דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן רנב
מג"א ס"ק ה' להחמיר כו' פשט העני. ופי' מחה"ש דבעה"ב פטור ומותר אע"ג דאיכא מראית העין שיחשדו לבעה"ב שצוה לעני להכניס א"ו דלא חיישי' לזה ולפענ"ד אפשר לחלק דשם מיירי שעני הוא ישראל ובוודאי עושה מדעת עצמו כי אם אין דעתו לכך לא ישמע מבעה"ב לעבור עבירה ונר' דמשום זה נמי אין שליח לדבר עבירה כי השליח בוודאי עושה זאת מדעת עצמו כי אם אין רצון השליח לא ישמע למשלח לעבור עבירה אבל שאר שליחות עושה רק מפני רצון שולחו לכן הוי השליח כמותו וכן משמע מרש"י קדושין דף מ"ב ע"ב ד"ה אין שליח חשוב לדבר עבירה שיתחייב שולחו אלא הרי הוא כעושה מעצמו ע"ש אבל הכא גבי א"י נוכל לומר שיחשדו לישראל שצוה לא"י להוציאו:
שם ס"ק י"ג ואם כו' ללובשו בלא"ה כו'. צע"ק בביצה דף ט"ו ע"א ר"י אוסר בשחור מפני שצריך לצחצחו דהיינו להחליקו כמו שפי' רש"י א"כ ש"מ דאע"ג שיכול ללבשו אם אין מחליקו הוי אינו ראוי:
שם ס"ק ט"ו שעושה כו' בעיר כו'. ונדפס בצידו בשם פר"מ בעיר שרובה א"י מותר אבל המח"ש גורס בעיר שרובה ישראל מותר וקשה דבסי' תקט"ו סעי' ו' איתא שאסור ובמק"ח נמי גורס ובעיר שרובה ישראל ולא כתב אי אסור או מותר ולפענ"ד צדקו גירסת הפר"מ דבסי' תקט"ו סעיף ו' ברמ"א דמחצה על מחצה נמי אסור א"כ אפי' אי גרסי' רובה ישראל אסור קשה דהא מחצה על מחצה נמי אסור:
שם ס"ק ט"ז דאין כו' אבל למ"ד כו'. וצ"ע דתוס' שם ד"ה ולימא כתבו דלרבה אפי' ב"ש לא אסרי רק היכא דעביד מעשה ע"ש:
שם ס"ק י"ז וטוענין כו' כמ"ש התוס' כו'. צ"ע למה צריך ראי' מתוס' הא משנה מפורשת דף י"ח ושוין אלו ואלו כו' ותוס' בד"ה ולימא לא כתבו רק דלרבה ניחא בפשיטות דב"ש מודה בקורת בית הבד אלא ניחא גם לרב יוסף דב"ש מודים משום דאתי ממילא טפי מכל הנך דמתניתין ע"ש אבל פשיטא דכ"ע מודים דב"ש מודים דטוענין וצ"ע על המג"א שכתב בפשיטות דב"ש מוד' כמ"ש התוס' ובדף י"ט בד"ה ר' ישמעאל כתבו תוס' דר"ע חולק על תנא דמתניתין וסובר דב"ש מחולק נמי אקורת בית הבד כמו שפי' מהרש"א שם וצ"ע גם על המרש"א שכתב דהלכה כר"ע מחבירו ע"ש ובגמ' שם ח"י ע"ב פסק בגמ' כר' ישמעאל ולא כר"ע ע"ש וצ"ע: