דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן קצט
מג"א ס"ק ו' הפעוטות כו' דלא מצי פטר כו' פי' מחה"ש חיובו גדול ר"ל דבהמ"ז אי בעי לא אכיל אבל בתפלה הוי חיוב דלא מצי פטיר נפשי' מיני' וצ"ע דבהמ"ז נמי הוי חיוב גדול כיון שכבר אכל כמו שכתב מג"א בסי' קצ"ז ס"ק י"א בבהמ"ז כיון שכבר אכל הוי ערב ויוכל להוציא אע"ג שלא אכל עמהם אבל בתר"י בפרק ג' שאכלו כתב דוקא לבהמ"ז עושין אותן סניפין שכל אחד יכול לפטור עצמו מחיוב בהמ"ז אבל לקדיש ולברכו שכל אחד לא יכול לפטור עצמו צריך שיהיו כולם בני מצוה ע"ש:
שם ס"ק ז' מחזקינן כו' מדפסקי' האיבעי' לחומרא. עי' מחה"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דביו"ד סי' ק' כתב הט"ז בס"ק א' שאין אומרים ספק דרבנן להקל אלא אם הספק מצד עצמו דרבנן אבל אם האיסור ספק תורה ומצד אחר הוא דרבנן לא אזלינן לקולא וכן כתב הש"ך בסי' ק"א ס"ק ב' ובסי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ט א"כ בנשים דפסקי' בסי' קפ"ו דהוי ספק דאורייתא אם מחויבות בבהמ"ז ומצד אחר הוי ספק דרבנן דמדאורייתא יוצא אף בברכת ממי שאינו מחויב ומדרבנן אסור בכה"ג לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא: