דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן רפח
בסי' קנ"ז כתב המג"א לישב מה שמאריכין אחר ו' שעות דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם ע"ש:
שם ש"ז ס"ק ב' וכן כו' שזכר רמ"א תמוה כו'. ולפענ"ד משמע מהרב"י כרמ"א וז"ל הרב"י כתב האגור דאי' בהגדה שמצאו תלמידים לר"ע שבוכה בשבת ואמר זה עונג לי יש מוכיחין שאדם שמזיק לו אכילתו דאז עונג לו שלא לאכול ע"ש ואם כדברי ט"ז שבכה ר"ע מרוב דבקותו היכי מוכח מיניה שמצטער באכילתו שלא יאכל אבל אי אמרי' שמותר לבכות שיצא הצער שפיר מוכיח כי היכי דבכייה אסור בשבת ובשביל שיצא הצער מותר לבכות ה"נ אם התענית עונג מותר:
שם מג"א ס"ק ד' י"ט כו' כמ"ש סי' תצ"ד כו'. בסי' תצ"ד משמע דא"ח דשבועות אסור מצד. הדין ועיין במג"א סי' תכ"ט ס"ק א' ובמחה"ש ואפשר דאם התענה תענית חלום בשבועות שלא יתענה באסרו חג:
שם ס"ק ו' וביום כו' אם יצא ידי סעודה כו'. וצ"ע דנוכל לומר דמיירי דעדיין לא סעד סעודה ג' וע"י התענית הפסיד סעודה ג' דכתב רמ"א דיתענה מחצי היום ובסי' רצ"א סעיף ב' דקודם ו' שעות ומחצה לא יצא בסעודה ג' אבל בחלם לו לאחר חצות וכבר סעד סעודה ג' ולא הפסיד סעודה מחמת תענית אין צריך להתענות ביום א':
שם ס"ק י"ד החולה כו' דקטנים אינם נכנסים למנין כו' וצ"ע בב"ק דף פ"ג ע"א ובנחה יאמר שאין שכינה שורה פחות מב' אלפים כו' ונבח כלב והפילה גורם לשכינה שתסתלק ע"ש משמע דגם קטנים מן המנין: