דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן שכ
מג"א ס"ק ד' וי"א כו' וב"ח כתב בשם רש"ל כו' וצ"ע בתוס' שבת דף קמ"ה ע"א ד"ה ור' יוחנן מתוך אלו הדברים שאין הלכה כו' שאמרו סוחט אשכול כו' ולדעת מהרש"ל נוכל לומר דר' יוחנן דאמר בכבשים שחייב חטאת משום שהי' שם משקה עליו מקודם לכן לא מהני בסוחט לתוך האוכל אבל בסוחט הענבים לתוך הקדרה שיש אוכל גם ר"י סבר משקה הבא לאוכל כאוכל דמי: שם ס"ק ה' מתבטל כו' כ' הב"ח כו'. צע"ק דע"כ דלא הוי ביטול איסור בכה"ג דאל"כ אין מבטלין איסור לכתחילה א"כ לא היו צריכים הפוסקים לכתוב דלא הוי דשיל"מ דלא הוי ניכר ת"ל דלא הוי ביטול כלל: שם ס"ק ז' ואינו כו' ולכן כתב רמ"א כו'. צ"ע דבסי' ר"ב כתב דמפני שאין אנו בקיאין נקרא בוסר עד שהוא גדול ביותר ע"ש וצריך לומר דהכא דהאיסור הוא דהוי כבורר אוכל מתוך פסולת א"כ אם ראוי לאכילה אע"ג דאינו גדול ביותר ועדיין מברכין עליו בפה"א שוב לא הוי פסולת ולא הוי בורר דהא דאין מברכין עליו בפה"ע משום דלא נטעי אילן אדעת' דהכי ע"ש דהא אפי' בראוי לאכול ע"י הדחק כתב המג"א בס"ס תרי"א דלא הוי בורר מדאוריית' הובא במחה"ש בסי' שי"ט ס"ק ג' וע"ש ס"ק ה' דלא כדמשמע ממחה"ש דאם מברכין עליו בפה"א הוי כבורר:
שם ס"ק ט"ו לשבר כו' וגדולה מזו כו'. צ"ע דרש"י בשבת דף קכ"ו ע"א פי' דשובר החביות דהוי מקלקל ולתו' ורא"ש דשובר חבית דמיירי במוסתקי ולאו כלי הוא כלל א"כ הוי כקרח ומאי גדולה מזו שכתב המרדכי: שם ס"ק ב' פסיק רישא כו' דהא הרא"ש כו'. פי' המחה"ש דלדעת בה"ז אדרבה משמע דאסור אלא בצירוף סברת כיבוי במקצת אבל לתירוץ מג"א מייתי ראי' ממסקנת הש"ס כי י"ל דבשבת דבעי מלאכת מחשבת גם המקשן והמשנה מודים ע"ש ולפענ"ד יש לומר גם כן לדעת בה"ז דכיון דע"י סברת כיבוי במקצת או כיבוי דמצוה סבר המתרץ דמותר בשאר איסורים, א"כ ה"נ בשבת מותר דבעי מלאכת מחשבת ובשאר איסורים דלא בעי מחשבת והיכא דליכא מצוה אסור פ"ר דלא ניחא לי':
שם ס"ק כ"ג שלא כו' ואפי' למ"ד כו' צ"ע דהרב"י כתב בשם המרדכי שר"י אסר אפי' אם נופל לאבוד ע"ש גם תוס' דף ק"ג בד"ה לא צריכא כתבו לערוך מותר בנופל לארץ א"כ ש"מ דלהחולקים אפי' בנופל לארץ אסור: