דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן ריג
מג"א ס"ק א' אפי' כו' שישבו יחד בקביעות כו' לפענ"ד לא משמע כן מדברי הרב"י שכתב דאע"ג דשאר דברים לא בעו קביעות מיהא צריך הוכחה שהאחרים מכוונים לצאת בברכ' זה והוכחה זו ע"י שיושבים יחד עכ"ל משמע דלא בעו ישיבה רק שאם לא ישבו אלא הולכים אין מוכח שמאזין לברכת המברך אבל לא שצריכים לישב בשביל קביעות אדעת' דאכילה וא"כ בסי' רצ"ח אע"ג דעוסקים בלמוד מ"מ כיון שיושבים מסתמא מאזין לברכה או י"ל דהתם יודעים מתחילה כשיושבין שיביאו להם אור א"כ יושבים נמי אדעת' לברך על הנר:
שם סעיף ג' אין יוצא כו' ונתכוין לצאת כו'. ומקשה בספר הגהות רע"א דמצות דרבנן אין צריך כונה והברכות הם דרבנן ולפענ"ד נר' דניחא למה שכתבו תר"י בסוף פ"ק דברכות דאפי' מי שסובר דמצות אין צריכות כונה ה"מ בדבר שיש בו מעשה אבל במצות שתלוי' באמירה ודאי צריך כונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוין באמירה לא עשה כלום ע"ש ומכ"ש הכא שלא אמר כלל רק שומע הברכה דצריך לכוין: