אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן ה

סימן ד

ועל מה שנסתפק כת"ר אם יש לחוש למ"ש הטור בסי' רי"ח בשם הראב"ד דכל הברכות ראי' הנזכרים בפ' הרואה הם בלא שם ומלכות והגם כי יחידאה הוא מ"מ מטעם ספק ברכות להקל אולי חוששין אפי' ץש. לסברת יחיד עכ"ל:

הנה הגם שידוע מ"ש הרשב"א על הראב"ד בדין הורדים אם יש בהן חשש ערלה והבי"ד בבד"ה סי' רצ"ד וז"ל ומצאתי להראב"ד כו' שבחו"ל מותר והנה לך הרב הגדול שיודע לטהר את השרץ מה"ת ושומעין לו להלכה כו' יעו"ש וגם בט"ז א"ח סי' ר"ד ס"ק ט"ו לענין נידון ההוא אבל עכ"ז בני"ד נ"ל שאין לחוש כי לדעתי אין חוששין לדעת יחיד בכ"מ דאפי' באיסור ערוה החמורה מצינו בשו"ת הרד"ך (ד' דשנת רצ"ו) בית כ"ד סו' חדר ב' שכתב וז"ל ואע"ג דמצאתי כתוב סביב המרדכי שלי וז"ל כתב רבינו שלמה בר' אברהם ומה שפסלה התורה גזלן לעדות זה מטעם דילמא משקר ולא מפקי ממונא אפומייהו וגבי קידושין אם מעיד שנתקדשה בפניו היא ספק מקודשת וצריכה גט עכ"ל הרד"ך ועוד שם בחדר ג' וז"ל הטעם שגזלן פסול משום דלמא משקר והתורה פסלה עדותו מכל וכל ועדותו כאילו אינו והמקדש בו הוי כאילו מקדש בלא עד ולדברי רבינו שלמה בר"א דכתב דעדותו ספק והמקדש בהם קידושיו ספק אין לחוש דיחידאה הוא (עי' בקש"ה) ולדברי יחיד אין לסמוך אפי' אם נראה לנו כדבריו כו' יעו"ש:

ואין להשיב מזה שפסק הרמ"א בא"ה סי' מ"ב לחוש לדעת סמ"ג בשם הרא"מ במקדש לפני עד א' דשאני התם משום דפליגי בזה אמוראי ולא איפסקא בגמ' הלכה כמי לכן חוששין לדעתו שפסק כרב פפא דחוששין לקידושי עד א' אבל לולי זה בודאי דהנכון כהרד"ך ועוד דהא הכנה"ג שם בהגה"ט אות י"ז כתב דהסמ"ג גם מסברא דנפשי' אית לי' ודלא כמהר"י הלוי שכתב דהסמ"ג משמי' דרא"מ קאמר ולי' לא ס"ל ועי"ע שם בהגב"י אות י"א מ"ש בזה:

והן עתה מצאתי כתוב בפי' בס' אות אמת לבעל נר מצוה ד' פ"ז דגם בספק ברכות להקל לא חיישינן לסברת יחידאה כלל דה"ל כמאן דליתא וצריך לברך דלא אמרינן סב"ל אלא כשיש שנים לפחות שאומרים שלא לברך כדין קי"ל דלא אמרינן בפחות משנים.

עוד ראיתי בהלק"ט ח"א סי' רס"ד שכתב דאפי' במקום שאין נוהגין לברך אחר המגילה אפי"ה כשמברכין אין בזה ברכה לבטלה משום דבברכת השבח ליכא ברכה לבטלה והבי"ד להלכה בפחד יצחק ח"ג (דה"ר ד' ט"ל) אות ח' ערך חמה בתקופתה ולפ"ז פשיטא דשפיר דמי שלא לחוש לסברת הראב"ד בזה דהא כל הברכות דשם ברכת השבח הן:

אמנם יש אתי כמה ראיות להוכיח דסברא זאת היא דחוי' אכן אין עסקי כעת פה להאריך בזה אבל ארשום מעט מזעיר והלא ברכת אירוסין הוא ברכת השבח כמ"ש הריטב"א בפ"ק דכתובות וכן כתב הט"ז ביו"ד סי' א' ואפי"ה כתב הרמ"א בא"ה סי' ל"ד במי שברך ברכת אירוסין בשעת הקידושין שהי' בלא חופה דאחר זמן כשמכניסין אותה לחופה חוזרין ומברכין בלא הזכרת שם וגם באו"ח סי' רכ"ה בהג"ה בברכת שפטרני בלא הזכרת שם ומלכות וגם בברכת השחיטה ס"ל להט"ז שם סי' א' דהוא ברכת השב"ח ועכ"ז כתב שם בסי' י"ט ס"ק ט' וז"ל וכיון שלא הכריע בש"ע (לענין שיחה בין שחיטה לשחיטה אם הוי הפסק) קי"ל כי"א אלו דספק ברכות להקל ועוד קשה הא הרא"ש בפ"ק דכתובות נתן טעם על ברכת אירוסין שמברכין לאחר הקידושין ולא קודם משום דלמא הדרי בה האשה ואם איתא לסברת הלק"ט אין לחוש לשמא הדרא בה דהא ברכת השבח היא:

ולדידי חזי לי בשו"ת השיב משה או"ח סי' י"ד שהורה לברך על הלבנה בשעת הדחק בליל שיתסר (עי' בקש"ה) כדעת הפוסקים שהובאו בשכנה"ג סי' תכ"ו והביא ראי דלא אמרינן בזה ספק ברכות להקל מפ"ק דברכות גבי פעמים אדם קורא ק"ש שני פעמים ביום דאמרינן שם כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ולמה לא אמרינן דרק לענין ק"ש סמכינן אבל ברוכי לח מברכינן דספק ברכות להקל ואנן קי"ל דמברכין רק השכיבנו לא יאמר כמ"ש בש"ע סי' רל"ה אלא כיון דקבוע לברך בק"ש ויש צער לבטל הקבועות סמכינן עלי' דר"ש ולא אמרינן סב"ל ומכ"ש כאן שאין כאן רק הברכה והיא המצוה וקבוע בכל חודש דלא אמרינן בזה סב"ל ואם איתא לסברת הלק"ט למה לי' להאריך בכ"ז הא ברכת הלבנה היא ברכת השבח כמו ברכת החמה מכ"ח שנה לכ"ח שנה שכתב שם בפחד"י דלית בה משום ברכה לבטלה:

ובפרט דראייתו מק"ש יש לדחות דהתם שאני משום שכך היתה התקנה שכ"ז שקורין ק"ש שחייב לקרות כעיקר התקנה כמ"ש המג"א ברי' סי' ס"ז בשם הרשב"א וכן מצינו גבי בהמ"ז בסי' קפ"ד בספק אם ברך שכתב שם המג"א בס"ק ז' דצריך לחזור גם ברכת הטוה"מ עם דאינה אלא מדרבנן והטעם דיש עמה ספק של תורה מה שאינו כן ברכת הלבנה דאין עמה ספק של תורה למה לא נאמר בה סב"ל ואשר ע"כ הי"ל להרב השיב משה להביא זה דהלק"ט ומוכרח דלית לי' זה כלל:

אמנם החו"ד ביו"ד סי' ק"י בבית הספק ס"ק כ' אז"ל ג"כ בשיטת הלק"ט וראייתו מכמה פיוטים ותחינות שיש בהם ברכה בשם ולא חששו לברכה לבטלה (ועי' בט"ז א"ח ססי' קל"א מ"ש בשם התוס' ושיש למחות בהמסיימין בתחינות בא"י ש"ת אלא לומר ברוך ש"ת בלא שם) ולכן העלה דבברכת שבח והודאה כשאומרה אדעתא דנדבה אין בזה משום ברכה לבטלה ולפי סברתו בנידון דהשיב משה מותר לבריך עלי' דוקא אדעתא דנדבה ולאשר כי זה אין נוגע כ"כ לני"ד כי כבר הקדמנו דלסברת יחיד אין לחוש לכן פה תהי' בזה שביתת קולמסי ואל כת"ר אשים דברתי שאר יסמוך על שיקול דעתי והכרעתי כי מרוב תלאותי לבי בל עמי ואי אפשר לומר ונקי אך לכף זכות ידין אותי ובעבור זה שלוה יהי' בביתו ורענן בהיכלו ויאריך ימים על כסא משפטו והוראתו להגדיל התורה ולהאדירה עד יבנה העיר על תילה וששון ושמחה וגילה ונעלה לציון ברינה:

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה