דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן שיב
מג"א ס"ק ב' ואם כו' מ"ש מחריות כו' וצ"ע דבסי' ש"ח ס"ק מ"א כתב מג"א דלישב ע"ג חריות הוי טלטול בגופו כמו קש שע"ג המטה דמותר דעדיף מטלטול מן הצד אע"ג דמזיז החריות ע"י הישיבה מותר דלא הוי הטלטול בידו ולהכי מותר אבל הכא שפיר דאסור דהא נוטל האבן בידו:
שם ס"ק ד' מקנח כו' ואע"ג דיש לחוש כו'. עי' מחה"ש וצ"ע בשבת דף פ"א ע"ב ברש"י ד"ה קמ"ל כו' דפי' אי משום כשפים משמע דמשום כשפים לחוד כמו אוגני כלי חרס דאינו חד אפ"ה סבר ר' יוחנן דעדיף לקנח בצרור: שם ס"ק ה' מפני כו' צ"ע דבסי' ג' כו'. ולא הבינותי דבסי' ג' ס"ק י"א כתב מג"א דהא דשיניו נושרות אין הדבר בטבע אלא שעושין בו כישוף שהשיניו נושרות כמו שפי' מחה"ש שם ובחשש כשפים אין מקנחין בצרור כמו שכתב מג"א ס"ק ד' ולהכי שפיר צריך לומר מפני שהם חדים ולהכי מקנח בצרור ובהגהות אשרי בשבת דף פ"ב כתב על הרא"ש וז"ל אע"ג שהן לחין ואין האור שולטת בהם שהעשבים חותכים את הבשר עכ"ל ולכאורה דבריו צ"ע דבגמ' וכן בהרא"ש איתא בלחים מותר וברמב"ם בפ' כ"ו מהלכות שבת הלכה ה' כתב וז"ל הי' לפניו צרור ועשבים אם הי' עשבים רכים מקנח בהן ואם לאו מקנח בצרור עכ"ל ומדנקט רכים משמע שיש עשבים קשים אע"ג שהן לחין מחתכין הבשר א"כ הג"א נמי מיירי בעשבים קשים שחותכים אע"ג שהן לחין והא דנקט בש"ע בעשבים יבשים מפני שהם חדים ת"ל דהוי דבר שהאור שולט בו כמו שמקשה המג"א צריך לומר כמו שכתב המג"א בסי' ג' ס"ק י"א דהאידנא שבה"כ אין בשדה לא חיישינן שיבא הדבר למכשפים ולכן כתב בש"ע שאע"ג שאין חשש כשפים אסור מפני שהם חדים כמו שאסור לקנח בחרס שאינו חלק כמו דאי' בשבת שם וכן כתב המג"א בסי' ג' ס"ק ט' ע"ש:
שם סעיף ה' הי' כו' אבל ביבשים כו'. צ"ע דרש"י בשבת שם בד"ה אינו מקנח בעשבים שלחים מחתכין ע"ש: