אור ברסלב
דברי צבי סימן לב

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן לב

סימן לא

מג"א ס"ק כ"ג ואינה כו' ונ"ל כו' עמ"ש סי' ש"מ המח"ש כתב שצריך לחלק דבסי' ש"מ בנטף שעוה ויש במקומו לכתוב ב' אותיות חייב בשבת והכא בנטף שעוה וסלקה לא הוי חק תוכות ע"ש ולפענ"ד אפשר לחלק דבשבת דף ע"ה ע"ב במוחק אות גדולה ויש במקומו לכתוב שתים חייב ופרש"י שאין מלאכת מחיקה חשובה אלא ע"מ לכתוב והרי יש מקום לב' אותיות ע"ש וכיון דהמחיקה בעצמה לאו מלאכה רק שע"י המחיקה יוכל הכותב לכתוב במקומו ב' אותיות אע"ג דהשתא בשעת מחיקה עדיין לא נכתבו אותיות אפ"ה חייב מכ"ש בנטף השעוה שע"י הסרת השעוה מיד נראו האותיות שהיו מכוסים ע"י השעוה אבל כתיבה לא הוי דהא המוחק נמי לאו כתיבה וחייב משום שהמחיקה גורם שיוכל לכתוב ה"נ הסרת השעוה לאו כותב הוא וחייב שע"י הסרת השעוה נראים האותיות ולכן לא הוי חק תוכות בהסרת שעוה כי השעוה לא ביטל הכתב כמו המעביר עפרות זהב מעל האותיות בסעיף ג' דכשר אע"ג דאם נוטל מהשם הוי כמוחק ולא אמרי' דהוי חק תוכות:

שם ס"ק ל"ב בתחלת כו' ואם צריך דיו כו' מה שכתב מחצית השקל דמשמע קצת בש"ך ביו"ד סי' רע"ד דמותר לטבל באותיות של שם כדי לכתוב שם ע"ש צ"ע דמשמע בהדיא דמותר דהש"ך שם סק"ה כתב ומשמע דאפי' מהשם יכול ליטול הדיו כו' מ"מ משום ביזוי מצוה איכא ליטול מהשם לכתוב תיבה אחרת ע"ש משמע דוקא תיבה אחרת אבל לכתוב שם ליכא ביזוי ומותר מ"מ צ"ע דבסעיף ג' פסק דאסור להעביר הזהב מהשם דהוי כמוחק ואמאי מותר ליטול דיו מהשם ויש לחלק:

שם סעיף כ"ג אם כו' אין לו תקנה כו' הש"ך ביו"ד סימן רפ"ח ס"ק ב' כתב תקנה שיגרור ממטה ולמעלה עד מקום החסרון ואח"כ יכתוב על מקום הגרר דזה הוי כסדרן:

שם סעיף כ"ו אם כו' עי' ביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א דאם ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראה כח' מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנה אבל אם נוגע מעט יש לספק בדבר אם מותר:

שם מג"א ס"ק מ' יש ליזהר ואם נכנס כו' מרמ"א שם בא"ע נראה דלכתחלה יש ליזהר אפי' אם לא נשתנה צורת האות וכן כתב החלקת מחוקק שם בס"ק ל"ח שיש ליזהר לכתחלה ובנשתנה האות פסול ואני מסופק אם נכנס הלמ"ד לתוך כ' נ' או לתוך נ' פשוטה כזה ך ן אם זה מקרי ג"כ השתנות האות ובא"ע שם משמע ל ל דכשר דהחלקת מחוקק בס"ק ל"ה כתב שנו"ן של פטורין יעקם קצת לימין כדי שיוכל להאריך ראש למ"ד של ישראל למעלה שלא תגע בנו"ן ותהיה ג"כ אותה שיטה מעורה עכ"ל ובזה יכנס ראש למ"ד תחת הגג של נו"ן של פטורין משמע דכשר בכה"ג:

שם ס"ק מ"ז ולא כו' כ"ש שיצא חוץ לשיטה כו' ולפענ"ד מוכח דאיסור חוץ לשיטה חמור מאיסור תלי' דבמנחות דף ל' ע"ב דתיבה בת ב' אותיות לא יזרקנה לבין הדפין וכמו דפסק בש"ע סעיף ל"ד ולתלות מותר תיבה שלימה אפילו השם הקדוש מותר כדאי' ביו"ד סי' רע"ו סעיף ו' א"כ ראינו דחוץ לשיטה חמור מתולין והא דלא נזכר בגמ' איסור מקצת השם חוץ לשיטה משום דכ"ש הוא מתלי' דכל השם מותר לתלות ומקצתו אסור מכ"ש בחוץ לשיטה דאסור תיבה שלימה מכ"ש דמקצת השם אסור:

שם סעיף מ"ג חריץ של שי"ן כו' ואני מסתפק מאד אם לא הגיע חריץ של שי"ן עד מקום התפר אם פסול אפילו בדיעבד דמקור הדין מנחות דף ל"ה ע"א אמר אביי שי"ן של תפילין הל"מ וצריך שיגיע החריץ למקום התפר ופרש"י חריץ שבין בית לבית כו' והרא"ש כתב שי"מ שהחריץ של שי"ן דהיינו חודה של שי"ן למטה יגיע עד איחוי התפר וכפירוש זה נראה ונהגו כשני הפירושים ע"ש וכתב הרב"י בשם הרמב"ם שאם לא היה החריץ מגיע למקום התפר כשר והוא שיהא ניכר החריץ וכתב הרב"י שטעמו של הרמב"ם מדתניא דף ל"ד ע"ב ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת ואם אין חריצן ניכר פסולות משמע דכל שניכר כשר בכל גוונא וא"כ כי אמר אביי צריך שיגיע כו' למצוה אמר ולא לעכב עכ"ל וכן פסק בסעיף מ' וזה ניחא אם נפרש דברי אביי שקאי על החריץ שבין בית לבית דמוכח מברייתא דף ל"ד דכשר וצריך לומר דאביי אמר רק למצוה ולא לעכב אבל אם נפרש דברי אביי כפי' השני של הרא"ש שאביי מיירי על החריץ של שי"ן ומזה לא איירי הברייתא דף ל"ד כלל א"כ נוכל לומר דאביי אמר לעכב דאפילו בדיעבד פסול:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה