דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תפט
סעיף א' ש"ב הגאון הצדיק מהו' אבוש הקשה אמאי צריך הגמרא במנחות דף ס"ה ע"ב וספרתם לכם שתהא ספירה לכל א' וא' ת"ל דבמצוה שבגופו לא שייך שליחות ולפענ"ד נראה לתרץ דשם בגמ' איתא תספור לך ספירה תלי' בב"ד א"כ ס"ד דרק ב"ד סופרים לכך איצטריך וספרתם לכם ספירה לכל אחד וכמ"ש תוס' שם וספרתם גבי יובל כתיב וספרת לך דאבית דין קאמר ע"ש וצ"ע קצת ברא"ש סוף פסחים שכתב מדלא כתיב וספרת לך כדכתיב גבי שמיטה והתם הספירה בב"ד ע"ש דצ"ע דהא הכא נמי כתיב תספור לך בסדר ראה רק שבמנחות שם דורשים מזה שב"ד מקדשי יו"ט וצריך לישאל מב"ד אימתי יספור ע"ש וספירה לכל אחד מדכתיב וספרתם:
שם מג"א ס"ק א' מתחילין כו' הקשה הכ"מ. ולפענ"ד נראה לתרץ דבישיבת סוכה אין מזלזלין ביו"ט של ש"ע כמ"ש תוס' סוכה דף מ"ז ע"א בד"ה מיתב כו' אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ובלולב לא נוטלין שמינכר שנוהג מנהג חול ע"ש ולכן לא מברכי' על הסוכה בש"ע דמינכר שמקיים מצות סוכה והוי זלזול ליו"ט של ש"ע וכן כתב מג"א בסי' קל"ז סס"ק ו' בשם מהרי"ל ע"ש אבל בספירה אפי' אם יספור בלא ברכה מ"מ הוי זלזול ליו"ט כיון דאמר היום יום אחד בעומר הוי כאומר שהיום הוא יום שאחר יו"ט וליכא למימר דמשום זלזול יו"ט שלא לספור ביו"ט כלל א"כ לא יוכל לספור כל ימי הספירה שנאמר תמימות כדאיתא בסעיף ח' וכיון שצריך בע"כ לספור מברך נמי כי ע"י הברכה אין מזלזל ביו"ט יותר כאלו היה סופר בלא ברכה:
שם ס"ק ז' המתפלל כו' דמצות צריכות כונה כו'. המג"א בסי' ס' ס"ק ג' כתב בשם הרדב"ז דמצוה דרבנן א"צ כונה ע"ש ומ"ש המח"ש פה בס"ק ח' דש"ע חולק עם הרדב"ז מדברי מג"א שם לא משמע כן דנראה דהמג"א מביא דברי הרדב"ז פי' על הש"ע וע"ש מה שכתבתי לספק לדברי רבינו יונה שכתב דאפילו למ"ד מצות אין צריכות כונה מ"מ במצוה שתלוי' באמירה לכ"ע צריך כוונה אם נאמר נמי במצות דרבנן לדעת הרדב"ז דאין צריך כוונה אבל התלויה באמירה צריך כוונה:
שם ס"ק י"ד אחר כו' אבל בביתו כו'. פי' מחה"ש דהא כבר קיבל שבת בבהכ"נ עכ"ל וצ"ע דבסי' רע"א כתב המג"א בס"ק א' דצריך לקדש מיד בביתו כדי שיזכור שבת בכניסתו א"כ ש"מ שגם בביתו צריך למהר להקדים שבת וע"ש מ"ש מג"א בשם תשובת מ"ע שכתב שבביתו יכול להמתין אבל לדעת ש"ע שם צריך למהר בביתו לקבל שבת כמו בבהכ"נ:
שם סעיף ט' יש לספור קודם שמברכין וכתב בספר הגהות רע"א דלרמ"א בסי' רע"א דהבדלה דאורייתא י"ל דהבדלה קודם ואע"ג דכל מ"ש ספירה קודם משום אפוקי יומא עדיף מקדימה דאורייתא אבל במ"ש ויו"ט דיש בקידוש עיולי יומא ובהבדלה אפוקי יומא קיימי אדינא להקדים דאורייתא לספירה דרבנן עכ"ל ולפענ"ד נראה דאפילו למ"ד הבדלה דאורייתא היינו בלא הבדיל בתפלה אבל כשהבדיל בתפלה הוי וודאי הבדלה דרבנן כמ"ש מג"א בסי' רע"א ס"ק א' לענין קידוש ואפי' בלא הבדיל בתפלה נראה דהא הה"מ בפרק כ"ט מהל' שבת הל' א' כתב דלמ"ד הבדלה דאורייתא דילפינן בשבועות דף י"ח ע"ב מקרא ולהבדיל ע"ש א"כ נוכל לומר כיון דבשבועות שם יליף מדכתיב ולהבדיל בין הקודש ובין החול א"כ דוקא ממוצאי שבת לחול הוי הבדלה דאורייתא אבל ממוצאי שבת ליו"ט דמבדיל בין קודש לקודש ויו"ט נמי אקרי שבת לכ"ע לא הוי הבדלה דאורייתא דהא בקרא כתיב רק להבדיל בין הקודש לחול ועי' מ"ש בסי' תע"ג במג"א ס"ק ב':
שם סעיף י' ש"ב הגאון הצדיק מהו' אבוש כתב דנוכל לומר דסתם מתני' סוף ערלה דחדש בכל מקום סובר נמי מושב לאחר ירושה וישיבה ואז נוהג בכל מקום אפילו בחוץ לארץ וא"כ האיסור בח"ל רק בזמן שישראל שרויין על אדמתן והוי כיבוש וחילוק אבל לא לאחר שגלו מאדמתן עוד כתב דמשנה פ"ק דכלים משנה ו' שאין מביאין עומר רק מארץ ובמנחות דף פ"ג ע"ב במתניתין דאין עומר בא רק מן הארץ ובגמ' דף פ"ד ע"א מתניתין דלא כהאי תנא דתני ר"י ב"י אומר עומר בא מחו"ל דכתיב מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבין ופי' רש"י כיון דמושבותיכם בח"ל הבאה נמי מחו"ל ע"ש א"כ שני סתמות דאין בא אלא מן הארץ וממילא חדש בח"ל לאו דאורייתא עכ"ל ולפענ"ד משמע מסוגיא דקדושין דף ל"ז דלמ"ד מושב לאחר ירושה וישיבה ל"ל מושב בכ"מ שאתם יושבים דאיתא שם מאן תנא דפליג עליה דר"א ר' ישמעאל דתני' ללמדך שכ"מ שנאמר מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי ר' ישמעאל אמר לו ר"ע הרי שבת שנאמר בו מושבות ונוהגת בין בארץ בין בח"ל משמע דלר' ישמעאל דסבר מושב לאחר ירושה וישיבה לא סבר כלל מושב בכ"מ דאל"כ מאי מקשה ר"ע משבת דילמא ר' ישמעאל נמי סובר דמושב בכ"מ שאתם יושבים וסובר נמי דמושב משמע לאחר ירושה וישיבה ואין לומר דקושי' ר"ע הוא לר' ישמעאל דר' ישמעאל סובר דמושב לאחר ירושה וישיבה והא שבת נמי כתיב מושב והוי קודם ירושה וישיבה א"כ עיקר קושי' ר"ע חסר מן הספר א"ו מוכח דכיון דר' ישמעאל אית לי' מושב לאחר ירושה וישיבה לית לי' בכ"מ שאתם יושבים גם מה שכתב ש"ב דכיון שגלו ישראל מותר בח"ל דלא הוי תו ירושה וישיבה א"כ קשה דלשתרי לאחר שנלו אפי' בארץ ישראל אע"ג דהוי חובת קרקע דהא גזירת הכתוב דחדש אינו נוהג אלא בזמן ירושה וישיבה ועכשיו דליתא ירושה וישיבה אף בא"י מותר כמו קודם ירושה וישיבה ומסתימת הפוסקים משמע בהדי' דבא"י אפי' בזמן הזה דאורייתא א"ו מוכח דכיון דירשו ישראל הארץ אע"פ שגלו נקרא ירושה וישיבה גם מה שכתב ממתניתין בפ"ק דכלים וממתניתין במנחות דאין מביאין עומר רק מא"י דמוכח דחדש בח"ל לאו דאורייתא כבר כתב הלח"מ בפ"ז מהל' תמידין הלכה ה' דהרמב"ם סבר דחדש בח"ל דאורייתא וסובר דאין מביאין עומר אלא מן הארץ ע"ש וה"נ אמרי' דחדש נוהג בשל א"י כמ"ש תוס' קדושין דף ל"ז סוף ד"ה כל מצוה וכן פסקי' ביו"ד סי' רצ"ג ובר"ה דף י"ג אמרי' דאין מביאין עומר משל א"י ע"ש:
תצ מג"א יש כו', שביום ההוא כו'. במגילה דף ט"ו ע"א כתב רש"י ד"ה יו"ט ראשון כו' ובששה עשר נתלה המן בערב ונכתב בצידו ר"ל בערב אחר יום ששה עשר:
שם ס"ק ו' וא"א כו' דבשבת אין קפידא כו' וכתב הגהות רע"א אינו מובן הא יום ליבשה אומרים גבי שירה חדשה א"כ אין הפסק בין גאולה לתפלה כו' ע"ש ודבריו צ"ע דהא דוק' בז' או בח' ש"פ שחלו בשבת דאומרים פיוטים של שבת חוה"מ ואומרים פיוט ברח דודי קודם הברכה גאל ישראל אז אומרים יום ליבשה קודם שירה חדשה אבל בשבת פ' בשלח או כשיש מילה בשאר שבת אומרים יום ליבשה לאחר שירה חדשה קודם הברכה ולאחר שירה חדשה הוי הפסק כדאיתא סי' ס"ו סעיף ט':
שם ט"ז ס"ק ג' ההלל כו' מעשי ידי טובעים כו'. והח"י בס"ק ו' כתב נמי טעם זה בשם הרב"י בשם המדרש צ"ע דזה לא נמצא בהרב"י כלל וז"ל הרב"י ושבולי הלקט כתב בשם המדרש הרנינו שהטעם שאין גומרין ההלל לפי שנטבעו מצרים וכתיב בנפול אויבך אל תשמח עכ"ל:
שם מג"א ס"ק ט' שלא ש חוץ מקהלת. ופי' מחה"ש בשם עט"ז בשם לחם רב הואיל דאמרי' בשבת דף ל' ע"ב שתחלה בקשו לגנוז קהלת ע"ש ולפענ"ד אין נראה דהא הגמ' שם מתרץ שפיר שאין דבריו סותרין ותחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה ע"ש דה"נ אמרי' בשבת דף י"ג ע"ב שאלמלא חנני' בן חזקיה היה נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה ולפענ"ד נראה דלהכי אין מברכין על קהלת משום דבמגילה דף ז' ע"א איכא למ"ד דקהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא ע"ש: