דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן קכד
מג"א ס"ק ג' בקול כו' סוף ר"ה משמע כו'. ולפענ"ד אפשר דאין ראיה משם דשם דסבר ר"ג דש"ץ מוציא אפילו הבקי א"כ אי לא להסדיר לא היה ש"ץ מתפלל בלחש והיה מתפלל מיד בקול רם ולא הוי מקטני אמנה כיון שרוצה להוציא הצבור מוכרח הוא להתפלל בקול רם כדי שישמע הצבור היוצאים בתפלתו אבל הכא שהצבור כבר התפללו וש"ץ מתפלל רק להוציא עצמו א"כ הוי מקטני אמנה כשמתפלל בקול ולכן צריך הכל בו לומר דהוי שעת הדחק לקיים תקנת חכמים שיתפלל ש"ץ וגם משום קדושה וקשה לי על הגמ' שם שר"ג מהדר דלהכי צבור מתפללים כדי להסדיר ש"ץ א"כ כיון דסוף סוף צבור מתפללים א"כ קשה למה ש"ץ מתפלל בקול כמו שמקשה ר"ג שם לחכמים לדבריכם למה הש"ץ יורד לפני התיבה ע"ש:
שם ס"ק י' אמת כו' ואני מתפלל כו'. קשי' לי בשבועות דף ל"ו ע"א אמן בו שבועה בו קבלת דברים בו האמנת דברים דכתיב ויאמר ירמיה אמן כן יעשה ה' כו' ופרש"י האמנת דברים וראוי לענות אמן על דבר תפלה כו' וקשה אמאי לא אמר בגמ' שיש באמן האמנת דברים שמאמין שאמת הוא והרב"י כתב זאת בשם המדרש דאמן הוא שמאמין וצ"ע על המג"א ועטרת זקנים שכתבו בשם מהרר"ה שאמן שמתפלל שיאמנו והוא מפורש ברש"י ובגמ' שם: שם ס"ק י"ג מה שכתב מחה"ש דקי"ל בסי' קל"ט דהקורא בתורה צריך לברך בקול רם כו' צ"ע דשם איתא שיאמר ברכו בקול רם כמו שכתב הטור שם בהדיא וכן רמ"א כתב שם כדי שיענו ברוך ה' המבורך ועי' מג"א שם ס"ק י':