דברי נחמיה אבן העזר· רבי נחמיה הלוי בירך גינזבורג מדוברובנה
סימן יח
מענין הג"ל מ"ש לכ"ק הנאון החסיד האמיתי אדמו"ר מוהר"ר מנחם מענדיל זצוק"ל:
ב"ה יום ג' י"ג ניסן
תקצ"ז לפ"ק דובראוונע:
לכ"ק אהובי הרה"ג החסיד האמיתי כו' מוה' מנחם מענדיל נ"י:
הציר מוכ"ז הביא מכתב אלי מדודי הנגיד מוה' אורי נ"י וצועק חמס ע"ד הגט שסידר האיש יהושע הידוע ונתן התרה כו'. ומתחיל' לא היה בדעתי להשיב מאומה כי אמרתי שאין דבר זה שייך אלי כ"א להגדולים אשר יש בידם למחות. גם אמרתי שלדעתי לא ימצא שום אדם שיתרצה להתקשר אתו ע"פ הוראת אותו מורה. אמנם אתמול הגיעני עוד מכתב מדודי נ"י איך שעשה חתנו ת"כ להתקשר עם כלת הרב מ' צבי לוריא. רק שחזר לאחור מחמת שהגאון מוה' דוד לוריא מרעיש העולם (שקרוב הדבר שהגט פסול עכ"ל דודי). וא"כ נתבטל הטעם הב' הנ"ל. ולענין טעם הא' הנ"ל ראיתי בתוס' דב"ב (ד"י:) שקבלה ביד הגאונים דשמואל נענש עבור ההיא איתתא דצווחא קמיה ולא אשגח בה דפ' במה בהמה. וע"כ לומר דאף שכבר השיב שמואל הא יתיב מר עוקבא אב"ד דכתיב כו' ופרש"י לא נענש אלא שבידו כו'. אפ"ה ה"ל להתטפל ג"כ כמו להמליץ ולבקש עבורה את מר עוקבא. ע' ס' חפץ ה' בשבת שם ובתשו' מהרי"ט בראשונות ססי' ק' כ"כ בהדיא. (וע"ש דזהו פי' ערב' דערב' כו'). ע"כ לא אוכל להתעלם מש"ב בזה. ובאתי לבקש את כ"ק בזה שימחול עכ"ה להזדקק בענין זה. ובפרט שבאמת לפה"נ מכתבי הרבנים הסמוכים ומרא דאתרא דשם. מעשים אשר לא יעשו עשו עמה. ואע"פ שכבר מצינו באחרונים שהתירו פרושים את חר"ג לפעמים בכעין זה. הרי מבואר גם בדבריהם הרבה תנאים לזה. מה שאינם בנד"ד לפמ"ש הרבנים הנ"ל. ובאמת לפע"ד אין להקל עכ"פ כ"א בקיום כל פרטי התנאים דוקא כי גוף עיקר ההיתר יש לגמגם בו לפע"ד אלא שכן נהגו וא"כ הבו דלא להוסיף שלא לזלזל בפרטי התנאים. ולפה"נ מחשבת הבעל ניכר מתוך מעשיו שחושב שבגט זה שהשליש כבר היא מגורשת ממנו ממש. ונפרד ונפטר ממנה עי"ז מכל וכל. והוא היפוך מכוונת רז"ל חכמי הגמ' בתקנתם שלא יוכל לשלחה כדי שישמרנה ממנהג הפקר כו'. וכ"ש שאין שום מעלה בגט זה שיפקע עי"ז חר"ג. (כ"א אדרבה כו' מטעם הנ"ל). ומה שנמשכו האחרונים אחר הב"ח דסי' קי"ט להשליש גט הוא דוקא אחר שיקיים כל פרטי החיובים שנזכר שם במזונותיה ויחוד בית ושמירתה ובכל תנאי כתובה כבעל לאשתו אז הוסיפו לרווחא דמילתא לטובתה להשליש גט כדי שלא תצטרך לבקש ממנו אחר שתשתפה (וגם זה כבר נודע מ"ש המגי' במ"ל פ"ו מה"ג במעשה דקושני'. ועי' בנ"ב סי' ג' ובמ"ת סי' קכ"ו). אבל כל שלא קיים התנאים הנ"ל אלא אדרבה מדמה שע"י גט זה נפרדת ונפטרת ממנו עתה. לא די שאינו מועיל לחר"ג אלא אף גורע (ואפשר דאף מדינא דגמ' גט זה גורע מאחר דכל כוונתו להפרד ממנה עי"ז ולישא אחרת דכל זמן דאגידא ביה לא יהבי ליה אחריתא. וגט זה גורם שיתנו לו אחרת אדעת' ששוב לא יהיה אגיד בה כלל. ולא יניחנה האחרת לטפל בה ולשומרה כו'. ובימים הראשונים שהיה מותר לישא אחרת וכן עתה כשמתירים חר"ג כו'. יש לומר דצריך להתנות עם האחרת שגם הראשונה היא עדיין אשתו ושחייב לה כל הדברים הנ"ל):
והנה הב"ח בסי' א' לא הזכיר כלל השלשת הגט. ונראה שזה בכוונה. דכבר כתב הב"ש שמ"ש הב"ח בשם רש"ל בסי' קי"ט סותר למ"ש כאן. ובאמת אין דבריו ז"ל עולים בסגנון א' כלל. דבסי' קי"ט מחליט דרש"ל מחמיר בכל גוונא אלא שהוא כחולק עליו מכח הקבלה בשם הגאון מהר"ר שכנא ז"ל. ובסי' א' וכן בתשו' סי' צ"ג לא הגיע לידי מדה זו לחלוק עליו. אלא שר"ל דרש"ל לא אסר כ"א לגרש בע"כ אבל לישא אחרת בלי גירושין לא נמצא בדבריו (בהדיא) לאיסור. ובאמת הדבר תמוה מאד שהרי כל עיקרו של רש"ל לא בא שם כ"א לחלוק על חכמי דורו ולאסור מה שהתירו הם. והרי מפורש שם שהם התירו לישא אחרת בלי גירושין רק להשליש גט באם תתפקח תקבל כו'. א"כ בכה"ג אוסר רש"ל. וכן מפורש בהדיא בסוף דבריו וז"ל מהיום דעתי לאסור אפי' בדיעבד כשיגרש ע"י שליח להולכה שיהיה בידו הגט עד שתשתפה כו'. א"כ מה זה שכתב הב"ח שלא נמצא בדבריו לאסור כו'. אע"כ לכאורה לדחוק דמ"ש לישא בלי גירושין כוונתו אף לא להשליש גט כלל דוקא בזה לא נמצא בד' רש"ל בהדיא לאסור. וס"ל להב"ח שם דיש לומר דהשלשת הגט מיגרע גרע מטעם הנ"ל (וגם דברי ראב"י ור"א שברש"ל שם ס"ל דקאי רק אמ"ש רבינו שמחה שם להתיר ע"י צירוף הגט כו'). ועם שזה דוחק גדול בדברי הב"ח וכ"ש בדברי רש"ל דמשמע ודאי דרש"ל מחמיר בכל ענין ואין שום תקנה לדבר וכמ"ש ג"כ ביש"ש דיבמות (וכן משמע ודאי דס"ל לראב"י ור"א כו') מ"מ איהו דחיק כו'. וכעת איני יודע לתרץ ולתקן דבריו ז"ל בע"א. (אם לא שנאמר שעיקר הקפידא שלא יהיה בע"כ אלא ברצון (אבי' כו') וגם זה דוחק גדול ביותר ואין להאריך בעת לקצר). והנה אם הכוונה בדברי הב"ח ז"ל ע"ד הנ"ל. א"כ הרי השלשת הגט גורע שלא יועיל שוב שום היתר גם בקיום כל התנאים וכמ"ש רש"ל אפי' בדיעבד כו' ולפ"ז יש סתירה בדבריו ז"ל מהכא להתם מהיפוך להיפוך דמה שמצריך ומתיר כאן אוסר כאן. דבסי' קי"ט מצריך השלשת הגט דוקא (וע' נ"ב שם שחושש אולי זה בקבלה מר"ג מ"ה שלא להתיר בע"א). ובסי' א' אוסר זה לפי הנ"ל. וא"כ גם שניהם קשה להתיר והוא הדבר אשר דברתי שבעיקר ההיתר יש לגמגם. (שהרי דברי הב"ח הם היסוד מהמנהג להתיר שאחריו נמשכו האחרונים ז"ל). וגם שבאמת בין לפי סגנון דבריו ז"ל שבסי' א' ובין לפי הסגנון דסי' קי"ט הכל צ"ע. דלפי הסגנון שבסי' א' וע"ד הנ"ל כבר נתבאר שהוא דוחק גדול וקשה מאד להעמיס כזאת בדברי הרש"ל וכן בדברי הראשונים ז"ל דשם. דמשמע ודאי דבכל ענין אסרו ולפי הסגנון דסי' קי"ט ג"כ קשה מאד מאחר שרש"ל מצא שכבר החמירו מאד גדולי הראשונים ז"ל בפירוש ובהסכמת וועד הקהלות שבדורם (וגם רבינו שמחה עיקרו סמך על נתינת הגט כו' ע"ש) איך יחלוק עליהם. ומה זה ראיה ממה שקיבל בשם הר"ר שכנא ז"ל. הלא גם בדברי רש"ל מבואר שיצא הדבר בהיתר מחכמי דורו. וגם הוא לא עצר כח לחלוק עליהם. אלא שאח"כ כשמצא דברי הגדולים הנ"ל חזר ופסק להחמיר ויש לומר דגם כל חכמי דורו אלו ידעו כו'. וכמ"ש רמ"א בח"מ סי' כ"ה. ולפה"נ גם הגאון הר"ר שכנא ז"ל הוא בעצמו היה מחכמי הדור דרש"ל שהתירו בכה"ג ומה בכך אלו ראו כו' ואולי גם רמ"א ז"ל היה מאותו המנין שהתירו בימי רש"ל. ועפ"ז כתב בסי' א' להקל בנשתטית. אבל מ"מ יש לומר דלא ראה דברי הגדולים הנ"ל. (ובלא"ה יש לעיין בדברי רמ"א אלו. ובכלל למה יקילו יותר בנשתטית מבשאר מקום מצוה. וכן בשאר חולי ארוך שכ' הב"ח בפשיטות בססי' קי"ט בשם רש"ל דלדידן כו' ומשמע שאין להתיר לישא אחרת. וגם לא נשמע להקל בזה ולמה נשתטית קיל יותר. ומדינא דגמ' להיפוך כו' ואין להאריך בעיון כעת). ומ"ש הט"ז דדברי רש"ל לא מסתבר כלל דלמה נשגיח על טובת האשה שהוא רק חשש ספק מנהג הפקר והיא אינה בת עונשין ולא נשגיח עליו כו'. צ"ע דמנהג הפקר שלה לפה"נ היינו ע"ד מנהג הפקר שנזכר ס"פ הבע"י דפרש"י שם שמפקרת עצמה וחוטאי' בה כו'. והיינו טובת הכלל (ומיגדר מילתא). וכן מה שתמה דאפי' בחציו עבד כו' צריך לעבור בעשה ולשחררו כדי לישא כו' ג"כ צ"ע דגם בשביל מנהג הפקר דאשה מצינו ג"כ דצריך לשחרר חציה שפחה כו' בס"פ הבע"י שם. (אך אולי שם בידועים דוקא ולא בחשש הפקר. אלא דצ"ע מה ענין מנהג הפקר דידה שהזכיר לענין חר"ג שלא לישא אחרת. וצ"ל דקאי רק אלגרשה בע"כ אבל הרי לא הזכיר כ"א דברי הב"ח להשליש גט ולישא אחרת כו'. ואולי צ"ל כוונתו ע"ד הנ"ל דגם בהשלשת גט יש חשש מנהג הפקר וצ"ע כו'). גם מ"ש ותו דכבר כ' ב"י דלא גזר ר"ג כ"א עד סוף אלף הה' כו' עמ"ש מהרי"ק דהרשב"א עצמו לא סמך ע"ז ולא מצינו לא' מהאחרונים שסמך ע"ז כו' ע"ש. עם שודאי הרבה פוסקים סוברים כהב"י וגם ראיתי מ"ש הב"י בתשו'. מ"מ באמת לא זכיתי לקבל זה בטוב לסמוך על לשון א' שהביא מהרי"ק בשם רשב"א שכ' רק בדרך ספק כ"ש ששמעתי כו' מה שהרשב"א ומהרי"ק עצמם נראה מבואר דלא סמכו ע"ז לחלוטין עכ"פ. ולא משמע כן כלל מכל גדולי הפוסקים שהיו בתחלת אלף הו' והזכירו חר"ג כו'. וע' תשו' רש"ל סי' י"ד. וכן מהרי"ק עצמו בכמה תשו' ואין להאריך בזה. גם מ"ש הב"י שם בתשו' סי' י"ד (דכ"ח ע"ד) בקפידא גדולה על מי שפקפק לומר דלשון שמענו שברשב"א אינו דומה לאלו היה כו' לשון קבלנו וכה"ג (ומלשון שמענו אין ראיה דהכי ס"ל בהחלט גמור כו'). והביא ראיה מלשון שמעתי שבד' התנאים לפע"ד לא זכיתי גם זה שיתקבל אצלי כ"כ. דלפה"נ אף שבלשון תנאי' לשון שמעתי היינו קבלה מרבותיו (יש לומר דזה דוקא בתנאים ומטעם הידוע לי"ס) אבל בלשון פוסקים כמדומה שכמעט לא ימצא לשון זה על קבלה מרבו. אלא מפי השמוע' מבנ"א כו'. רק רש"י כמדומה שאחז בלשון זה דרך קבלה מרבותיו. וגם איהו הרבה פעמים חולק על הלשון ששמע (עפ"י הרוב). ובשאר פוסקים כמדומה שאינו מצוי כלל. שיהיה הכוונה קבלה מרבו כ"א דרך שמיע' בעלמא וע' תשו' רשב"א סי' ק"ס שכ' על הרמב"ם ששמענו שחזר בו. ובססי' כ"ט כ' על ענין זה עצמו שמן הדומה שגם הוא בעצמו חזר בו בתשו' כו'. הרי שלשון שמענו אינו אלא כלשון מן הדומה כו' (ולפה"נ שכוונת האומרים כן הוא שכיון עמ"ש בתשו' פאר הדור סי' למ"ד. ולכאורה אינו מוכרח כו' וכמדומה לי שכתבתי מזה במ"א). וכמדומה שלא ימצא לשון שמעתי בפוסקים (זולת רש"י) על איזה פסק דין (או פי') לומר שמעתי שכך הדין (או שכך הפי') כ"א על איזה ענין במציאות כמו בנ"ד ששמע שכך היה מציאות התקנה דר"ג או בענין תשו' רשב"א הנ"ל ששמע שרמב"ם חזר בו היינו שכן נמצא במציאות בתשובותיו וכה"ג שדבר כזה שייך לשמוע גם מבנ"א פשוטי'. והכלל שבפוסקים לפע"ד אינו מצוי כלל שיכתבו לשון שמעתי על ענין קבלה מרבותיו בהחלט גמור. ודרך כלל קבלנו היינו שכן קיבלה להלכה כו'. אבל שמענו כמדומה עפ"י רוב לא ישאר כן במסקנא להלכה וע' תשו' רשב"א סי' ק"צ ששמעתי משם הראב"ד כו' אבל מקובל אני ממורי כו'. וגם בתנאי' (אפשר שיהיה חילוק קצת היינו שקבלתי ודאי שכן קיבל וס"ל למקבל זה (וכלשון קיבלה מיניה כו') משא"כ) שמעתי עם שודאי (בתנאי') היינו שכן שמע מרבו. אבל אינו מוכרח שקיבלה מיניה אלא יש לומר שמעתי מרבותי ולדידיה לא ס"ל. והכי איתא בהדיא בגמ' עירובין ד' ל"ה ב' ע"ש בפרש"י ד"ה שמעתי. (משא"כ קבלתי). וע' עוד ברמב"ן בחי' לב"ב דק"ע ד"ה ה"ג כו' ושמעתי כו'. ואלו לדידיה לא ס"ל הכי. אלא כמבואר בריטב"א לשבועו' (דמ"א ב') סד"ה ההוא דא"ל לחבריה וכן מבואר מד' רשב"א בתשו' סי' תתקס"א ע"ש. וע' ס' ערך לחם למהריק"ש סי' א' ותשו' רשב"א ח"ג תשו' אחרונה סי' תמ"ו. כללו ש"ד דלפע"ד לא ברור כ"כ גוף מהות ההיתר שהתחלתו נתחדש בימי רש"ל ורמ"א. ויש לגמגם מכח תשו' הראשונים ז"ל והסכמת הקהלות אז. ועכ"פ אף שלא נזוז מהמנהג שהוזכר באחרוני' ז"ל אבל הבו דלא להוסיף כו' היינו בקיום כל פרטי התנאים דוקא משא"כ בנ"ד וראוי לכ"ק ושאר גדולי הדור לגדור הפרצה:
ובדברי הב"ח הנ"ל אם נאמר שחזרה יש כאן לכאורה יש לומר דההיא דסי' א' ובתשו'. דאחרונה היא. כי התשובה היתה בשנת שצ"ז והיינו בסוף ימיו ז"ל ע' סדר הדורות (דנ"ג ע"ג) שהיה מן ה"א שכ"ח עד שצ"ח כו' גם בתשו' צ"צ (סי' ס"ז) תלמידו לא נזכר השלשת הגט. גם סמי חדא מכמה תרי ותלתא. שהשלשת הגט נזכר רק במקום א' בסי' קי"ט משא"כ בלי גט נזכר בסי' א' ובתשו'. וגם בסי' קי"ט גופא בסוף דבריו כתב ולענין מעשה יש להחמיר כרש"ל רק מחלק ע"ד סגנון שכ' בסי' א' (ולבי אומר לי שסיום לשון זה שם. וכן מ"ש בזה בסי' א' הוא מה שהגי' בספרו בסוף ימיו כו' ומשנה ראשונה דסי' קי"ט לא זזה כו'). ומדברי ראב"י אלו שבתשו' רש"ל נראה דיש להכריע כדברי מוהר"י מינץ סי' יו"ד שמה שהקיל ראב"י שבמרדכי הוא רק ביבמה דוקא. ומשום דאשה הקנו לו מה"ש כו' משא"כ בשאר מקום מצוה. והב"י בתשו' סי' י"ד שחלק עליו נראה דהוא משום דלא ראה דברי ראב"י שברש"ל. ועכ"פ מה דמשמע מד' רמ"א ז"ל דיש יותר להקל בנשתטית מבשאר דבר מצוה ואף יותר מיבמה צ"ע מאין הרגלים (וכ"ש שנסתר זה מדברי ראב"י וסיעתו שברש"ל עכ"פ). ואולי יש לומר בדוחק שדברי רמ"א אחד הם ואמקום מצוה דלעיל קאי כלומר דבמקום מצוה (כמו היכא דלא קיים פ"ו) דיש פלוגתא אלא דממילא ראוי להחמיר לפייסה כו' שתקבל גט מרצונה אבל אם אשה זו נשתטית כו'. ואיך שיהיה לכל הפחות נראה דרמ"א מיירי באופן שאין לה רפואה וז"ש שאינה בת גירושין (פי' עולמית). וע' גיטין (ד"ע ב') שוטה לא סמי' בידן כו' וע' פר"ח סי' קי"ט משא"כ בנד"ד לפמ"ש הרבנים הנ"ל. גם נראה דיש לומר דמיירי שעושה ברצונה ורצון משפחת' אלא שאינה בת גירושין כו'. וזהו החילוק בין זה למקום מצוה דקודם (דע"כ שם אינו ברצונם דא"כ למה להתיר חר"ג. יגרשנה כו'). וכ"ז אינו בנד"ד. כל זה כתבתי בלי עיון הראוי כלל וממש בלי השגחה. כי מטרדת יו"ט הבע"ל ההכרח לקצר. רק בדרך כלל זאת נראה ודאי עכ"פ דבאופן הנעשה בנד"ד הוא מאד שלא כהוגן. וזלזול גדול בחר"ג ופרצה גדולה. ועכ"פ ראוי לו לכ"ק שי' שלא למנוע א"ע מלהזדקק לזה:
והנני ח"ד המבקשו ודוש"ת מלונ"ח מוכן לפקודתו נחמי' בירך.