אור ברסלב

דברי נחמיה יורה דעה· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה

שאלה כו - א

שאלה כה - ב

(לסי' ש"ץ)

לענין מה שנסתפקתי כבר בענין ג"ח דשיעור גערה שברמ"א סי' ש"ץ מאימתי מתחילי' הג"ח אם מהתחלת האבילות או אולי מעת שגלח א"ע מקודם. וכת"ר (כמדומה) פשט לה דהיינו מגילוח דקודם. הנה לכאורה בגוף לשון שיעור גערה שברמ"א יש להסתפק גם כן בכוונתו דלכאורה סובל ד' פירושים. א' דהנערה עצמה אינה מעלה ומוריד כלל כ"א הכל תלוי בשיעור הראוי לגעור. דוגמא לדבר גבי נ"ח א' בגמ' משתה"ח עד שתכלה רגל כו'. ופי' הראשונים דהיינו שיעור חצי שעה. וזה עיקר השיעור לפ"מ דקי"ל דגם בזמן הזה צריך ח"ש (ואף אי מדליק אח"כ) עמ"א סי' תרע"ב סק"ג ופ"מ. גם גבי נדה איזהו זקינה כל שקורין לה אימא כו'. ופי' הפוסקים על פי ירושלמי כל שראוי לכך. ועמ"מ סי' קפ"ט סקי"ג דקפידת' אינה מעלה ומוריד כו' (ובפ"מ על ירושלמי למ"כ וצ"ע) וע' טא"ח סי' תרל"ט גבי משתסרח המקפה ע"ש. ב' דהשיעיר הוא היכא דליכא למיקם אגערה כגון דליכא חבירים וכה"ג. ג' דכוונת השיעור לומר דבבציר מהכי אינו מועיל הגערה כ"א אח"כ תלוי בגערה. ד' לומר דכשהגיע לשיעור זמן זה שוב א"צ לגערה. וקודם לכן תלוי בגערה.

והנה לב' פירושים הראשונים נראה כיון דהשיעור היינו לומר דבכדי זמן זה ראוי לגערה (מסתמא) א"כ הוא תלוי בגודל השערות וראוי לחשוב מן גילוח דקודם. אבל לב' פי' האחרונים. כיון דלפי"ז השיעור הוא ענין בפ"ע לומר שבבציר מהכא אינו מועיל הגערה או שביתר על כך א"צ לגערה נראה יותר שהשיעור מתחיל מן האבילות ככל השיעורים דז' ולמ"ד ויב"ח. (הגם שגם לפי"ז יש מקום לומר דמ"מ השיעור מורה דראוי לגעור ואשר ע"כ אף שאנו רואים שחביריו אלו גערו בפחות מכן או שלא גערו ביתר ע"כ בטלה דעתם. ולפ"ז הכל תלוי בגודל השערות וראוי למנות מגילוח דקודם. א"נ לפענ"ד לומר כן דמנלן חוזק השיעור עד שנא' בטלה דעתם כיון דלב' פירושים אלו הא דאמר בגמ' עד שיגערו היינו גערה ממש כו'):

והנה בס' בר"י שם הביא בשם רבינו ישעי' הראשון דאף אם לא גערו א"צ יב"ח דאטו הגערה היא המתרת השיעור הראוי לגעור הוא שמתירן כו' ע"ש. מלשון זה לכאורה משמע כפי' הא' הנ"ל. אלא שלא קבע שיעור מוגבל לזה. ורמ"א (וש"א) נתנו שיעור מוגבל. (וזה שסיים הבר"י ע"ז ועמ"ש מור"ם כו') אבל נראה ודאי שאין דעת הפוסקים כן שכולם העתיקו סתימת לשון הגמרא עד שיגערו כו' דמשמע גערה ממש. וכמו עד שיגיע הרגל ויגערו כו' דגבי גיהוץ סי' שפ"ט דנראה דהתם ודאי ל"ש לומר דשיעור שראוי לגעור קאמר דהתם הגערה נמשך רק מצד כבוד הרגל כו'. א"ו דר"ל דמ"מ בעי' גערה ממש גם כן וכן גבי הליכה סחור' בססי' ש"פ נראה דל"ש שיעור כ"א גערה ממש. ובפרט מד' הגהת סמ"ק כמבואר בהדי' דגערה שבגמ' היינו גערה ממש. (היינו בתוך למ"ד השניים כו'). וכן משמע בהדיא מדברי הכ"מ וב"י בפי' דברי הרמב"ם. וכמו"כ ממ"ש בב"י בפי' דברי הרי"ף דאתי למעוטי גערו תוך ל' כו' משמע הכל דגערה שבגמרא ופוסקי' היינו גערה ממש. ויותר נראה דגם רבינו ישעי' ז"ל אינו ר"ל שאינו תלוי כלל בגערה ממש. אלא דר"ל דטעם דתלינן בגערה אינו מצד הגערה עצמה אלא שזה שיעור וסימן על גודל השערות ושע"כ כל שגדלו בשיעור שראוי לגעור שרי אף שלא גערו מאיזה סיבה ומ"ש שלא גערו היינו מאיזה סיבה וכגון בדליכא חבירים וכה"ג. וה"ז כעין פי' הב' הנ"ל. א"נ מ"ש שהה שיעו' שראוי לגעור כו' ר"ל בדשהה הרבה בענין שאנו רואים שוודאי היה ראוי לגעור (אפילו פחות מיב"ח) שרי אפילו בדאיכא חבירים ולא גערו. והנ"מ בגערה בדלא שהה כ"כ ויש להסתפק אם הגיע לשיהיה ראוי לגערה סמכינן במה שרואים אם גערו בו א"ל וה"ז מעין ע"ד פי' הד' הנ"ל. ואיך שיהי' דעתו ז"ל על כל פנים ד' הגמ' וכל הפוסקים והוא כמ"ש הכ"מ וב"י בפי' ד' הרמב"ם ודאי מטין שאין לומר שהכל הלוי בשיעור זמן ושאין נ"מ בגערה ממש כלל כפי' הא' הנ"ל וכנ"ל (ובפי' הב' הנ"ל אין נ"מ בנד"ד דאיכא חבירים כו'). והנה בס' עיקרי דינים חי"ד סי' ל"ו אות ד' ראיתי שהביא בשם ס' בית יהודה דבעברו עליו כששה חדשים ולא גערו בו דלהלק"ט ישב עד שילבין ראשו והמחבר ב"י הנ"ל חולק עליו ומתיר אחר יב"ח כו' ע"ש. והנה מהא דרבינו ישעי' ז"ל הנ"ל וודאי נראה דע"כ לו' דלא שמיע' להו (וי"ל אי הוי שמיע' להו הוי הדרי בהו כיון שדברי רבינו ישעי' הנ"ל בתשו' כ"י ודאי אינו מפורסם ע' כללים). אבל וודאי דלא נעלם מהם דברי רמ"א במקומו. ואם כן על כל פנים נשמע מדבריהם שע"כ לא פירשו דברי רמ"א כפי' א' ופי' ד' הנ"ל כמובן. וגם כפי' ב' הנ"ל נראה גם כן דלס"ל. דכל כהאי גוונא ה"ל לפרשי ועוד שמעין דברי הבית יהודה הנ"ל מבואר גם כן בספרו שבט יהודה על יו"ד סי' ש"צ אות ו' ושם מבואר דבין איכא חבירים ובין ליכא ס"ל דכל שלא גערו זמנו הוא יב"ח. ואף על פי שקאי התם רק לקיים המנהג המעייI יראה דהוספת המנהג הוא רק לענין דגם גערה לא יועיל קודם יב"ח כדי שלא לחלק כו'. אבל בלי גערה ס"ל דמדינא אסור יב"ח על פי ירושלמי כו' ע"ש (ואף על פי שמ"ש זה בשם ירושלמי נראה דז"א ואגב שיטפי' נתחלף לו ממ"ש בירושלמי ספ"ג דמ"ק גבי גיהוץ שיעור יב"ח וכמובא גם כן בפוסקים וטור ססי' שפ"ט מה שאין כן גבי תספורת הרי אמר בירושלמי שם עד שישלח פרע ויגערו כו'. וכמובא גם כן בכל הפוסקים וגם הוא עצמו הביא כן שם. מ"מ איך שיהיה נשמע דס"ל דמעיקר הדין כל שלא גערו בעינן יב"ח בין איכא חבירים ובין בדליכא). וממילא מסתמא גם דברי הלק"ט שמובא בספרו ב"י הנ"ל דס"ל דישב עד שילבין ראשו הוא גם כן בכל גווני אם כן ע"כ אינם מפרשי' דברי רמ"א הנ"ל כא' כפי' הג' הנ"ל דשיעור ג"ח היינו דבבציר מהכי ל"מ גערה ואח"כ תלוי בגערה (עד יב"ח להב"י הנ"ל ולהק"ט לעולם בעי' גערה דוקא) וכ"מ מדברי הד"מ דאחר שהביא ד' מהרי"א בשם האגודה דשיעור גערה ג"ח ודברי הכלבו דשיעור גערה ל"י אחר ל"י כ' ומדברי הב"י משמע דלאחר נ"י הוי שיעור גערה כו'. ומשמע (לכאורה דר"ל דמהב"י משמע דלא ס"ל כאגודה וכלבו הנ"ל והרי מד' הב"י מבואר דס"ל דבתוך ל"י לא מהני גערה ואח"כ תלוי בגערה. משמע דס"ל דשיעור ג"ח דאגודה ול"י אחר ל"י דכלבו היינו לו' דבתוך הזמן לא מהני גערה ואחר כך תלוי בגערה (ואם הי' הפי' בהיפוך דתוך הזמן תלו בגערה ואח"כ א"צ גערה אין ראיה מהב"י דפליג וכש"כ בדברי הכלבו שכ' ל"י אחר ל"י אם נאמר שהפי' לומר דשיעור התלוי בגערה הוא בתוך ל"י השניים אם כן מזה מבואר גם כן דבל"י הראשונים לא מהני גערה וה"ז כד' הב"י). אך הנה באמת דברי הכלבו לקוח מהסמ"ק (ונראה שהוא הפו' הראשון ששימש בלשון זה דשיעור גערה) ומבואר בהדי' בהגהת הר"פ שם והוא מה שהביא הב"י בשם הגמ"י בשם סמ"ק) דבל"י השניים תלוי בגערה וקודם לכן לא מהני גערה ואחר כך א"צ גערה ומסתמא וודאי דס"ל דכ"ה פי' ד' הסמ"ק. ועוד שהרי הביא בשם ירושלמי דשיעור גערה ל"י והיינו ע"כ ל"י השניים ובוודאי לא יחלוק הסמ"ק על הירושלמי ולומר דבל"י אלו תלוי בגערה כמבואר מדברי הר"פ (ואף על פי שכעת לא מצאתי לשון זה בירושלמי נ"ל דהיינו ממאי דאמר שם עד שישלח פרע או עד שיגערו כו' (כגי' שלפנינו ולא כגירסת התוס') וס"ל דשילוח פרע היינו ל"י כבנזיר ור"ל או שישלח פרע ל"י אחר ל"י הראשונים ואז א"צ לגערה או שיגערו כו' וה"ז כנ"ל) ולפ"ז היה נראה דגם בדברי הרמב"ם יש לפרש כן. ועוד הרי ההגהות נתן טעם למ"ש הסמ"ק דרגל שלאחר ל"י מפסיק הגערה אף על פי שבירושלמי אי' דכל שאינו משום ל"י אין הרגל מפסיק. והיינו משום דדין גערה אינו נוהג כ"א ל"י השניים והוי דבר דמשום ל' כו' הרי מבואר דמפרש הר"פ ד' הסמ"ק הכי דאם היה הפי' דאחר ל"י השניים תלוי בגערה אם כן אף אי הרגל מפסיק ל"י השניים אכתי הי' תלוי בגערה והסמ"ק כ' דרגל מפסיק וא"צ לגערה. ועוד דהלשון בעצמו שבסמ"ק וכלבו ל"י אחר ל"י אינו סובל כ"א פי' זה דאם הפי' דרק אחר כך תלוי בגערה ובתוך הזמן לא מהני גערה אם כן אין חילוק כלל בין ל"י הראשונים להשניים והל"ל ששים יום מהו ל' אחר ל' א"ו הפי' כנ"ל. ומעתה כיון שכן הוא פי' דברי האומר דשיעור גערה הוא ל"י אחר ל"י נראה דמסתמא גם פי' דברי האגודה האו' דשיעור גערה ג"ח הוא גם כן ע"ד הנ"ל. שהרי שניהם בל' א' נאמרו בדברי מהרא"י שבד"מ (אלא שבפסקי מהרא"י שלפנינו אין הלשון כן וכן במהרי"ל וית' אי"ה) ושניהם גבי הדדי הובאו בפוסקים הנ"ל והיינו פלוגתא דרבוותא שבמהראי"ה ורמ"א בשו"ע ומשמע דבסגנון א' הם. נמצא לפ"ז הפלוגתא היא רק אי צריך גערה בחדש השלישי א"ל. ובחדש הב' לכ"ע תלוי בגערה. (ובחודש הא' לכו"ע לא מהני גערה) ואחר ג"ח לכ"ע א"צ גערה ודלא כדברי הלק"ט וב"י הנ"ל דלשניהם עד יב"ח על כל פנים בעי' גערה. וז"א לפי הנ"ל. ולפי זה ע"כ לדחוק בדברי הד"מ במאי דסיים ומדברי הב"י משמע כו' כנ"ל. אינו ר"ל דמהב"י משמע דלא כאגודה וכלבו. אלא ר"ל דבהא דנשמע מהכלבו דבתוך ל"י הראשונים לא מהני גערה גם מדברי הב"י נשמע כן. אי נמי ר"ל דמהב"י נלמד דפי' דברי הכלבו הוא ע"ד הנ"ל ולאפוקי דלא נימא דהפי' במ"ש שיעור גערה ל"י אחר ל"י היינו דלאחר ל"י השניים מתחיל דין גערה כדלעיל או דלא נימא דר"ל דמתחילת האבילות עד סוף ל"י השניים נוהג דין גערה כו'. (ובוודאי כ"ז דוחק אבל מה נעשה כו'). וראיתי בפ"מ על מ"א סי' תקל"א סק"י שהביא בשם העו"ש דבחל יום שלשים בשבת ערב הרגל דשרי בחה"מ. והיינו ע"כ ע"י גערה לפ"מ דקי"ל דאין הרגל אפילו אחר ל"י מפסיק הגערה דלא כסמ"ק (וכ"ה בא"ז וא"ר בהדי'). וסיים הפ"מ דע"ז הראה המ"א ליו"ד סי' ש"ץ דשיעור גערה דוקא ג"ח אם כן לא יצויר זה עכ"ל. משמע דר"ל דלפי"ז כל הג"ח לא מהני כלל גערה. וצ"ע. דלפי הנ"ל ז"א. ולכ"ע יש קיום לדינו של העו"ש (ובלא"ה לשון לא יצוייר שבפ"מ אינו מובן לי (דעל כל פנים יצוייר כשכלו הג"ח בשבת ערב הרגל) גם מה דסיים שם ואמנם במקום דנוהגין שיעור גערה בפחות יצוייר זה גם כן אינו מובן לשון כוונתם בזה) גם באמת הרי מגוף דינו של העו"ש אשר כ"כ גם כן הרבה אחרונים. וע' עק"ד חא"ח סי' כ"ו אות ג' ד' וחי"ד סי' ל"ו אות ל"ג ל"ז מ"א שהביא הרבה רבנים ופוסקים שדיברו בדין הנ"ל ובדין חל ל' ברגל וכהאי גוונא. וכן בברייתא הנ"ל באות ג'. שמדברי כולם נשמע שזאת על כל פנים פשוט שאחר ל' הראשונים מהני גערה לכ"ע. ואם כן ולכאורה) ע"כ הפי' בדברי רמ"א עד פי' ד' הנ"ל (אלא שלפי"ז צ"ע מ"ש בתשוב' שמש צדקה א"ח סי' כ"ה דל"ב ע"ב וכ"ז לפ"ד הב"י כו' לא כחומרת האשכנזים שהביא רמ"א כו' דלפי הנ"ל אין פלוגתא בהתחלת דין הגערה. ודוחק לומר שכיון למ"ש רמ"א דבמקומות אלו נוהגין כו' יב"ח דלמ"כ. וכמ"כ אינו מובן לפ"ז מ"ש בתשובת נ"ב חא"ח ססי' י"ד ואף שאנו מחמירים בשיעור גערה ורמ"א כתב ג"ח כו' ע"ש. וית' אי"ה). והנה כ"ז כתבתי לפ"מ דמשמע מלשון רמ"א שיש פלוגתא מעיקר הדין בשיעור גערה שבגמ'. שכ"מ ממ"ש שיעור גערה יש בו פלוגתא ונוהגין כו'. דמשמע שהפלוגתא מעיקר הדין אלא שאנו נוהגין כמ"ד בג"ח כו'. וכן משמע לפי הלשון שהעתיק בד"מ מד' מהרי"א דבס' אגודה נמצא דשיעור גערה הוי ג"ח כו'. משמע דמדינא קאמר דשיעור גערה שבגמ' הוא ג"ח. שהרי ל' שיעיר גערה שבכלבו וסמ"ק היינו מעיקר הדין כדמשמע מההגהות על פי ירושלמי וכ"מ ממ"ש הד"מ ומדברי הב"י משמע כו'. שזה הכל מדינא. אך באמת במהרא"י שלפנינו הוא בזה"ל וכתבת כו'. מס' אגודה דגערה נהגו ג"ח כו'. מזה משמע דאגודה עצמו לא אתי עלה כ"א ממנהגא וגם אין שם לשון שיעור גערה כו' וז"ל תשובת מהרי"ל סי' כ"ב ועיין מהרי"ל ה' שמחות (דפ"ב ע"א) ואיסור גילוח נוהגים באוסטרייך יב"ח כו'. אבל בארצות הא ה לא נהוג. ורבים נוהגים שיעור גערה דהיינו ל' אחר ל' אבל באגודה כתב ג"ח עכ"ל. ונראה דהכל קאי אאיסור גילוח שבראש דבריו דהיינו ודאי איסור לגמרי (אפי' לא ע"י גערה) דבאושא נוהגין איסור יב"ח. ועז"א ורבים נוהגין. (ר"ל איסור זה (במשך) שיעור גערה דהיינו ל' אחר ל' ובאגודה כתב ר"ל מנהג האיסור ג"ח. ולפי"ז בשיעור גערה ליכא פלוגתא אלא דלכ"ע היינו ל' אחר ל'. רק הפלוגתא הוא במנהג האיסור לגמרי דלמר נוהגין איסור זה רק במשך שיעור הגערה דהיינו שמדינא תלוי בגערה (והטעם מובן דמאחר שבעינן גערה לא רצו לסמוך אגערה אי משום ל"פ או משום דבאמת הגערה ענין מסופק ותלוי בדעת בנ"א ורצונם שכשירצה להתיר לו יגער בו כו'. אבל אח"כ דמדינא לא בעינן גערה כלל למה נחמיר ולומר נהגו איסור ג"ח ולמר יב"ח כו'. ולפי"ז גם מ"ש מהרא"י בשם האגודה דגערה נהגו ג"ח ע"כ לפרשו בענין דר"ל דגילוח ע"י גערה נהגו איסור ג"ח. והוא דוחק. ואם אולי בעל אגודה ס"ל דגם אחר ג"ח בעינן גערה ממנהגא עכ"פ א"ש קצת דר"ל דגילוח ע"י גערה (שמדינא הוא בל"י השניים) נהגו לעשות כן לאחר ג"ח (או לבסוף ג"ח) א"א דאגודה (ומהרא"י) לא ס"ל בהא כסמ"ק דשיעור גערה ל"י אחר ל"י דמזה משמע דאחר ל"י השניים ל"ב גערה כמ"ש הר"פ בהגהות אלא ס"ל דלעולם בעינן גערה כפשטות לשון הגמרא שלנו. (וכדעת הלק"ט דלעיל או יב"ח עכ"פ כדעת הבית יהודה) וית' אי"ה). וא"ש טפי הלשון דר"ל דגילוח ע"י גערה שבגמרא נהגו להמתין ג"ח. א"נ דקאי על החברי' הגוערי' בהאבל. ור"ל דנהגו להמתין מלגעור ג"ח. והנה באמת אם מ"ש הגהת סמ"ק בשם ירושלמי דשיעור גערה ל"י לא נמצא בירושלמי לשון זה כדלעיל שלא מצאתי זה. וגם בכל הפוסקים נראה שלא הובא כן. וכבר נתבאר דלפענ"ד כתב כן עפ"י מ ש בירושלמי עד שישלח פרע או עד שיגערו כו'. וס"ל דשילוח פרע היינו ל"י שלאחר ל' הראשונים. (דכל המתים). ונמצא מבואר דאם שהה ל"י השניים א"צ לגערה ולפי"ז ממילא הדבר תלוי בחילופי הגירסאות דלגירסת התוס' שישלח פרע ויגערו כו' לא נמצא שורש לזה כלל לומר שאחר ל"י השניים לא בעינן גערה. ובוודאי שאין כח לשום פוסק להגביל זמן קבוע לצורך גערה הנזכר בגמרא בסתימות אם אין רמז לזה בגמ'. ומה שפירש הכ"מ וב"י כדברי הרמב"ם ה"ז ג"כ עפ"י גירסא או יגערו כו'. בירושלמי גם בלא"ה גידול פרע הרבה מאד שאני דסברא הוא וכן י"ל בדברי ר' ישעי' ז"ל שבבריי' אבל להגביל זמן ב"ח אין סברא בלי ראי'. ועכ"פ כל הפוסקים שסתמו דבריהם ודאי משמע כולהו ס"ל דגם אחר ל"י השניים בעינן גערה. וגם אפשר דהפוסקי' דפליגי על סמ"ק במ"ש הרגל שחל אחר ל"י מפסיק הגערה הוא מה"ט. שהרי הר"פ נתן טעם לסמ"ק משום דכיון דשיעור גערה ל"י הוי דבר דמשום ל' כו', א"כ אותן דס"ל שאין הרגל מפסיק היינו מטעם דלא ס"ל הא דשיעור גערה ל"י כו'. והא בהא תלי' (אלא שהרמב"ם דס"ל כגי' או עד שיגערו כו'. ועכ"ז ס"ל דאין הרגל מפסיק אפי' אחר ל"י צ"ל דלא ס"ל דשילוח פרע היינו ל"י כדלעיל. אלא כפי' הכ"מ וב"י כו'. א"נ אף דס"ל בהא כסמ"ק לא ס"ל סברת הר"פ דמש"ה נק' דבר שמשום ל'. דכוונת הירושלמי במש"א דבר שמשום ז' ול' היינו ל' הראשונים דוקא) ועכ"פ במה שלהסמ"ק וההגהות אחר ל"י השניים לא בעינן גערה נראה וודאי דפליגי הפוסקים. ויש שרש לזה. אבל במה שלדעת הסמ"ק מהני גערה בל"י השניים בהא נראה דוודאי אין חולק מדינא דאין הרמז בגמ' ופוסקי' לומר שיש זמן דלא מהני גערה הרי סתמא אמרי עד שיגערו כו'. (והא דתוך ל"י הראשונים לא מהני גערה סברא הוא דוודאי לא עדיף או"א משאר מתים. וגם לשון הגמרא ע"כ המתים מסתפר לאחר ל"י על או"א עד שיגערו כו'. מורה כן וכש"כ לגירסת שישלח פרע ויגערו כו' בירושלמי. מבואר דתרתי בעינן שילוח פרע דהיינו ל"י וגם יגערו. כדפי' הב"י בד' הרי"ף). נמצא לפי"ז אי איתא פלוגתא (בראשונים) בעיקר דין הגערה שבגמרא בהא פליגי דלהסמ"ק וסיעתו אחר ל"י השניים ל"ב גערה ולש"פ לעולם תלוי בגערה. (כהלק"ט או עד יב"ח כהבי' יהוד' דסבר' הוא דלא מצינו שום אבילו' אחר יב"ח (ונראה דה"ה בגיהוץ ולילך לסחי' למרחוק כו') ולהב"י לדעת הרמב"ם עד שישלח פרע הרבה מאד ונראה דכ"ה דעת רבינו ישעי' ז"ל הנ"ל) אבל להגביל לזה שיעור ג"ח נראה דליכא למ"ד. וכמו"כ דלא יועיל אחר ל"י הראשונים נראה ג"כ דליכא מ"ד וכנ"ל דבלי רא' ורמז בגמרא וירושלמי א"א להגביל זמן נגד סתימות הגמרא. והפלוגתא שבמהרי"ל ומהרא"י ע"א הוא דפליגי במנהגא לאסור הכל דרבים מחמירים בזה במשך שיעור הגערה דסמ"ק והיינו ב"ח והאגודה מחמיר בזה ג"ח ובאוסט' יב"ח (או אף את"ל דמ"ש במהרי"ל דרבים נוהגין שיעור גערה כו' ר"ל שמעמידין על עיקר הדין כו'. עכ"ז מ"ש אבל באגודה כ' ג"ח חוזר על חומרא דממנהגא כו'. וראשון נראה יותר בלשון). והד"מ לפי שהעתיק מד' מהרא"י בשם האגודה לשון שיעור גערה שהוא לשון א' עם לשון הכלבו וסמ"ק וגם השמיט תיבת נהגו. (ואפשר נמי שבסמ"ק שלפניו לא הי' כתב הא דשיעור גערה ל"י אחר ל"י כנראה ממה שכתב כן רק בשם כלבו. וכן נמי לא הי' כתב לפניו דברי ההגהות וכמו שלא הי' זה בסמ"ק דהב"י כנראה ממ"ש כאן ובא"ח סי' תקמ"ח) אפשר דכ"ז גרם לו שהי' סבור דאגודה וכלבו פליגי בעיקר הדין. ופי' לשון שיעור גערה שיש שיעור אימתי מתחיל דין גערה או אימתי יגערו החברים דלמר בכלות ב"ח ולמר בכלות ג"ח. וע"ז סיים ומד' ב"י משמע כו'. דהב"י פליג וס"ל דאחר ל"י הראשונים נוהג גערה שכן מבואר מד' ב"י עצמו וגם מד' הגמ"י שהביא כו'. ומ"מ דבריו שבשו"ע יש להם קיום בדוחק דשיעור גערה שבדבריו הוא ע"ד הנ"ל ומכח מנהגא לבד. והפלוגתא היינו הך שבדברי מהרי"ל ומהרא"י ולא כלבו וסמ"ק שמדבריהם עם ההגהות מבואר דקאי על עיקר הדין ושפי' שיעור גערה שבדבריהם הוא להיפוך ר"ל שבתוך הזמן תלוי בגערה ושאח"כ ל"ב גערה כו'. (ובזה ליכא מ"ד ג"ח אלא כו' וכנ"ל) ולדינא לכאורה כיון שהב"י לא ס"ל כלל שיעורה בגערה. ודברי רמ"א עכ"פ מסופקים (וכ"ש שלא נראה כלל מלשונו שבא להקל על דברי הבי) וגם בהך דג"ח עדיין ספק על כל פנים אם מעת הגילוח או מהתחלת האבילות גם אם מעת הקילוח אם כן כשכלו הג"ח תוך ל"י השניים יהיה קולא למעשה נגד סמ"ק כו'. ולא משמע כן במהרי"ל ומהרא"י. (ובסידור ח"ד גם כן אין מבואר כ"כ לא זה ולא בעיקר הפי' שהרי לא ביאר בפי' שלאחר ג"ח לא צריך גערה וגם משמע מדבריו דתוך ג"ח ל"מ גערה, והיינו ממנהגא על כל פנים כו' כנ"ל) אם כן לכאורה קשה להקל בתוך ג"ח מהאבילות בלי גערה על כל פנים. (שהוא דינא דגמרא על כל פנים כו') וכ"ש שאו' שבמחנינו נוהגין להחמיר יב"ח ולא עד שיגערו והיה נלפענ"ד דעל כל פנים גערה בעי' ובזה היה אפשר לסמוך דגם אי כהאי גוונא נקרא תוך ג"ח. כיון דהסמ"ק וסיעתו מקילי' לגמרי אחר ב"ח וגם לשאר פוסקים על כל פנים בגערה שרי ולא נשאר כ"א חומרת האשכנזים ממנהגא לפי הנ"ל ובזה אפשר היה לסמוך שנא' שזה נקרא אחר ג"ח מהגילוח כו'. גם אפשר שלא דיברו כ א בחול ולא בפגע הרגל:

תוכן העניינים

דברי נחמיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה