דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן רעא
סעיף א' ימהר לאכול. כדי שיזכור שבת בכניסתו מג"א לפענ"ד דלהכי פסק בסי' רס"ז סעיף ב' שמקדימין להתפלל ערבית לפי שמצוה לומר קידוש בכניסת היום כמו שכתב מחה"ש פה ומג"א כתב שם טעם אחר:
שם מג"א ס"ק א' לאכול דמדאורי' בקדוש בתפלה כו' וכן יראה מרשב"ם פסחים דף ק"ה ע"א ד"ה דאי כו' שמי שלא קידש לא קיים דברי חכמים ע"ש וצ"ע בהרב"י דכתב דקידוש הלילה שהוא מן התורה יין דידי' קדים לכבוד יום כו' ע"ש משמע שעל היין הוי דאורייתא ואפשר דכוונת הרב"י כיון דבלילה עכ"פ קידוש בתפלה דאורייתא לכן קידוש על היין בלילה נמי אע"ג שהוא דרבנן חשיב טפי מכבוד היום:
שם ס"ק ב' ומוציאות הקשה הב"ח כו'. בסי' תרפ"ט כתבתי דתוס' מגילה דף ד' ע"א כתבו שאף הן היו באותו נס לא הוי אלא דרבנן א"כ נשים במגילה הוי תרי דרבנן כמו שכתבו תוס' מגילה דף י"ט ע"א דקטן שהגיע לחנוך הוי תרי דרבנן ולא מצי להוציא אנשים שהם חד דרבנן ע"ש:
שם ס"ק ג' צרכי כו' ואין לו לקידוש היום כו'. לפענ"ד משמע קצת בפסחים איפכא דבדף ק"ה פריך הגמ' לישבקי' עד למחר וליעבד בי' תרתי ופי' רשב"ם והוי נמי כבוד היום קצת אע"פ שאינה באה בסעודה כו' ומתרץ הגמ' חביבה מצוה בשעתה אבל לולי חביבה מצוה בשעתה היה מניחו עד היום ומקיים בי' תרתי קידוש וכבוד היום א"כ ה"ה מי שקידש בלילה יקדש ביום ויקיים בזה תרתי קידוש היום וכבוד היום:
שם ס"ק ד' והא כו' ע' זוהר. וכתב מחה"ש דהזוהר חולק על הגמרא שכבוד היום עדיף ע"ש ולפענ"ד אפשר שאין הזוהר חולק רק שכיון שקידוש הלילה קודם לכבוד היום ואין קידוש אלא במקום סעודה א"כ בע"כ גם אכילה דלילה קודם לכבוד היום ומ"ש הזוהר ר"א אפי' ביומי דשבתא דצריך השתדל גם לסעודת היום:
שם ס"ק ט' מברך כו' מ"ש מתפלה כו'. ואפשר לתרץ דתפלה לא הוי הפסק כמו שכתב הט"ז בסי' קע"ח ס"ק י' אבל בקידוש כתב המג"א ס"ק ו' דקידוש מקמי סעודה אתקין ולכן כשמפסיק ומקדש הוי אח"כ התחלת סעודה ולא שייך לסעודה ראשונה:
שם ס"ק י"ב, יאכל כו' ול"ד לגביל לתורי. פי' מחה"ש דכיון דאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו וקודם הבדלה לא הוי הפסק ולפענ"ד א"א לומר שאיסור האכילה גורם שלא יהי' הפסק דהא תוס' בחולין דף פ"ז ע"א ד"ה משתא כו' כתבו דתפלה לא הוי היסח הדעת ומש"ה לא הוי הפסק ולא כתבו דמשום שאסור לאכול קודם תפלה דלא הוי הפסק ואדרבה הרב"י כתב פה דאיסור האכילה גורם לקידוש דהוי הפסק לכן נראה דלהכי גביל לתורי לא הוי הפסק משום דשייך לאכילה כמו דאיתא בברכות דף מ' ע"א דיליף מדכתיב ונתתה עשב בשדך כו' דמצוה שיתן לבהמה קודם שיאכל הוא והוי האכילת בהמה צורך סעודה כמו הבא מלח כו' בגמ' שם אבל שאר דברים שגורמים שאסור לאכול ולא שייכים לסעודה הוי הפסק:
שם ט"ז ס"ק י"ט אם כו' כבר יצא כו' מן התורה כו' המג"א בס"ק א' כתב דמדאורייתא קידש בתפלה סגי ועל היין דרבנן אין מקום לדברי ט"ז וגם המהרא"י הי' להביא ראי' מקידוש עצמו וממג"א ס"ק ל"ב נראה דראיית מהרא"י הוא דבמילי דרבנן צריך לחזור: