אור ברסלב
דברי צבי סימן תקט

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תקט

סימן תקח

צ"ע דהרב"י כתב דהרמב"ם דכתב רק שפוד שנרצף ולא כתב שפוד שנרצם משום דהרמב"ם סובר דאין הלכה כר"י דמתיר במכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט וכ"כ הה"מ בפ"ד מהלכות יו"ט הל' ח' וכיון דבש"ע נמי לא כתב רק שפוד שנרצם משמע דפוסק נמי דלא כר"י וצ"ע דהא הרמב"ם בפ"א מהל' יו"ט הלכה ח' מתיר במכשירי אוכל נפש כגון שחיקת תבלין וכיוצא בהן וכתב שם הגה"מ ס"ק ה' דהרמב"ם פוסק כר"י ע"ש ובש"ע סי' תצ"ה סעיף א' פסק דמכשירי אוכל נפש שלא היה אפשר לעשותם מאתמול מותר וכן משמע בש"ע בכמה דוכתי וצ"ע:

שם ט"ז ס"ק א' שפוד כו' והטעם דקי"ל כר"י כו'. לפענ"ד קשה דמשמע דלהכי אסור משום דקי"ל כר"י באפשר מאתמול אסור והא לרבנן בוודאי אסור דאסרי אפי' במכשירי' שא"א לעשות מאתמול כדאיתא בביצה דף כ"ח ע"ב ועוד צ"ע דהא שפוד שנרצף דהיינו שנעקם אפי' נעקם ביו"ט אסור מפני שיכול להשתמש בו כמו שהוא כמו שפרש"י בביצה שם וכ"כ הרב"י וכ"מ מלשון רמ"א שכתב ודוקא שיוכל לצלות בו אבל אם אין יכול לצלות ונשבר ביו"ט כו' משמע בנעקם אפי' נעשה ביו"ט אסור:

שם מג"א ס"ק ב' ונשבר כו' חשיב חול כו'. המחה"ש והגהות רע"א מקשים כיון דא"א לתקנו בראשון אם אין צריך לו א"כ הוי מכשירין שא"א לעשותן מאתמול ע"ש ולפענ"ד נראה דלסברת הב"ח והמרדכי הובא במג"א בסי' תק"ו ס"ק י' דהיכא דאפשר לעשות אלא דאיסורא רביעה עלי' חשיב אפשר ע"ש א"כ ה"נ כיון שהי' אפשר לתקנו בראשון רק דאיסור רביעה עלה חשיב אפשר לעשות ביום ראשון ואסור ביום שני ועוד נוכל לומר דאפילו להפוסקים החולקים על המרדכי וסוברים דהיכא דא"א לעשות משום איסור חשוב לא אפשר מ"מ הכא מודים דכיון דרק מחמת איסור מלאכות ביו"ט הי' א"א לעשות ביום ראשון ולהכי גם בשני אסור שיש ג"כ איסור מלאכה ביו"ט כי המכשירים שיכולים לעשות מאתמול אסור לעשות וזה היה יכול לעשות מאתמול רק איסור יו"ט הי' רביעה עלי' והא גם ביום ב' יש איסור יו"ט בדבר שיוכל לעשות מאתמול:

שם ס"ק ו' ואין מורין וה"ה שאין עושין כן בפני רבים אא"כ כו'. וצ"ע דבביצה דף כ"ח ע"ב דרבא עשה בפני ר' נחמיה דהוי רק יחיד וכן רבה עשה בפני אביי דהוי רק יחיד ואפ"ה אמרו להעביר שמנוניתא אלמא דגם לפני יחיד אסור לעשותו אא"כ מצי לאשתמוטי וצ"ע נמי ברש"י שם שפי' על הלכה ואין מורין כן לרבים וכן הרמב"ם בפ"ד מהל' יו"ט הל' ט' כתב נמי אין מורין דבר זה לרבים ע"ש והא בגמ' משמע דליחיד נמי אין מורין דהא רבא לא רצה להורות לר' נחמי' ורבה לא רצה להורות לאביי ובדף כ"ט ע"א כתב רש"י בד"ה השתא כו' שהבא לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו אסור משמע דבכ"מ שאמר ואין מורין כן אפילו ליחיד אין מורין היתר:

שם ס"ק ט' וכן כו' כל שאסור לחתוך אסור ג"כ לשרוף דמתקן מנא כדאי' בגמ' דף ל"ב כו'. ולפענ"ד אפשר דאין ראי' משם דשם מיירי בפתילה פריך הגמ' שפיר באור נמי קא מתקן מנא דהא מהבהב הפתילה דהוי נמי תקון כלי כמו דאיתא בגמ' שם ג' דברים בפתילה אין מהבהבין אותה באור וכדאיתא בסי' תקי"ד סעיף ט' אבל בשאר דברים נוכל לומר כיון דאין דרך לשרוף רק לחתוך מותר לשרוף:

שם ס"ק י"ב ללבן שפוד כו' ול"נ דלטעם רא"פ כו'. ולפענ"ד נראה דלטעם ד"מ נ"מ באם צלאו על השפוד בשר איסור דצריך ללבן השפוד מצד הדין כמ"ש הט"ז ביו"ד שם ס"ק י' או שצלאו בו בשר ורוצה להשתמש בחלב דצריך נמי לבון מצד הדין כמ"ש שם שפתי דעת ס"ק כ"ג ולטעם ד"מ שא"א לעשותו מעיו"ט שרי ללבן כמ"ש מג"א בס"ק י"א וע"ש בט"ז שרש"ל אוסר בשפוד שצלו בשר שלא נמלח:

שם ס"ק י"ד להטביל כו' ואם א"א להטבילו כו'. וכתב מחה"ש דבביצה שם דף י"ח ע"א מקשה הגמ' ונגזר נטמא ביו"ט אטו נטמא מעיו"ט ומשני טומאה ביו"ט לא שכיח וא"כ הכא תקשה קושי' הש"ס נגזר היכי דאי אפשר מעיו"ט אטו היכא דאפשר מעיו"ט וכן בס"ק י"ב דמדמה לנטמא בולד הטומאה והא הש"ס מקשה נגזור בולד אטו אב הטומאה ומשני כהנים זריזים א"כ הכא נגזר היכא דההכשר מצד חומרא אטו היכא דההכשר הוא מצד הדין ע"ש ולא הבינותי דהא דפריך הגמ' שם דלגזור היינו לרבה דמתרץ המתני' משום גזירה וכן לרב יוסף דמתרץ נמי משום גזירה אבל לרב ביבי דמתרץ גזירה שמא ישהה ורבא דמתרץ מפני שנראה כמתקן לא מקשה הגמרא דנגזור דלדידהו פשיטא דלא גזרי' נטמא בולד אטו נטמא באב או בנטמא ביו"ט אטו נטמא מעיו"ט כי הנטמא באב הטומאה מעיו"ט נמי הטבילה לא אסור אלא מדרבנן ולכן לא גזרינן כלל בנטמא בולד או בנטמא מעיו"ט והרמב"ם בפכ"ג מה"ש פסק כרבא דמחזי כמתקן ובפ' ד' מהל' יו"ט פסק כרב ביבי שמא ישהה עי' בתוי"ט ביצה פ"ב משנה ב' ולרבא ולרב ביבי נוכל לומר דלא גזרי' כלל א"כ שפיר נמי הכא דלא גזרי' בא"א מעיו"ט אטו אפשר או בהכשר מצד חומרא בהכשר מצד הדין דלדידן לא גזרינן כהאי גוונא כלל:

שם ס"ק ט"ו ומותר כו' וצ"ע דהא אסור כו' וע"ק דאדרבה כו'. ולפענ"ד אפשר דלהב"ח דפסק כמרדכי הובא במג"א בסי' תק"ו ס"ק י' דאוסר לאפות העיסה שנילושה מעיו"ט דחשיב אפשר לחלק בלישה אע"ג שאסור לחלק ע"ש א"כ ה"נ יכול לשחוט ולא לכסות רק שאסור לשחוט היכא שא"א לכסות א"כ ע"י זה אין יוכל לשחוט כמו שאסור לאפות העיסה ע"י שאסור להפריש חלה עוד נראה דאע"ג שמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש אבל כשישחוט דמותר לכסות א"כ יטלטל המוקצה שלא לצורך אוכל נפש דהא יכול לאכול בלא כסוי ולהכי אסור לשחוט כי ע"י השחיטה יהא מוכרח לטלטל המוקצה שלא לצורך אוכל נפש:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה