם לא יעשנה ביו"ט שוב לא יעשנה חשיב כמו אוכל נפש דיו"ט ע"ש נמצא בין לפירש"י בין לפי' תוס' הא דאמר ר"ח צרכי שבת נעשים ביו"ט לא יליף מקרא רק מצד הסברא ורבה דל"ל צרכי שבת נעשים ביו"ט ל"ל האי סברא ולכן מקשים תוס' בביצה לדידן דל"ל הואיל משום דפסקינן כר"ח א"כ ע"כ מה שמבשלין מיו"ט לשבת משום דבזה נמי פסקי' כר"ח דצרכי שבת נעשים ביו"ט מצד הסברא ולכן מקשים תוס' כיון דאמרי' הכנה א"כ מגלה תורה דאין יו"ט מכין לשבת לאפוקי מסברא החיצונה וכיון דהתורה מגלה בפירוש דאין צרכי שבת נעשים ביו"ט א"כ נשאר קושי' רבה לר"ח בפסחים האיך מבשלין ביו"ט לשבת וליכא לתרוצי כמו שמתרץ ר"ח שם דמדאוריית' צרכי שבת נעשים ביו"ט הא התורה אסר' בפירוש דאין יו"ט מכין לשבת ומתרצים תוס' דלעולם נשאר בסברא חיצונה דצרכי שבת נעשים ביו"ט כמו שמתרץ ר"ח בפסחים והא דאסר' התורה הכנה רק גבי ביצה אבל באפיי' ובישול לא אסרה תורה לבשל לשבת ונשאר סברא חיצונה דבישול מותר לשבת כר"ח:

שם ט"ז סק"ג בספר הגהות רע"א כ' וז"ל בראב"ן סי' קס"ח הכי אית' יחיד שבא בבהכ"נ ומצא צבור שקבלו שבת שהתפללו אתה קדשת היחיד מתפלל ערבית שתים ונ"ל נמי דמי ששכח ולא עירב ע"ת בעיו"ט ונזכר כשאמר הש"ץ ברכו ועירב קודם שהתפלל הצבור תפלת יו"ט שעירובו עירוב כי קבלת יו"ט לא הוי עד תפלת יו"ט עכ"ל מבואר דס"ל דברכו לא הוי קבלה גם לשבת דאין חילוק בזה בין יו"ט לשבת אבל למאי דקיי"ל סי' רס"א ס"ד דברכו הוי קבלת שבת וכן נמי לענין שאין יחיד יכול להתפלל חול כמ"ש מג"א סי' רס"ג ס"ק כ"ח ה"נ לענין עירוב תבשילין וכמ"ש מג"א כאן ס"ק א' דלא כמשמע מט"ז שיש חילוק בזה בין שבת ליו"ט עכ"ל ולפענ"ד צדקו דברי הראב"ן והט"ז לדידן דהא דכתב ראב"ן דלא הוי קבלה עד שהתפללו תפלת שבת או יו"ט היינו כשהתפללו הקהל והוא לא התפלל עמהם והא דאמרי' בסי' רס"א דברכו הוי קבלה היינו אם קיבל הוא בעצמו ומה שמקשה ממג"א בסי' רס"ג אדרבה משם ראי' לדברי הראב"ן דשם בסעי' ט"ו אית' מי ששכח להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת ילך חוץ לבהכ"נ ויתפלל חול והוא שלא קיבל שבת עמהם אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אין מתפלל תפלת חול אלא ערבית שתים וכתב מג"א דקבלת שבת היינו ברכו ע"ש א"כ משמע בפירוש דיש חילוק בין קבלת צבור לקבלת עצמו דהיינו בקבלת שבת בברכו דאין היחיד נגרר אחר הצבור אבל כשהתפלל הקהל אתה קדשת או תפלת יו"ט אפשר דכ"ע סוברים כראב"ן דיחיד נגרר אחר הקהל והמג"א בס"ק א' מיירי שהוא בעצמו קיבל יו"ט לכן הוי קבלה כשאומר ברכו:

שם מג"א ס"ק ג' כבוש כו' כבוש בציר כו'. צ"ע דהרב"י כתב דדגים מלוחים כבוש מקרי ע"ש:

שם ס"ק י"ג אינו כו' וזה לטעם ראשון כו'. המחה"ש גורס איפכא וזה לטעם שני דשבות רחוקה לא התירו י"ל דוקא באפשר לתקן ע"י שבות קרובה וכה"ג דא"א לבשל ביום ב' הותר גם שבות רחוקה ולטעם א' דיו"ט ב' מן התורה חול אסור ע"ש ולפענ"ד אי אפשר לפרש כן דבתוס' פסחים דף מ"ז ע"א ד"ה וא"א כו' משמע דאפי' באי אפשר אין מתירין שבות רחוקה דתוס' פירשו מאי דפריך הגמרא וא"א צרכי שבת נעשי' ביו"ט גבי שתי לחם שצריך לעשות ביו"ט שאין לו זמן אחר אמאי לא דחי יו"ט ע"ש וע"ז משני הגמ' שבות רחוקה לא התירו א"כ ש"מ דאפי' בא"א אין מתירין שבות רחוקה לכן נראה דהגירסא לפנינו הוא עיקר דלטעם ראשון דיו"ט ב' הוי חול דמותר דהא בחלו שני יו"ט בע"ש ובשבת דמותר לבשל בע"ש אע"ג דהוא יום ראשון והוא וודאי יו"ט מן התורה דעירובי תבשילין מתיר לבשל ביום א' כמו שמתיר לבשל ביום ב' רק שהיכא שאפשר לבשל ביום ב' אז אסור בראשון משום דמוטב לבשל ביום ב' דהוי חול מן התורה אבל בא"א בשני מותר בראשון ולא דמי ביו"ט ביום ה' ויום ו' הוא חול אז אסור לבשל אפי' ביום ה' אע"ג שהוא יו"ט שני כי חכמים לא תקנו עירובי תבשילין היכא דיום חול מפסיק אבל לטעם שני שלא התירו שבות רחוקה אז אסור אפי' באי אפשר בשני וכמו דבאם יום ה' יו"ט לא התירו לבשל משום דהוי שבות רחוקה ה"נ לטעם ב' דביו"ט ה' וביום ו' הוי נמי שבות רחוקה דאסור אפי' בא"א:

שם ס"ק ט"ו קשי' לי לרב אשי בביצה דף ט"ו ע"ב דאמר דהטעם דע"ת כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת כו' ופי' רש"י כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת אא"כ התחיל מבעוד יום כו' ע"ש א"כ באוכל העירוב ביו"ט איגלאי מלתא דלא היה מתחיל לבשל מעיו"ט לשבת והוי כמבשל בלא עירוב דכיון דעיקר ההיתר של ע"ת דהוי כמתחיל לבשל מעיו"ט לשבת וביו"ט לא הוי רק כגומר כמו שפי' רש"י והרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט הל' א' נקט טעם רב אשי. וגם המג"א נקט הרבה פעמים טעם רב אשי:

שם ס"ק ט"ז התחיל כו' שהתחיל ללוש כו'. צ"ע דרש"י בביצה דף י"ז ע"ב כתב אם התחיל בעיסתו לתקנה ולאפותה כו' משמע לכאורה דצריך נמי התחלה באפיי':

שם ס"ק י"ח הרא"ש בפ"ב דביצה דין ט"ז כתב דהא דקאמר בגמ' דף כ"ב ע"א ומדליקין לו את הנר היינו נר א' כמו פת אחת וקיתון א' עוד כתב הרא"ש כשמניחין עירוב צריך לומר נמי לאדלוקי דאע"פ דפירש לעיל שלא תקנו אלא לעיקר סעודה היינו דאין צריך לעשות אלא מפת ותבשיל שהוא עיקר סעודה אבל צריך להזכיר כל דבר שאסור לעשות בלא עירוב עכ"ל וכ"כ תוס' שם בד"ה ומדליקין שצריך להזכיר הדלקה ע"ש הנה מה שכתב דאין מדליקין לו רק נר אחד לפענ"ד נראה מדנקט רב הונא שם גבי פת וקדרה אחת וגבי נר לא נקט אחד וגם מדנקט הנר בה"א הידיעה משמע לכאורה שמותר להדליק לו הרבה נרות כמו שרגיל בכל שבת וגם בברייתא שם קתני פת אחת קדרה אחת ומדליקין לו את הנר ומחמין לו קיתון אחד הנה מדקתני בכולן אחד וקתני באמצע הברייתא ומדליקין לו את הנר ולא נקט אחד משמע שמותר בכל נרות הרגיל להדליק בשבת ומה שכתב הרא"ש והתוס' שצריך להזכיר הדלקת הנר בעירובי תבשילין לפענ"ד לכאורה נראה דב"ש וב"ה בהא פליגי דלב"ש צריך לעשות בעירוב תבשילין לכל דבר שצריך ולב"ה אין צריך לעשות רק שצריך להזכיר וכיון דחנני' אליבא דב"ש שם אין מזכיר דצריך לב"ש להדליק נר מעיו"ט כמו שצריך להטמין חמין מעיו"ט א"כ ש"מ שהדלקת הנר שייך לסעודה כי א"א לאכול בלא נר א"כ ה"ה לב"ה אין צריך להזכיר הדלקת הנר עוד קשי' לי אמאי אסור להדליק בלא עירוב דהא בסי' תקי"ד כתב המג"א בס"ק י"ד דביו"ט סמוך לחשיכה מותר להדליק בביתו דצריך הוא לו באותה שעה ע"ש אע"ג שהנר ידליק בלילה שהוא חול ומשמע שם שמותר להדליק אפי' הרבה נרות א"כ ביו"ט בע"ש כשמדליק בוודאי צריך להדליק סמוך לחשכה כמו שמדליק בכל ע"ש א"כ מותר להדליק אפילו הרבה נרות אפילו בלא עירוב תבשילין דהא צריך לנרות באותה שעה ומ"ש מחה"ש על מה שכתב מג"א כמ"ש סי' רס"ג דהיינו שם סעיף ח' שמוסיף נרות הוי שמחה יתירה ע"ש צ"ע דהא שם בס"א איתא דיש להדליק שתים כנגד זכור ושמור א"כ הו"ל להתיר עכ"פ שתי נרות:

שם ס"ק כ"א מה שכתב מחה"ש בשם מג"א בסי' תצ"ח ס"ק ט"ז דהאידנא אין נוהגים לשחוט ביו"ט כלל צ"ע דהא דוק' בהמות כתב המג"א שם דהמנהג דלא ישחוט אבל עופות פשיטא דשוחטין ע"ש:

שם ס"ק כ"ב אסור כו' צריך ללמוד כו'. הד"מ בסי' תקכ"ט חולק על מהרי"ו וכתב דכיון דמתענה הוי כולו לה' ועוד דכתב בסי' רע"א דהא דמותר להתענות בשבת דהו"ל עונג וא"כ מקרי לכם דמה לי עונג זה או עונג אכילה עכ"ל ועי' מה שכתבתי בסי' תקכ"ט ובמג"א בסי' רפ"ח ס"ק ז' כתב בשם השל"ה שאין להתענות תענית חלום בשבת אא"כ התענית עונג הוא לו ע"ש וקשי' דלדעת הד"מ דהתענית הוי כמו עונג אכילה א"כ אמאי צריך בתענית חלום בשבת למיתב תענית לתעניתו בשביל שביטל עונג שבת כדאי' בסי' רפ"ח סעיף ד' הא לא ביטל עונג שבת כיון דהתענית הי' עונג לו כמו אכילה:

שם וביו"ט שחל להיות ע"ש כו'. פי' מחה"ש דעל ע"ת גרידא לא סמכי' להתיר לבשל מיו"ט לשבת דהוי איסור דאורייתא רק דמותר מטעם הואיל מקלע אורחים וליכא רק איסור דרבנן סמכי' על ע"ת כמ"ש מג"א ריש הסימן והמתענה אין רשאי לבשל לאורחים וא"כ לדידי' מן התורה אסור לבשל מיו"ט לשבת ולא סמכי' על ע"ת להתיר איסור תורה עכ"ל וצ"ע דהא דמה דאסרי' למתענה לבשל לאחרים ביו"ט ילפינן ממי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים כמ"ש רמ"א ושם בוודאי אין איסור דאורייתא דהא איסור דאורייתא אין ע"ת מתיר א"כ גם הכא המתענה אין אסור מדאורייתא לבשל לאחרים ליו"ט וגם אין סברא כלל לומר דהתורה אסר' להמתענה לבשל לאחרים וכיון דאין אסור רק מדרבנן א"כ מועיל ע"ת גם מה שכתב מג"א דע"י עירוב מותר מטעם הואיל צ"ע דהא גם לר"ח דל"ל הואיל וסובר צרכי שבת נעשים ביו"ט רק שאסור מדרבנן וע"ת מתיר האיסור דרבנן כדאיתא בפסחים דף מ"ו ע"ב ה"נ לדידן דפסקי' כרבה דא"ל הואיל נמי העירוב מתיר איסור דרבנן כמ"ש מג"א ריש הסימן ע"ש:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה