דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן שלז
מג"א ס"ק א' בין כו' של שיש כו'. וצ"ע אמאי אסור בשל שיש דהא בשל שיש לא עביד חריץ כמו שפי' רש"י שבת דף כ"ט ע"ב ד"ה דשישא ובמקום דעביד חריץ נמי ליכא איסור דאוריית' כמו שפי' רש"י דף מ"ו ע"ב דחופר כלאחר יד הוא דחופר דהוי תולדה דחורש ה"מ חופר במרא וקרדום עכ"ל ואע"ג דבדף כ"ט אמרי' דגזרי' עלית' דשישא אטו עלית' דעלמא התם קאי אליבא דר"י דסבר דבר שאין מתכוין אסור כמו שפי' רש"י שם אבל לדידן דפסקי' כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר רק באינו של שיש אסור דהוי פסיק רישא קשה לומר דגזרי' גזירה לגזירה דהא כמה פוסקים סוברים דפסיק רישא בדרבנן מותר כמ"ש מג"א בסי' שי"ד ובסי' רנ"ג ס"ק מ"א כתב מג"א להקל גבי פסיק רישא באמירה לא"י ע"ש:
שם ס"ק ז' אסור כו' ולא יכריע כו'. צ"ע במשנה שבת דף קמ"ב ע"ב האבן שע"פ החבית מטה על צדה כו' אמאי מותר הא מחפיר את הארץ ואין לומר דמתניתין מיירי שקרקע מרוצף א"כ אדתני בסיפא היתה בין החביות מגביה הו"ל לחלק בדין דרישא בין מרוצף לשאינו מרוצף צריך להגביה ואפי' במרוצף נמי קשה אמאי מותר להטות נגזור מרוצף אטו שאינו מרוצף כמו בס"ק א' בקרקע של שיש:
שם ט"ז ס"ק ג' שלא כו' מקלקל כו'. צ"ע דהא גם במקלקל אע"ג שפטור מ"מ אסור א"כ אסור בפסיק רישא כמ"ש מג"א וכמ"ש הרב"י בסי' שי"ד בשם הר"ן וכן אית' בכמה דוכתי דלא כרש"י בשבת דף קמ"ו דאין במקלקל איסור ע"ש ובלא"ה נוכל לומר דהכא אסור דהא הקסמין ראוי' לחצוץ בו שיניו והמכוין לקטום לחצוץ שיניו חייב כמו שכתב מג"א סי' שכ"ב ס"ק ד' ולהכי באינו מתכוין אסור שם סעיף ב' צ"ע בשבת דף צ"ה ע"א הרוצה לרבץ כו' והאידנא דסבר לן כר"ש ע"ש משמע דמעיקרא קאי אליבא דר"י דדבר שאין מתכוין אסור וקשה א"כ היכי שרי לרחוץ פניו ולרבץ והבית מתרבץ מאליו הא דבר שאין מתכוין אסור ומאי מהני שמתרבץ מאליו: