דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן רצז
מג"א הט"ז כו' שלא יכוין לצאת. עי' במחה"ש והמקור חיים הביא לשון מהרי"ו ע"ש פירושו אבל צ"ע מה שכתב דברכות הנהנין יכול לברך דהא בסי' קס"ז מבואר דבברכת הנהנין צריך לברך עובר לעשייתן ע"ש במג"א ס"ק ט' ולפענ"ד פשוט לחלק בין ברכת הנהנין ללולב דבלולב אם מתכוין שלא לצאת לא יצא אפי' למ"ד מצות אין צריכות כונה כמ"ש תר"י בספ"ק דברכות אבל בבשמים מיד כשהריח הוא נהנה וצריך לברך אע"ג שמתכוין שלא לצאת:
שם ס"ק ה' או כו' שאחרים מצילים כו'. פי' מחה"ש דדמי לסי' ס"ט דמברך יוצר המאורות ולפענ"ד לא דמי דבסי' ס"ט שפיר דהברכה קאי על שהקב"ה יצר המאורות ומזה יש לסומא ג"כ הנאה אבל גבי ריח אין הברכה קאי על חוש הריח שנתן הקב"ה רק שמברכין על הנאת הריח ומי שאין מריח אין לו הנאה ואף שמגיע לו הנאה מריח אש הלא על ריח אש אין מברכין כלל רק על הנאה של ריח טוב:
שם ט"ז ס"ק ד' וצריך כו' לכאורה כו' ונר' לתרץ כו'. צ"ע דמשמע מרמ"א דכתב צריך משמע דיש חיוב ולפענ"ד נר' לתרץ דבשמים של בה"כ ושל מתים דהם להעביר הסרחון ואין משיבים נפש דהא יש ג"כ ריח רע ובשמים של ע"ז נמי אין משיב נפש כמו שכתב הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז דהמוכר לחבירו דבר שאסור מן התורה מה שאכל אכל והוא יחזיר לו הדמים דאין האכילה מיחשב לו הנאה וצער היא לו ע"ש ה"נ לא נחשב הנאה מריח של ע"ז שאסור להריח: