דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תמה
בפסחים דף י"ב ע"ב אר"י אימתי כו' ופי' רש"י בשש וטורח זה למה ומקשה הצל"ח מה הוצרך להביא הברייתא דבלא"ה יכול להקשות יאכל כל חמש ובשעה ו' ילקט עצים ע"ש ולפענ"ד שרש"י נשמר מקושי' זו שפי' בד"ה ורבא אבל עכשיו דתלי לי' רמי אנפשי' ומדכר ללקט ע"ש דבשש דאסור גם בהנאה כמו בפסח לא רמי אנפשי' דלכך אסרו כדי ללקט דסובר דאיסור מתחיל מזמן ו' או כמו שהוא האמת שאסור כדי שלא יטעה לאכול או להנות לאחר שעה ו' אבל בחמץ בשעה ה' דאסור באכילה ולא בהנאה אז רמי אנפשי' מה נשתנה שעה זו לאסור רק באכילה ורמי נפשי' ללקט לכך פי' רש"י דתלי ליה: שם בפסחים דף כ"ז ע"ב לא מצא עצים לשרפו כו' דלכאורה קשה מאי מקשים חכמים על ר"י והתורה אמרה תשביתו בכל דבר הא ר"י יליף מנותר דתשביתו היינו דוקא שריפה ועוד קשה קושי' הצל"ח אמאי לא מקשים חכמים מבל יראה ועוד קשה על רש"י דף י"ב ע"ב דלאחר שש השבתתו בכל דבר דכיון דר"י יליף מנותר א"כ מסתבר יותר לומר דלאחר איסורו בשריפה כמו נותר כמו שמקשים תוס' שם ונראה לפענ"ד לתרץ דבדף ד' ע"ב פרש"י בד"ה בביטול דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה עכ"ל ותוס' שם מקשים על רש"י דתשביתו מאך חלק הוא מו' שעות ולמעלה ואז אינו מועיל ביטול ע"ש א"כ צ"ל לרש"י דהא דכתב דביטול מוכח מתשביתו היינו לר"ש או לר"י הגלילי דחמץ מותר בהנאה בע"פ אחר חצות אבל לר' יהודה דחמץ אסור בהנאה לאחר שש ותשביתו מיירי לאחר שש דתשביתו לאו היינו ביטול דהא אין ברשותו לבטל כמ"ש תוס' ולר"י צריך לומר דתשביתו אתי דלאחר שש יכול להשבית בכל דבר דמדלא כתיב תבערו ובזה מתורץ כל הקושיות שהבאתי וק"ל:
שם מג"א ס"ק א' שורפו כו' ותימה על הרמב"ם כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דשאגת ארי' סי' פ"ג כתב דלענין ב"י וב"י מודה ר"י דהשבתתו בכל דבר רק דמ"ע דתשביתו אינו מקיים אלא בשריפה ע"ש א"כ לא דמי חמץ לשאר הנשרפין דבשאר הנשרפים אין מצוה בהם רק שריפה אבל גבי חמץ דאם אין לו עצים לשרפו צריך להשביתו בכל דבר כדי שלא יעבור בב"י א"כ הוי חמץ גם מנקברים אפי' לר"י ואם שורפו לחמץ מקיים בזה מצות נקברים שלא יעבור בב"י ומצות שריפה לקיים מ"ע דתשביתו ולכן אפרו אסור כמו הנקברים:
שם וקובר הפחמין. וכתב המקו"ח דאין צריך לקבור הפחמין כששורף אחר שש קודם הלילה דב"י אין עובר אפחמין ומותר לשהותם עד אחר פסח ע"ש ולא הבינותי דמג"א כתב בסי' תמ"ב ס"ק ג' דאם נתעפש ונסרח אחר זמן איסורו חייב לבער וכן למ"ש תוס' בתמורה דף ל"ג ע"ב ד"ה הנשרפין כו' הנקברין משוך איסורייהו לעולם ולכך אפרן אסור ופשיטא דהנקברין עגלה ערופה ושור הנסקל כו' המנויין במתניתין בתמורה שם לאחר שנעשים אפר לא מקרי שור ועגל ואפ"ה אסור א"כ ה"ה הכא כיון דהחמץ הוי מהנקברין אם שורף לאחר זמן איסורו הוי האפר כחמץ עצמו וצריך לקיים מצות תשביתו באפר ואפילו מדאורייתא דבתמורה שם משמע דאפר הנקברין מדאורייתא אסור ואפשר דאפילו לענין ב"י נמי אמרי' דעובר אם נשרף אחר שש ואע"ג דב"י אין עובר עד הלילה ואז כבר נשרף דכיון דהוי על האפר שם חמץ לענין תשביתו הוי נמי שם חמץ לענין ב"י ול"ד לחרכו קודם זמנו בפסחים דף כ"א ע"ב דהתם כשבא זמן האיסור כבר חרכו אבל הכא דחרכו לאחר ו' דע"כ חל שם חמץ עליו לענין תשביתו הוי נמי חמץ לענין ב"י:
שם ס"ק ה' אסורים כו' וה"ה בחמץ כו'. ולפ"ז בע"פ מו' שעות ולמעלה דבטיל בס' ה"ה דמותר הפת וכן כתב המקו"ח וצ"ע דהרמב"ם בפ"ג מהל' חמץ הלכה י"א אוסר הפת נמי מו' שעות ולמעלה וצ"ע בהרב"י שתמה על הטור שכתב שהרמב"ם כתב סתם ותמה הרב"י דהלא מבואר בהרמב"ם שכתבתי ולפענ"ד כוונת הטור דהרמב"ם כתב סתם שלא מוכח ברמב"ם שאוסר באין אבוקה כנגדו והכ"מ כתב שם דהרמב"ם מיירי באבוקה כנגדו:
שם ט"ז ס"ק ב' המקו"ח כתב דגם לר"י אין חמץ בשריפה מדאורייתא רק בפסח דאיכא כרת וב"י ודמי לנותר אבל בע"פ לאחר ו' לא בעינן שריפה לר"י רק מדרבנן ע"ש מ"ש דגם לענין כרת צריך להיות דומה לנותר תוס' פסחים דף כ"ח ע"א ד"ה חזר כתבו דאין צריך לאיסור אכילה והנאה וכרת רק בצד בל תותירו לבד ע"ש ומתוס' דף י"ב ע"ב ד"ה אימתי נראה לפי' ר"ת דמיד אחר שש ילפי' מנותר ע"ש ועוד צ"ע דבדף ה' אמר ר"ע תשביתו מעיו"ט ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה וקאמר בגמ' ש"מ אין בעור חמץ אלא שריפה ותשביתו לר"ע היינו שריפה וכמ"ש תוס' דף ד' ע"ב ד"ה מדאורייתא ע"ש א"כ ש"מ דגם בע"פ לאחר ו' מדאורייתא בשריפה ואפשר לדחוק ולומר דר"ע מוכיח דתשביתו מעיו"ט דאי ביו"ט היה צריך שריפה דהוי דומי' דנותר וביו"ט א"א לשרוף דהוי אב מלאכה א"ו דתשביתו מעיו"ט ויכול להשבית בכל דבר דלא צריך שריפה דוקא דלא הוי דומיא דנותר אח"כ ראיתי שצל"ח כתב כן שם על רש"י ד"ה ש"מ והצל"ח מסיק שגם אליבא דאמת דתשביתו מערב יום טוב אפ"ה סבר רבא אליבא דר"ע דאין ביעורו אלא שריפה ע"ש דלא כמקו"ח: