אור ברסלב
דברי צבי סימן ח

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן ח

סימן ו

מג"א ס"ק ב' מעומד פי' הברכה והעטיפה כו' לכאורה נר' דדוקא ברכות של מצות שהמצוה הוא בעמידה צריך הברכה נמי בעמידה וכן נראה מדברי מחה"ש שכתב הברכה דין המצוה יש לה אבל מדברי מג"א שמקשה מחלה משמע דאפי' ברכת המצות שאין המצוה בעמידה אפ"ה צריך לעמוד בברכה וצ"ע דבקידוש כתב רמ"א בסי' רע"א סעי' י' שיקדש בישיבה ובסי' רמ"ג סעי' ב' פסק רמ"א שמברכין לישב בסוכה בישיבה ומשמע שם אפי' בלילה ראשונה שהסוכה חובה ומה שכתב בעטרת זקנים לעמוד בברכת לישב בסוכה לכאורה תמוה דזה דוק' לדעת הרמב"ם אבל לדעת הרא"ש מברך מיושב ואפי' להרמב"ם הטעם משום עובר לעשייתן ולא משום דהברכה צריך עמידה ע"ש ובתוס' ברכות דף נ"א ע"ב כתבו שהבמ"ז דאוריית' החמירו להיות יושב משמע דישיבה בברכה עדיף מעמידה ע"ש וצ"ע:

שם ס"ק ה' ואח"כ כו' עי' במחה"ש דאחר הלבישה אינו אלא שיהוי מצוה ע"ש וצע"ק דבסעי' י' דלובש באין ידיו נקיות כשנוטל ידיו ימשמש בציצית ויברך וכתב הרב"י דהוי עובר לעשייתן דכל זמן שהציצית עליו מקיים המצוה ע"ש:

שם ס"ק י"א יעיין כו' דרובא דתלי' במעשה כו קצת קשה דבבכורות דף כ' ע"א בתו' ד"ה רבינא כו' כתבו דתשמיש דאדם לא חשיב תלי' במעשה כמו תשמיש דבהמה ע"ש משמע דבמעשה האדם הוי רובא דתלי' במעשה רוב גמור ועל דברי מג"א שכתב דהוי ס"ס צ"ע דביבמות דף קי"ט גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדנה"י משמע דרוב נשי מתעברות ויולדות הוי רוב גמור ולדברי מג"א הוי ס"ס שמא לא בא עלי' ואת"ל בא עלי' שמא לא נתעברה וצ"ל באדם ודאי בא עלי':

שם ס"ק י"ג ויזכור כו' ודלא כאותם שתוחבין כו' ולכאורה נר' לפענ"ד דבטלית גדול מצוה לתחוב הציצית התחתונים בכנפות דבסי' כ"א סעי' ד' יזהר שלא יגרר ציציותיו והמעיין שם בהרב"י יראה דאסר לגרור כ"ז שלבש דלא כמג"א שם בס"ק ג' בתירוץ האחרון שאסר רק בשעת לבישה וכן כתב הגאב"ד דליסא בסידור סתם שאסר לגרור הציצית ע"ש ואם לא יתחוב הציצית בכנפות יגררו ע"ג קרקע אבל מדברי הרב"י וד"מ הובא במג"א בסי' י' ס"ק י"ג דלהכי לא חייבה התורה המלבושים שלנו משום דהיו נפסקים בכל עת ע"ש משמע דאסר לתחוב גם הציצית תחתונים בכנפות ואפשר כיון דבשעת ברכה צריכין להיות מגולה כדי הלוך ד"א חוששין שיפסקו ודוחק מיהו נראה דלמ"ש מג"א דאם הם תחובים אין מקיים וראיתם אותו ולקמן בסי' כ"ד סעי' ה' שמסתכל בשתי ציצית שלפניו א"כ מקיים וראיתם בב' ציצית שלפניו א"כ יכול לתחוב ב' ציצית שלמטה בטלית גדול שלא יגררו בארץ: שם ס"ק ט"ז אם כו' גבי ב' זוגות תפילין ולפענ"ד אין ראי' מתפילין דגבי ב' זוגות תפילין רש"י ושל ר"ת בסי' ל"ד דחד זוג כשר ואידך כרצועות בעלמא א"כ כשבירך דעתו לברך על זוג הכשר ולכן אינו מברך על זוג השני אבל כשבירך על טלית וכשפשט אותו כבר נגמר מצוה זו וכשלובש טלית אחר מברך על מצות לבישה זו:

שם ס"ק כ' נפלה ובזה כ"ע מודים כו' ולפענ"ד אפשר דלדעת השל"ה הובא במג"א סי' כ"ה ס"ק כ"א דלא נהגו לברך כשנשמטו ופי' המח"ש שם דאמרי' מסתמא אלו ידע שנשמטו הי' דעתו להחזירן ע"ש אם כן ה"נ בטלית שייך האי טעמא וה"נ אין צריך לברך בנפלה אח"כ מצאתי בספר הגהות רע"א שכתב נמי שלא לברך כשנשמט בשעת תפלה ע"ש:

שם ט"ז ס"ק ט' ימשמש כו' ונר' דא"צ כו' וכ"כ הר"ן לענין טבילה וכתב בספר הגהות רע"א לא דמו כלל דהתם בטבילה א"א להיות עובר לעשייתן אבל הכא יכול לפשוט הבגד ולברך וללבוש שנית עכ"ל ולא הבינותי דאם פשט א"כ אזיל מצוה ראשונה והי' לבישה ראשונה בלא ברכה דמה שבירך על לבישה שני' לא קאי על לבישה ראשונה כלל:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה