דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקו
מג"א ס"ק ד' שרוצה כו' שכן דרכו כו'. צע"ק דהא עיקר איסור הרקדה מפני שנעשים לזמן מרובה כמ"ש מג"א בס"ק א' ולהכי ברקדו שנית שעושה בשעת לישה מותר שידוע שאין נעשית לזמן מרובה א"כ למאי צריך המג"א לכתוב בס"ק ג' ברקדו פעם שנית שמותר שנראה שהכל יוצא ת"ל שמותר שאין עושה לזמן מרובה:
שם ס"ק ח' ולמחר כו' יתן המשוייר כו'. ומקשה בספר הגהות רע"א דתוס' בעירובין דף י"ז ע"ב כתבו דטבל אסור בהנאה ולפענ"ד נראה דכונת תוס' בעירובין הוא כמ"ש תוס' ברכות דף מ"ז ע"א ד"ה ומאכילן כו' דגבי אכסניא פורע חובו מממונו של כהן וכן הוא כונת תוס' בעירובין שם ולאו משום שאסור בהנאה א"כ הכא דא"י מחזיר לו החמץ והוא נותן להכהן אין מפסיד לכהן ועוד נראה דהנותן לא"י במתנה ע"מ להחזיר לא מקרי הנאה כי הא"י אין מחזיק לו טובה עבור מתנה זו שצריך להחזיר לו:
שם דהא חלת א"י כו'. וכתב הגהות רע"א לכאורה אינה ראיה כ"כ די"ל דדוקא חלת א"י דהוי מתקן גמור אסור אבל חלת חו"ל דלא הוי מתקן גמור כיון דיש בו היתר אכילה וכדס"ל להרא"ש דרבה ס"ל מה"ט להתיר י"ל דאף לאבוה דשמואל דחשיב ליה מתקן מ"מ קיל יותר ולא אסור רק היכא דאפשר לאכלו ע"י אוכל והולך אבל בלא אפשר שרי להפריש עכ"ל ולא הבינותי כיון דעיקר מה שקיל חלת חו"ל כיון דיש בו היתר אכילה בלא הפרשה כמ"ש הרא"ש ורש"י ביצה דף ט' ע"א א"כ בלחם חמץ בע"פ שחל בשבת דא"א לו להפריש אחר אכילה א"כ אין בו היתר אכילה ושפיר הוי כמו חלת ארץ ישראל דחמיר מפני שאין בו היתר אכילה בלא הפרשה:
שם ס"ק י' ומותר כו' ונ"ל ראי' ברורה דשרי כו' וצ"ע דתוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל כו' כתבו ור"י מקשה דהא כי נמי בצע אסור לאפות כדמוכח בביצה עיסה של א"י ושל ישראל ונראה לרשב"א דבעיסת א"י אסור מדרבנן אבל גבי חלה לא אסרו משום תקון חלה ע"ש א"כ דוקא שם דאם לא תאפה תחמיץ שפיר הוי תקון חלה אבל הכא דלא איירי בפסח אסור להפריש חלה מעיסה שנילושה מעיו"ט דלא הוי תקון חלה כי יוכל להניח כל העיסה עד הערב ויפריש חלה וא"כ אדרבה מוכח כדעת הב"ח דלא כמג"א:
שם ומ"כ כו' שקנסוהו כו' לכאורה צריך להבין אמאי קנסוהו כיון דמותר לכתחילה לאכול ואח"כ מפריש וגם מותר לאפות לדעת מג"א וצ"ל דלהכי קנסוהו לפי שהוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו ולא עשה כחבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו כדאי' פסחים דף ד' ע"ב וזה הי' יכול לתקן להפריש מאתמול ולפ"ז קשי' לי מאי פריך הגמ' ביצה דף ט' ע"א לימא פליגא דשמואל אדאבוה ע"ש דהא נוכל לומר דגם אבוה דשמואל סובר אוכל והולך כו' ולא הוי מתקן והא דאסר אבוה דשמואל בגלגל מעיו"ט הוא מטעם קנס בשביל שלא הפריש מאתמול:
שם ס"ק י"א יוכל כו' רק מחשבה. וכתב מחה"ש וצ"ל דעיסה שלש ביו"ט יש שיעור חלה דלא כספר ח"מ עכ"ל ונראה ראיה לדבריו מס"ק י"ב שכתב ויצרפם ר"ל שאין צריך צירוף סל וביו"ד סי' שכ"ה סעיף ב' מבואר בב' עיסות שיש בכל אחד כשיעור או באחד כשיעור ובב' אין בו כשיעור אין צריך צירוף סל ויפריש מעיסה שיש בה כשיעור ע"ש:
שם ס"ק י"ז מותר כו' דמפורשים ועומדות כו'. בביצה דף י"ב ע"ב ברש"י במתני' ד"ה מתנות כתב דאם לא פירש שאר הבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר בעשה כו' משמע דאינן כמפורשין ומה שמותר הרמתן הוא בשביל שא"א לאכול הבשר וצע"ק ברש"י שכתב שהרמתן הותרה ואע"פ שאין טובלין כשאר טבל כו' דצ"ע דאדרבה דלפי שאין טובלין להכי הרמתן מותר דלא הוי מתקן דהא איסור הגבהת תרומה ומעשר הוא משום דמתקן הטבל והכא דלא טבל אין מתקן בהרמה: