דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
סימן כט
בשם לעו שהיו"ד מורה על חירק או צירי אם לכתוב בב' יודי"ן או בחד:
ידידי הרב המפורסם כו' מוה' שלמה נ"י:
לא ידעתי ששליח מצפה ונחוץ כו'. אמנם כיון שלפה"נ ליכא מי שנקראת קיילי' בפתח חריף. יש לדמותו לכתיבת א' לפתח שהסכימו שאין לכותבו (במדינתנו). ובדיעבד כשר אם ליכא מי שנקראת כן בקמץ כמ"ש בש"נ גבי חאנוכה. ועם דשם דיש לומר היינו טעמא דבאמת בלשון לעז דרך להניח א' במקום נקודת פתח ג"כ כמ"ש הט"ג ש"א אות ג' ססק"א. הרי לפה"נ באמת גם בנ"ד הדרך אצלנו לכתוב ב' יודי"ן לציירי בלשון לעז וכ"ה בס' הנדפסים בל"א (במחזור עברי טייטש וכה"ג). (ולכאורה יש לומר קצת דכ"ש נמי הוא דבנ"ד גם כשנכתב בחד יו"ד יש לטעות בחירק כו') וראיתי בט"ג ש"נ אות ל' סק"ד שכ' ויש שנקראת הל' בציירי כו' יש לכתוב לייציא אך אולי ט"ס (וכה"ג ראיתי בתשו' ב"א סי' פ"ו כ"פ ביילא בב' יודי"ן וכן במפתחות שם וזה ע"כ ט"ס). ומ"מ נראה דגם אשגירת לישנא דהט"ג לכתוב בב' יודי"ן וכן מלת ציירי רוב פעמים נכתב. שם בב' יודי"ן אחר הצ':
והר"פ שכ"כ לכתחילה לפה"נ ס"ל דכמו שבקריאת עצם השמות. אם עתה קורין בשינוי אין חוששין למ"ש בס' קדמוני'. כמ"כ בענין כתיבת האותיות לסימני הנקודות יש לומר כן. וע' ט"ג בש"א אות ב' סק"ח גבי שם באלי דאם השם לוקח מהישמעאלי' והם כותבין בלא א' דעת מהראנ"ח (ומהרי"ט) לכתוב כן. וסיים הט"ג ומכ"ש אם חותם כן דאין לשנות (ויש לחקור איך כותבת בנ"ד). וא"כ לכאורה יש לומר דה"ה בשמות לקוחי' מל"א יש לילך אחר הנהוג לפי העת והזמן כו'. וע"ש בט"ג אות ל' ססק"ה. ובאמת בב' שמות שההפרש ביניהם הוא רק בין חירק לציירי (דמשמע מט"ג שג"כ כותבין שניהם בשוה בחד יו"ד) לפע"ד צע"ג למעשה שהרי כל הקורא בגט (בזה"ז שנהוג לציירי ב' יודי"ן) יקרא בחירק ויטעה שזה שם האחר כו'. ולפע"ד לכאורה טעמ' דהב"ש בש"א סוף אות ו' וש"נ אות ו' שמחלק בין כינוי לשלום (ורידמן) שהלעז פריד בחירק לבין כינוי לשמחה (וריידמן) שהלעז פרייד כו' שהניח הט"ג זה בצ"ע כיון דגם ציירי כותבין בחד יו"ד כו' ע"ש בש"א סקט"ז. לפי הנ"ל שבאמת עתה נוהגין באגרות וכה"ג לכתוב ציירי בב' יודי"ן נראה דיש לומר דאעפ"י שאין זה בדיוק כ"כ וגם בחד יו"ד נקרא שפיר בציירי אשר ע"כ בחרו בגט לכתוב בחד יו"ד כדי להבדילו מפתח חריף (וכמו שמהאי טעמ' בחרו בפתח לכתוב בלי א' כדי להבדילו מקמץ). מ"מ כאן שיש ב' שמות לעז של שלום ושל שמחה ס"ל שיותר טוב לכתוב על הנקר' בציירי ב' יודי"ן כדי להכיר שלא נטעה לקרות בחירק ושזה כינוי לשלום כו' (וע' מעין זה קצת בט"ג ש"נ אות ל' סק"ב לענין א' לפתח). שזה חשש יותר מטעות לקרות בפתח חריף שאין מי שנקרא כן כו'. וא"כ מובן דעכ"פ אין חשש כ"כ אם כתבו ב' יודי"ן לציירי כו'. (ובענין פתח חריף אם עיקרו לקוח משם רייץ רייצא והוא מדברי מהרא"י שבס"ש תמוה לכאורה וכמו דמסיק הט"ג עצמו שם דמשמע שהנחת השם בזמן מהרא"י היה רייץ בפתח וחירק וכמו חיים אלפיים כו' (וכ"מ ממה שנזכר רעיצא) ומאי דסיים הט"ג ע"ז ולפע"ד א"א לומר כו' ונראים הדברים כו' (ע"ש דכ"א ע"ב) איני מבין לכאורה. (ומלת חייץ לפה"נ כ"ה חייץ כמ"ש לעיל. וכן קייץ למזבח פ"ד דשקלים וכה"ג) ואין להאריך שהשליח דוחק ולדבריו יש כאן מקום עיגון. לכאורה יש להקל אלא שפשיט' שאין לסמוך עלי כלל:
ידידו
נחמיה בירך