דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן רד
כתב הרב"י בשם הרשב"א דקמחא דשערי אע"פ שהוא קלי מברך שהכל דהואיל וקשה לקוקיינא ע"ש וצ"ע דהא תוס' ברכות דף ל"ו ע"א בד"ה קמחא כתבו דאפילו קמחא דחיטי דלא קשה לקוקיאני כדאי' בגמ' שם אם הוא קלי אין מברכין אלא שהכל וכן פסקי' בסי' ר"ח סעי' ה' דעל קמח חטים של קליות מברכין שהכל:
שם מג"א ס"ק י' עשבי כו' על של עץ בפה"ע כו' צע"ק דכבר כתב מג"א בסי' ר"ג ס"ק ב' דבטובים לאכילה פרי גמור הן ע"ש:
שם ס"ק י"ג אינו כו' והא דלא תירץ הרא"ש כו'. ולפענ"ד אפשר שהוא בכלל מה שתירץ הרא"ש דמיירי במזוג קצת ע"ש וכיון שמזוג קצת אינו מבעבע וצ"ע על הש"ע שכתב החומץ שערבו במים שראוי לשתות והרא"ש כתב דמזוג קצת משמע אע"ג שאין ראוי לשתי' כ"כ כיון דמזוג קצת ואינו מזוג כדרך שראוי לשתות ולכאורה קשי' דכמו דלענין ברכה דאינו מברך רק בחומץ המבעבע כן לענין יו"כ נמי פטר רק בחומץ המבעבע דרא"ש כתב שם דברכה ויו"כ שוים לענין חומץ א"כ קשה ביומא דף פ"א ע"ב דדרש רב גידל דחומץ פטר ביו"כ היינו במבעבע א"כ כשאמר רב גידל אימר דאמרי פורתא חי טובא מזוג מי אמרי ע"ש אמאי לא אמר נמי אימר דאמרי מבעבע כי הם שתו וודאי אפי' לא הי' מבעבע כי שתו אפי' מזוג דהסברא יותר לאסור במזוג מחומץ שאינו מזוג ואינו מבעבע דהמזוג נמי אינו מבעבע: שם ס"ק כ' הואיל כו' אנסוהו ואכל מצה כו'. צ"ע דהא בב"ב דף מ"ח מחלק הגמ' שיש חילוק דאונס לקיים המצוה לאו אונס מקרי וא"כ במצה הוי אונס לקיים המצוה והא דכתב הרב"י בסי' תע"ה במצה הטעם משום דנהנה הוא משום דבעי טעם מצה כמו דאי' ברכות דף ל"ח ע"ב או כמו שכתב מג"א שם ס"ק י"ד אע"ג דמצות צריכות כונה במידי דאכילה שאני שהרי נהנה.