דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן קעד
קצ"ע למה הרב"י וט"ז ומג"א לא הביאו רק פרש"י דיין גורם ברכה לעצמו שבכמה מקומות הוא בא אע"ג שלא היו צריכין לשתייתו ולא הביאו פי' תוס' בשם הרשב"א דגורם ברכה שמברך על ענבים בפה"ע ועל היין בפה"ג ולפענ"ד קשה לי על פי' תוס' דהא פת נמי יש לו חשיבות זו שגורם ברכה שהכוסס חטה מברך בורא פרי האדמה ועל הפת מברך המוציא א"כ מאי מתרץ הגמ' על קושי' הגמ' יין נמי נפטרה פת שאני יין דגורם ברכה והא פת נמי גורם ברכה שם ט"ז ס"ק ד' לפני כו' לאו למימרא דבלא קבע כו' ולא ידעתי מהיכן למד ט"ז דאפילו בלא קבע דהא בטור ובש"ע כתבו אם קבע וכן נראה מתוס' ברכות דף מ"ב ע"ב בד"ה ור"ש כו' דיין של הבדלה פוטר אם הוא אחר הנטילה ע"ש ואי אמרי' דלא בעי קביעות א"כ מה חילוק יש בין קודם הנטילה או לאחר הנטילה לדברי ט"ז כיון שהיה דעתו לשתות מהני א"ו מוכח דבעי קביעות ואפילו הרא"ש דסובר דאפילו קודם נטילה בהבדלה מהני היינו שקובע לאכול ולשתות שם ועי' במג"א ס"ק ו' וכן כתב המג"א בס"ק י' דלמ"ד בהבדיל קודם סעודה דאינו פוטר משום דאין לו שייכות לסעודה ולמ"ד דפוטר סובר דיש לו שייכות לסעודה עי' במחה"ש שם אלמא דפוטר רק ביש לו שייכת לסעודה אבל דעת לשתות לבד לא מהני: שם סעיף ח' ברמ"א דלא יכולין לענות אמן. רמ"א קיצר ובטור כתב ואפילו אם שומע כעונה בלא אמן חיישי' שמא יענה אמן ולדברי ט"ז בס"ק י"א שכתב דלדעה ראשונה לא מהני אם הפסיק לאכול כי שמא לא יפסיק צריך לומר דהיינו אם צריך לענות אמן: