אור ברסלב
דברי נגידים על הגדה של פסח מגיד › פסח מצה ומרור

דברי נגידים על הגדה של פסח· רבי יהודה יודל רוזנברג

מגיד · פסח מצה ומרור

דיינו

פסקה ב

פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו׳ על שום שפסח וכו׳. הנה צוה הש״י מצות הפסח כי מאחר שלא היו ישראל אפשר להיות נצולים מן מכת בכורות כי אם ע״י שהם נחשבים עמו וחלקו של הקב״ה. צוה להם להקריב קרבן. כי באיזה ענין הם שלו ומה הם צריכים לו. כי אם להקריב לפניו לעבוד לו ובעבודה הם שלו. ולכך לא הגיע להם מכת בכורות כלל. ומפני כך נקרא הקרבן הזה פסח כתרגומו חיים שהוא לשון רחמנות. וביאור ענין זה שכיון שהם חלקו של הקב״ה הוא מרחם וחס על אשר לו שלא יאבד. ומפני שהשי״ת לקח ובחר בישראל בפרט מכל האומות להיותם שלו בזה שהוא יחיד שכיון שהוא יחיד בוחר באומה יחידית. וזאת העבודה היא עבודה מאומה יחידה למי שהוא אחד. ולכך היה כל עבודת קרבן הזה בענין אחדות. כי היה מצוה לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו. שאין ראוי שיהיה הקרבן הזה מחולק. כי הדבר שהוא מחולק אינו אחד. וכן בבית אחד יאכל. כל הענין הזה שאסור לחלק הקרבן לשתי חבורות או שאסור לאכול אותו בשני מקומות. דפלוגתא דתנאי היא במסכת פסחים. כל הדבר הזה הוא כדי שיהא מעשה הקרבן ואכילתו בענין האחדות. וכן שה תמים בן שנה. מפני כי בן שנה הוא אחד בשנים. ואם היה ב׳ שנים היה יוצא מן האחדות. ודוקא שה ולא עגל כי שה לדקותו נחשב אחד לגמרי. ואמרו ז״ל שה פזורה ישראל. למה נמשלו ישראל לשה מה שה אם הוא לוקה באחד מאבריו כולו מרגיש. אף ישראל אחד חוטא וכולם מרגישים. שהרי עכן היה אחד וחטא וכל ישראל היו מרגישים. וביאור הדבר הזה כי השה לדקות טבעו אינו בעל חומר גם ועב. כי דבר שהוא חמרי כמו השור והחמור או הדבר שהוא דומה לו יש בו ענין חמרי. והחומר אין בו ענין האחדות. אבל השה טבעו דק ויש לו מזג דק ואינו חמרי. ולכך אם נלקה באחד מאבריו כולו מרגיש. וכך ישראל בעבור שישראל הם רחוקים ממדרגת החומר. ומדרגתם היא מדרגה רוחנית אלהית. לפיכך אחד חוטא וכולם לוקים. ומצותו בזכר ולא בנקבה כי האחדות הוא מן הצורה והתחלקות הוא מן החומר. ומפני שהזכר יותר נחשב צורה מן החומר לכך הפסח אינו בא רק מן הזכרים. וכן אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש. כי הבשול במים או בשאר משקין חלקיו מתפרדין ע״י הבשול. אבל צלי אש מכח האש אדרבה נעשה הבשר אחד כי האש מוציא הרוטב ונעשה הבשר קשה ואחד. וכן אסור מטעם זה לאכול אותו נא אלא כאשר הוא צלי אש שהבשר מתקשה מכח האש. וכן ועצם לא תשברו בו. שאם היה שובר העצם בפסח היה זה חילוק ופירוד דבר שאין צריך לאכילה. כי אע״ג שהוא אוכל הבשר שהוא ראוי לאכילה. אין זה חילוק ופירוד מפני שהוא עומד לאכילה. אבל שבירת עצמות אין זה לאכילה ונקרא שבירה ופירוד ודבר זה לא יתכן בפסח. ומה שאמרה תורה לאכול הפסח על מצות ומרורים הוא להוציא מלבן של אפיקורסים האומרים כי מן האחד לא יבא רבוי. רק מכח אחד יבא דבר אחד בלבד. ולפיכך כאשר יראו הרבוי בעולם יאמרו שההתחלות הן יותר מאחד. ולכך אמרה תורה כי הקרבן הזה שהוא לאל אחד יתברך ויתעלה יהיה קרבן נאכל על מצות ומרורים. כי המצה מורה על החירות והמרור הוא מורה על השעבוד. כי מאתו שהוא אחד יבא החירות וגם הפכו שהוא השעבוד. שהוא המוחץ והוא הרופא. כי אדרבא מפני שהוא אחד הוא הכל שהרי אין זולתו ולפיכך מאתו באו ההפכים. כי ראוי שיהיה ממנו הכל. כי ההפכים הם הכל ואין חוץ מהם. והבן זה מאד כי הם דברים עמוקים:

פסקה ד

מצה זו שאנו אוכלים על שום מה וכו׳. יובן ע״פ מה שבארנו למעלה בפירוש הא לחמא עניא שמצה מורה על החירות. ובדרך הזה יש לפרש עוד כי הגאולה להוציא אותם ממצרים היתה בחוזק יד כמו שכתוב בכל מקום אצל יציאת מצרים חוזק הפעולה. כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים. וכל דבר שהוא פועל בחוזק היד פועל במהירות בכח שהוא למעלה מן הזמן. ולפיכך כתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כי בחוזק יד הוציא ה׳ אתכם מזה ולא יאכל חמץ. פירוש כי החמץ נעשה בעכוב זמן והגאולה נעשה בלי זמן מפני שהוציא אותם בחוזק יד ולכך לא יאכל חמץ בליל היציאה רק מצה. כדי שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה׳ אותם בחוזק יד. וכן צוה להם לאכול הפסח בחפזון שהוא מהירות. והכל כדי להתדבק במדה שממנה החוזק יד להוציא אותם במהירות בזה הכח שהוא למעלה מן הזמן. וזהו שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק וכו׳. פי׳ כיון שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ אם כן נראה כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ במהירות בלי זמן. ולפיכך יש לנו לאכול מצה שנעשית במהירות. ופירוש זה פשוט מאד. והנה לכל הפירושים המצה היא חירות גמור והמרור בודאי מורה על שעבוד. ולכך יש לומר עוד טעם במה שצוה לאכול הפסח על מצות ומרורים. כי הפסח הוא מורה על מדרגה שאנו עם אחד אל השם יתברך שהוא אל אחד כמו שהתבאר למעלה. ומן מדרגה עליונה הזאת נמשך לנו המצה ונמשך לנו מרור. שהיא החרות והשעבוד. כי לפי ערך מדרגת המעלה כך ערך דקדוק מדת הדין כמ״ש וסביביו נשערה מאד. ולכך המצה והמרור מן התורה עם הפסח דוקא. אבל כאשר אין פסח אף כי המצה היא החירות ומי שיש לו החירות יש לו שעבוד ג״כ. מ״מ אין נמשך זה מזה וכל אחד דבר בפני עצמו. ולכך אף שגם בזמן הזה המצה מן התורה. המרור אינו אלא דרבנן בזמה״ז. שהרי אין לו מציאות בעצמו רק שהוא טפל עם הפסח. ודברים אלו אמתים וברורים מאד:

פסקה ז

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו. פי׳ שכל אדם חייב שיראה עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. ויש לו לשבח לפאר ולרומם להקב״ה על זה כמו שמסיים לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל וגו׳. ולכך מייתי קרא בעבור זה עשה ה׳ לי ולא כתיב לנו כאלו הוא היה היוצא. אבל לקמן אמר לא את אבותינו בלבד גאל וכו׳. ר״ל כי השי״ת הוא שהוציא האבות והבנים יחד. ופירוש דבר זה שהקב״ה גאל את ישראל בכללות שלהם. כי כאשר גאל הקב״ה את ישראל היתה הגאולה לשם כלל ישראל שלא יהיו ישרא׳ ברשות מצרים. ולפיכך היתה הגאולה לבנים כמו לאבות. שאלו היה רק רוצה הקב״ה שיהיו נגאלים הדור שיצאו ממצרים ואליהם בלבד הביט. אז לא היתה הגאולה רק אל אותו הדור בלבד. אבל הקב״ה היה רוצה לגאול את ישראל בכלל ולפיכך אף אותנו גאל עמהם:

תוכן העניינים

דברי נגידים על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה