דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
לפרשת דברים
לרבי יהודה אסאד ז"ל:
קורא נעים, בטרם כל נקיט כלל זה בידך:
כל מקום שנאמר בספר דברים הלזה מאאמ"ו הג' זצוק"ל קאי יקיי' על א"ז כ"ק מ' בעל שו"ת מהרי"א זצ"ל, ומה שכתוב בסתם הוא מא"ז מו"ר הגאון מ' אהרן שמואל וצ"ל בן הגאון מהרי"א זצ"ל כי רום הדברים הכתובים הדר בס' הלוה הם נעתקים מעצם כתי"ק של כ' מור' הג' מו' אהרן שמואל זצ"ל ככתבו וכלשונו - וכ"מ אשר תמצא בציון [א"ה ר"ת אמר המסדר] הוא המעט אשר חנן ד' את עבדו המו"ל:
אלה הדברים וכו' אל כ"ו וכו' בעירוכין ספג אר"א בן עזרי' תמהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח ופירש"י דרך כבוד שלא יהי' פניו משתנין ויובן לענ"ד דז"ל רש"י כאן סתם הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל וזהו בדור המדבר שהיו דור דיעה ודי לחכימא לז"א תמהני וכו' בדור הזה דייקא שהן חסירי דעת מי שיודע להוכיח דרך כבוד דייקא דברמז אין מרגישין כמ"ש שוטה אינו מרגיש ובפירוש איכא חששא משום כבודן, אמנם כן ק' מצות תוכחה מה תהא עלה ונ"ל בפני רבים דווקא איכ' חששא דכבוד, אבל ליחיד בפ"ע אין כאן בישה, וזה"ש קרא הוכיח תוכיח את עמיתך דייק' ביחיד ולא תשא עליו חטא א"צ לכסות החטא ולהזכיר ברמיזא ע"ד נשוי פשע כסוי חטא', וגם ליכא חטא דבושה משא"כ ברבים בעי' ברמיזה דייק' משום כבוד, וא"כ מרע"ה ג"כ לכל א' בפ"ע הי' מוכיח פשעו בפניו, ולז"א אלה הדברים דייקא ור"ל במדבר בערבה וכו' שהזכירן ברמיז' הו' אשר דיבר משה אל כל ישראל דייקא ואיכא משום כבוד אבל ליחידים גילה עונם בפניהם, אמנם דור דעה מרגישים ברמיזה היו ול"ה צריך יותר כנ"ל משא"כ בדור הזה, וזה"ש שהע"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון ר"ל הדורש ומוכיח ברבים צריך להחליק לשון ולהזכיר ברמיז' ומי שאין מרגיש ברמיז' אין נו תועלת בתוכחתו וע"כ צריך אח"כ להוכיח לכל א' בפ"ע לז"א מוכיח אדם לכל א' בפ"ע אחרי שהוכיח לרבים חן ימצא ודו"ק - עכ"ל אאמו"ר הג' זצוק"ל:
[א"ה ול"נ לפ' הדיקדוק אלה הדברים אשר דבר משה עם מה דכתיב למעלה מהענין אלה המצות ומשפטים וכו' דאית' במדרש מתחילה אמר משה לא איש דברים אנכי ועכשיו אלה הדברים מתחלה באמת לא איש דברים הי' אבל כיון שלמדו הקב"ה התחיל צוח אלה הדברים עיי"ש מזה מוכח שע"י התורה שהיא מרפא לשון שלמד ה' עם משם גרם שהי' יכול לדבר היטב וז"כ אלה הדברים וקשה מי גרם כל אלה שהי' יכול לדבר כל הדברים לז"א אלה המצות והמשפטים הו' הגורם:]:
אלה הדברים וכו' ואית'. במפורשים עפ"י דאזיל רובן בגזל מיעוטן בעריות וכולן באבק לשה"ר וזה"ש א"ל"ה ר"ת א"בק ל"שון ה"רע הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל דייקא תוכחה זו לכולן ונ"ל בזה עפמ"ש בשבת אלמלא קיבל דוד לשה"ר לא נחלקה ולא גלינו מארצינו וכו' וז"ש א"ל"ה א"בק ל"שון ה"רע הו' סיבה פקידי המשכן מלשון ויפקד מקום דוד ר"ל חורבן ביהמ"ק, ובזה מובן דברי גמ' עירוכין ט"ו ארחב"ח מה תקנתן של מספרי לשה"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנא' מרפ' לשון עץ חיים ואין עץ וכו' ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו עכ"ל וכיון שבעל תשובה צריך לתקן מה שקלקל ועון לשה"ר שעדיין מרקד בינינו ואם סיבב החורבן כ"ש הוא שגורם מניעת הבנין ולז"א כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ואי' בב"ת אין נגאלין אלא בזכות התור' שנא' גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וכו' ואית' עוד בב"ת גבי הורדוס שהרג לכולהו חכמים ואח"כ ביקש לעשות תשובה א"ל רשב"ש הו' כבה אורו של עולם שנא' כי תור' אור ילך ויעסוק באורו של עולם בבנין המקדש וכיון שע"י לשה"ר הו' גורם חורבן ביהמ"ק ומניעת בניינו לכן תקנתו יעסוק באורו של עולם זו תורה שעי"ז יבנה ביהמ"ק, אבל תמו' סו' המאמר, ע"ה ישפיל עצמו מאי תיקון הו' זה לעותתו ועו"ק הל"ל טפי ע"ה יחזיק ללומדי תור' כמ"ש עץ חיים הוא למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר וכו' וא"כ קרא מרפא לשון עץ חיים טפי מיירי בע"ה ולהחזיק מבת"ח ללמוד ונר' עפמ"ש בס' מבחר פנינים שאלו לחכם מ"מ החכמים יותר מצויי' בפתחי הנדיבים ממה שהנדיבים מצויי' בפתחי החכמים כיון שמעלת החכמים גדולה יותר ה"ל להיות ההיפוך, והשיב החכם לפי שהחכמים מכירים מעלת העושר אבל הנדיבים אין מכירים מעלת החכמים ע"ש והיו' ע"י שמגיס לבבו כמ"ש ורם לבבך וכל אשר לך ירבה וכו' וא"כ באמת היינו תקנתו לע"ה שישפיל דעתו ולהיות מצוי בפתחי החכמים ויחזיק לומדי תורה ועי"ז יבנה המקדש וז"ש יה"ר וכו' שיבנה ביהמ"ק ואיך אפשר כיון שמרקד עדיין עון לשה"ר לז"א ותן חלקינו בתורתיך וא"כ העוסק בתור' יכול לפטור א"ע מלהחזיק לאחר אבל אם גם הו' מחזיק יכולים הע"ה ללמוד ממנו ק"ו:
ראה נתתי לפניכם את הארץ וכו' אשר נשבע ד' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב ויל"ד וכי לא ידעינן מי הי' אבותיהם ולמה לי כפילות הלשון וי"ל דהנה אית' בגמ' נדרים דכל מה שאומר אדם ג' פעמים הוא שבועה וא"כ הא הקב"ה הבטיח לאברהם ליצחק וליעקב כל חד בפני עצמו והיא שבועה בזה מיושב מה שאמר אשר נשבע ד' וכו' דלא מצינו בשום מקום שנשבע לאבותינו אמנם בהנ"ל ניח' דכיון שאמר ג' פעמים הוי' כשבועה וא"ש אשר נשבע ד' לאבותיכם וא"ת היכן מצינו שנשבע אלא ע"ש שאמר לאברהם ליצחק וליעקב לכל חד בפני עצמו וא"כ הוי' כשבועה ממרן אאמו"ר הג' זצוק"ל - [א"ה להוסיף נופך אמרתי דאית' במד' נחמו נחמו עמי וכו' נאמר' נחמות כפילות וגם חטאים כפיל' חטא חטאה ירושלים ובכיות כפילות בכה תבכה ונר' טעמו של הכפל דאית' בגמ' דשבועות האומר לאו לא וא והן הן הוי שבועה כה"ג כאן נאמרו נחמו כפלות להיות כמו שבועה וז"כ הכ' דברו על לב ירושלים אמר הנביא כי החכמים לדורות הבאים ידברו על לב העם לבל יתיאשו מן הגאולה כי כבר נשבע ה' על ידי שאמר נחמו נחמו לפדות את ישראל וסיים הקרא כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתו' כמו שכ' חטא חטא לשון כפול יקיים שבועתו והגלה אותם בשביל חטא' כן יקיים השבועה לגאול אותנו במהרה וזה ההמשך מהפסוקים נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם דברו על לב ירושלים וכו' ודוק:
ראה נחתי לפניכם וכו' בואו ורשו וכו' אשר נשבע ד' לאבותיכם לאברהם וכו' ולזרעם אחריהם, ותמי' קו' רשי' ל"ל לפורטם, ועוד נשבעתי הל"ל דהרי ד' המדבר נתתי וכו' ועוד פתח ראה לשון יחיד ולפניכם לשון רבים, ועוד תחיל' נתתי ואח"כ ורשו ואח"כ לתת, ונ"ל דאית' ביבמות ק' ולזרעך אחריך מיוחס אחריך ור"ל כאן נמי ולזרעכם אחריכם אם יחזו מעשה אבותיהם בידיהם כמ"ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכו' כמו האבות שקיימו כל התו"כ, והנה תו' הקש' על מודע' רבה לאורוו' הרי קבלוהו בערבו' מואב ותי' דיראו שמא וניעם במדבר ולא יכניסם לארץ אמנם מהרי"ק ס"ל מניעת טובה לא מיקרי אונס ועכ"ל דא"י מוחזקת בידינו מאבותינו יעי' בפ"ד אבל באמת כ' מדנשבע ד' לכל א' מהאבות בפ"ע ע"כ לאו מוחזקת, וזה"ש רב לכם שבת בהר הזה פרש"י הרבה גדול' ושכר שקבלתם תור' וא"ת מודע' איכ' לז"א ראה נתתי לפניכם דייקא במתנה באו ורשו וכו' הא דנקרא ירושה רק אשר נשבע וכו' לאבותיכם וע"כ הי' מקיים שבועתו להם אבל מ"מ אינם מוחזקת עי"ז, והראי' אשר נשבע ד' לאבות' וכ"ל אברהם וכו' לכל א' בפ"ע לתת להם וע"כ אינה מוחזקת רק לתת גם להם במתנה וא"כ ליכא כאן מודע' משום מניעת הטובה ובעי דווק' לזרעם אחריהם כנ"ל, עונ"ל דבמ"ת כתי' ויחן ישראל כולם כאיש א' אמנם בעת שחלק לבם אדם יראה לעינים אם מראים א"ע שהם באחדות רק ד' בוחן לבות לכן לקמן בסמוך משה אמ' ואומר אליכם וכו' ראה נתתי לפניכ' דייק' אבל כאן מאמר ד' היה לז"א ראה דייק' כפי הראות הם כאיש א' אבל בוחן לבות ד' נתתי לפניכם כמובן, א"י באמת נתתי לפניכם בזכותכם את הארץ אבל אתם בואו ורשו וכו' ולא תתלו בזכותכם רק בזכות אבותיכם אשר נשבע ד' דייק':
והנכם היום ככוכבי וכו' ונ"ל דרש"י פ' הרבה אתכם הגדיל אתכם כמו כי רבה הי' וכ"פ רד"ק מה רבו מעשיך ד' תהלים ק"ד ע"ש ומצינו חשיבות ישראל הו' שנימנים תמיד שאו את ראש וכו' הן תלוי ראש כי דבר שבמנין חשוב ואינו בטל, דהדקדוק לידע בצמצום המספר מורה על חשיבות הדבר המנוי עי' כלי יקר פ' במדבר, ולכן ד' מונה מספר לכוכבי' לגודל חשיבותם והנה הרד"ק בתהלים שם הרי מספר הכוכבי' ידוע לתוכנים שהם אלף ומ"ח ותי' הכוכבים שאינם מאירים להם אין מספר עש"ה, ונ"ל לז"א כאן ככוכבי השמים דייק' לרוב ולא אותן הנראים על הארץ שאינם הרבה כ"כ ומ"מ הי' לישראל אז מספר ת"ר אלף והנה ב"פ עקידה כתי' הרבה ארבה זרעך וכו' נ"ל כפל הרבה הגדולה ככוכבי השמים ארבה ברבוי כחול וכו' לז"א והנכם היום ככוכבי שמים לרוב בחשיבות, ד"א יוסף וכו' כאשר דיבר לכם הרבה ארבה וכו' ודוק:
והנכם היום ככוכבי וכו' פירש"י משולים כיום כחמה וכלבנה וככוכבים וק' לבנה מאן דכר שמי' ונר' כיון דפיוס שפייס ד' ללבנה כשמיטטה הי' בזה שהרבה צבאי' בכוכבים לכן כיון שאמר ככוכבי השמים כאלו אמר כחמה וכלבנה דמיל והנה רש"י הרגיש ומפ' שא"ל קצבה אתה נותן לברכתינו וכו' ותמיה, ונ"ל דכיון דכוכבים הם לפיוס לבנה א"כ לעתיד שיתמלא פגימת הלבנה ממילא הכוכבים יבטלו ולכן בהבטחת' ד' לא"א על זרעו, רק לענין הריבוי במספר המשילם לככוכבים כמ"ש ספור הכוכבי' וכו' כה והי' זרעך, אבל לענין הקיום עולמים ל"ל ככוכבים וזה"ש ו"הנכם ה"יום לענין הקיום מציאותכם הן הויה וקיומו משמע כלשון עד עולמי עד משולים כ"יום כ"חמה וככוכבי שמים לרוב דייקא לענין הריבוי במספר ד"א יוסף וכו' ככם ר"ל ככוכבים אלף פעמים, וזהו כאשר דיבר לכם, עונ"ל דה"פ ד"א אבותיכם דייקא מצד זכות אבות יוסף עליכם ככם א"פ, אבל ויברך א"תכם דייקא בזכותם כאשר דיבר לכם בלי קצבה, עונ"ל הבטחה הי' לזרעך אחריך בערש"מ לז"א ד"א אבותיכם ר"ל באין ערש"מ רק מזכות אבות, יוסף עליכם א"פ אבל ערש"מ ויברך אתכם דייקא כאשר דיבר לכם וע"י בב"ל סו' דרוש ג' ועי' בי"מ תו' קו' תוס' ריש ב"ק ראשי שנים הן ולמה בארבע אבות נזיקין לא תני הן ותי' רמ"ע מ' דרומזים ד' אותיות השם קודש נתן להם הוי' וקיום ומתני הן, וההיפוך גבי ד' אבות נזיקין לא תני הוי לשון הן דלא רצה ליתן להם הוי וקיום, והיינו כמ"ש פי' ו"הנכם ר"ל ענין הקיום שלכם ודוק עכ"ל אאמו"ר הג' מהרי"א זצוק"ל - וע"י מש"ל פרשתי עוד עפ"י הבטחת ד' לאברהם הרבה ארבה בגדולה ובריבוי ככוכבי השמים וכחול וכו' לזה אמר הרבה נתקיים בכם כי ד"א ה"רבה אתכם וכו' ככוכבי השמים נמנים במספר כהם ל"רוב לגודל חשיבותם ד"א יוסף וכו' כאשר דיבר עליכם יקיים גם ארבה וכו' כחול וכו' וזהו פי' יקר לע"ד ופי' א' הנ"ל שכתבתי הו' מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
ד' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב ע"ז אמר המד' רבה הדא דכתיב ואני אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשיך נר' לפרש: ההמשך דאית' בפסוק גבי דוד הע"ה וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לד' וק' למה נקט תרי זימנ' התנדבם כי מה הי' חסר אם אמר הכתוב וישמחו העם כי בלב שלם התנדבו כי רש"י פירש בלב שלם בלב אחד נתנו ברצון הטוב ולא בשני לבבות שיש אדם שנותן בע"כ ולא בנפש חפיצה או שמתבייש מאחרים והוא נקרא שתי לבבות עכ"ל והנה כשרואה הראש או בעל המעשה שהעם מתנדבים אעפ"י שהוא בשתי לבבות יש לו הנאה קצת אולי מתוך שלא לשמה בא לשמה אבל כשהעם נותנים לש"ש בלב שלם אז ישמח לב הראש ביותר ובלתי ספק מי שמתנדב לבנון מקדש מעט שיהי' בלב אחד וברצון טוב ולא יאחר נדבתו כמו אבותינו במדבר שהעיד עליהם הכתוב והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבקר מפני שהי' זריזים מאד כמו שפירש"י על וישכם אברהם בבקר עד שצריך להעביר קול במחנה לאמור אל יעשה עוד מלאכה ומי יתן שאשמע באזני קול הבערה כזאת גם כאן ונחזיר לעינינו. דעיקר השמחה של הראש הוא אם יתנדבו העם בלב אחד ולפי"ז א"ש הקרא דכך פי' וישמחו העם על התנדבם ואח"כ העיד הכ' כי בלב שלם התנדבו לד' ולכך הי' דוד הע"ה שמח שמחה גדולה כי זה הי עיקר כוונתו ובזה נבין מה שפירש"י בפ' תרומה אשר ידבנו לבו לשון רצון טוב קשה מה הוכרח לרש"י לפרש כן רק שהי' ק' לו למה כ' לבו ולא לבבו כמו שמצינו בכמה מקומות בכל לבבך ומצאת את לבבו לכן פירש"י לשון רצון טוב שהכ' בא לאשמעי' שיקח התרומה ממי שיש לו רק לב אחד ולא ממי שיש לו שתי לבבות וזה הי' רק ע"י רצון טוב כמו שפירש"י נמצא למידין שרצון השם הי' שיקחו התרומה רק ממי שיש לו לב אחד אבל ישראל קדושים המה הביאו ג"כ מי שיש לו שני לבבות ובזה נבין המדרש בשיר השירים לבבתני אחותי כלה אמר הקב"ה לב אחד הי' לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחד מעיניך בהקמת המשכן שנא' וביום הקום את המשכן ע"כ וזה תמיה מה הכוונה שאמר הקב"ה לב א' הי' לכם ונתנו שני לבבות אבל לפי דברי יובן ממילא דכך אמר הקב"ה לב א' הי' לכם דהיינו שציוות על התרומה רק ממי שיש לו לב אחד כנ"ל ואתה נתת לי שני לבבות דהיינו אף מי שנתן רק מחמת בישה כמו שפירשתי לעיל והיכן הי' זה לכן סיים וביום הקים המשכן ועתה נבין המדרש שהתחלנו בו כי זה ידוע וכתיבי דהמשכן בא לארץ ישראל וכבר מצינו בברכות דף ח' אמרו לי לרי' איכ' סבא בבבל תמה אמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כיון דאמרי לי' דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו וכתב המרש"א בח"א משום דאמרו חז"ל דלעתיד יהי' בתי כנסיות ובתי מדרשות של חו"ל נקבעים בא"י משו"ה אף עכשיו שעומדים בחו"ל נתקדשו בקדושת הארץ א"כ הני דמקדמי ומחשכי לבי כנישת' הוי ממש כאילו עומדים בא"י וזוכים לאריכת ימים - ונוכל להקיש לזה שאר הבטחות שבתורה כמו וברך פרי בטנך או וחיית ורבית או שאר ברכות שתולים בארץ יוכל להשיג ע"י ביהכ"נ שלנו ומעתה עולים יפה דברי המדרש דהי' קשה לו איך אמר משה רע"ה והנכם היום ככוכבי השמים והלא הברכה בזה ראוי' להיות בא"י ואיך יחול במדבר כמו שמורה מילת היום ולכן מביא הקרא ואני אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך דהיינו שהי' המשכן שם שנכנס עמהם לא"י והוי כמו שעומדים בא"י כמו שכ' המרש"א ולכן זכו ג"כ לברכה הגדולה שהי' ככוכבי השמים וכן נזכה ע"י ביהכ"נ החדשה שנשיג אל כל הברכות הכתובים בתורה ועינינו תחזינה לראות ג"כ בנין ביהמ"ק במהרה בימינו אמן סלה מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
[א"ה ול"נ לפרש דברי מדרש הנ"ל דהנה אית' במדרש אף ערשינו רעננה ודרשו ז"ל מה המטה איני עשוי אלא לפרי' ורבי' אף המשכן עשוי לפרי' ורבי' עד שלא נבנה בית המקדש הו' כל ישראל כי אם ארבעים ריבוו' ומשנבנה הי פרים ורבים דאמר ר"י מגבת עד אנטופרוס ס' רבו' עיירות היו וא"ש ד"א הרבה אתכם זש"ה אשתחוה אל היכל קדשיך ר"ל מכח היכל יגרום לנו לפרות ולרבות - ועונ"ר דאית' ביבמות דף ו' על הפסוק את שבתותי תשמרו ומקדשי תראו דיכול יתירא אדם מביהמ"ק נאמר שמירה בשבת ונאמר מורא במקדש מה וגו' אף מורא הנאמר' במקדש לא ממקדש אתה מתורא אלא ממי שהזהיר על המקדש עיי"ש בתוס' ולפי"ז מוכח דמותר להשתחות למקדש אם יכוון לבו לשמים למי שהזהיר על המקדש ואית' במד' דברים על הפסוק והנכם לרוב לרב כתיב א"ל עתידים אתם להיות דומין לרבכם מה הקב"ה אש אכלה אף ישראל דכ' יהי' אור ישראל לאש ועתידין ישראל להיות מחיצתן לפנים ממה"ש ומה"ט אסור לישראל להשתחות למלאכים משום דישראל גדולים מהם וא"ש דכאן כ' ד"א הרבה אתכם ר"ל שהגדיל אתכם ממלאכים ולפי"ז משמע דאסור להשתחות למלאך וקשה דכתיב ומקדשי תראו דצוה ה' על מורא מקדש אף להשתחות לההיכל כדאית' שם ביבמות בתוספות לזה קאמר זש"ה אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך דייקא ר"ל לא ממקדש אני מתירא רק ביראתך ר"ל שאתה צוותה והזהרת על המקדש]:
והי' מספר בני ישראל אשר לא יספר, ומק' גמ' סתיר' ותי' כאן בער"צ ש"מ ונ"ל כוונת הגמ' איפכ' בעושין רצונו ש"מ יש מספר, דכ' ב"פ דברים ד"א הרב' אתכם והנכם היום ככוכבי וכו' יובן בהקדים המשך וכוונת פסוקי תהלים קמ"ז בונה ירו' ד' וכו' הרופא וכו' מונה מספר וכו' גדול אדונינו וכו' והקישור הו' תמו', גם ומונה מספר בהוה ולכולם שמות וקר' לעתיד משמט' גם לתבונתו אין מספר תמוה שם מספר מאי הי' אצל תבונה עפמ"ש בהקדמ' ב' לס' תיקוני הזוהר ז"ל כתוב בדניאל י"ב ומצדיקי הרבים ביה יהון נפישן ככוכבים לעולם ועד דלא אחשיך נהירא דלהון לעלם ולעלמי עלמין ע"כ, ופי' בדרך אמת ז"ל ונ"ל שהרגיש הזוה"ק למה נמשלו הצדיקים אלו לככבים ולא לחמה ולבנה ותי' ל"ב סובו' א' שחמה ולבנה אחדים אבל כוכבים הם רבים, וז"א ביה יהון נפישן וזהו מכ"מ שהם הצדיקו רבים לכן ככוכבים רבים, סוב' ב' הכוכבי' לא ישתנו אורם לעולם כמו חמה ולבנה כמ"ש וחפר' הלבנה ובוש' החמה, וז"א דלא אחשיך נהור' דלהון עכ"ל, וכבר פי' קדמונים כי המספר ומנין הו' מורה על חשיבות הדבר וכן אי' במד' בטנך ערמת חטים כמה כור חטים יש מונה בע"ה אבל הקש ותבן ומוץ אינו מונה גם אז"ל דבר שבמנין לא בטיל מפני חשיבותו ונרא' א"כ מידוע' זו שקב"ה מונה מספר לככבים תוחלת תקוה לנו להיות כל אישי ב"א יש לו לכ"א ו"א כוכב למעלה ואם אמנם מנויים הם הככבי' להקב"ה ויודע מספרם מ"מ מונה אותם להורות חשיבותם ושלא יבטלו לעולם, וז"ש בונה ירוש' ד' נדחו' יכנס הרופא גם עתה לשבורו לב ומחבש לעצבותם, ר"ל הו' מנחמם בזה שהוא מונה מספר לכוכבים בודאי טעמי בזה הו' כך להורות כי לכולם שמות וקר' לעתיד שלא יבוטלו כולם לעולם לא הכוכבי' לא אישי ב"א מצדיקי הרבים וא"ש ל"ל אמ' מונה מספר הכוכבים אבל ה"פ מונה מספר אישי ב"א המיוחסי' לככבי', והטעם שמונה מ' ולכולם שמות וקר' דייק' לעתיד שלא יבוטלו לא הב"א ולא הככבי' כי גדול אדונינו ולתבו' אין מספר וכ' לפי תבונתו א"צ למנות הכוכבי' במספר בפועל כי הו' יודע מספר כולם גם ברב כח וגודל תבונתו והו' רק מונה מ' חשיבותם וחשיבות ישראל ודו"ק ועשה כן רק לעודד לחזק ענוים לבשר לענוים אל עתיד והנה עוד נמשלו ישראל לחול היום אבל מנין ומספר זה של חול אינו חשוב וזה א"ש מספר למנותו מ' חשיבותו, וז"כ גמ' כאן בזמן שער"צ ש"מ אזי והו' מספר יר' מ' חשיבות יש לו מינוי ומספר, ובזמן שאער"צ ש"מ אזי נמשלו רק לחול הים שזה אין לו מספר וא"ל חשיבות ע"י מ"ר פ' ויקהל המוצי' במספר צבאם לכלם בשם יקרא' וכתיב לכולם שמות יקרא כשהקב"ה מבקש לקרותם כ"א הו' קור' לכולם שם א' וכשהו' קור' לכל או"א בשמו הו' קורא אותו מיכאל גבריאל לכ"א לכלם שמות יקרא ע"ש וע"י רד"ק כתב כוכבי' מאירים יש להם מספר לתכונתם, ונ"ל אותן שאין נראים כוכבי שמים יקראום וקיימים לעולם שלא מאירים לפיוס ללבנה, לכן מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אף דחפר' הלבנה וכו' וז"ש הנכם ר"ל הקיום שלכם, היום כמו היום ככוכבי השמים דייק' לעולם ועד שאינם לפיוס ללבנה ומפרש איזו כוכבי' לרוב ור' אותן שאין להם מספר כוכבי שמים דייק' לכן ד"א יוסף וכו' ככם וכו' גם ברבוי, כי אותן שהן לפיוס הירח אחר תיקון פגם הלבנה יבטלו, אבל אותן שאין מאירין על הארץ הם הנקראים כוכבי שמים הן קיימין לעולם והיינו והנכם יר' קיימים ככוכבי' שמים דווק' לרוב בצירוף הרוב ג"כ:
והנכם היום ככוכבי וכו' נר' דרש"י פי' הגדיל והרים אתכם, ואאמ"ו הג' זצ"ל מבי' ז"ל בהקדמה תיקוני זוהר ד' ז' אי מסטרא דחיוון דכרסי' שרים וממנן מסטר' דכוכבו' דנהרין בשמי' וארע' עבדין והאי איהו אם כבנים וכו' ולהבין זאת נ"ל עפמ"ש בזוהר פ' ח"ש פתר רב מאן דאיהו זעיר איהו רב מאן דאיהו רב איהו זעיר דכ' ויהי ח"ש וכו' מאה דאיהו חושבין רב כתי' בי' שנה, שבע דאיהו זעיר אסגי לי' דכ' שנים ע"ש, א"כ ה"ט דמסטר' דחיוון דכרסי' שהן מועטין ומאן דאיהו זעיר איהו רב שרים וממנן, אבל מצד הכוכבים שהן הרב' אין מספר הן משרתים ועבדים כמו הכוכבים לחיות הקודש דרב ושר א' י"ל הרבה עבדים עכד"ק וז"ש ד"א הרבה ר"ל הגדיל והרים אתכם בזה כי והנכם היום ר"ל אתם נצבים היום אתון קיימין במצוותם היום זה ר"ה אף ביום הדין אף שאתם ככוכבי השמים לרוב דייק' בגדר עבדים, מ"מ החצים כלים ואתם ב"י לא כליתם, אלא והנכם היום גבורים לעמוד בכלן אתם נצבים היום:
נחמו נחמו עמי וכו' וקראו אליה וכו' ונ"ל עפמ"ש בס' שמן המאור ע"פ אלקים להצילני ד' לעזרתי חושה בתהלים ע' להיות שני זמני גאולה יש בעתה ואחישנה ודרז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה, ועוד יש הבדל דע"י זכו יקויים קרא ברחמים גדולים אקבצך ובחסד עולם רחמתיך בלא פורענות מקודם, אבל בלא זכו כתיב אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמליך עליכם והיינו ע"י שהקב"ה יעמוד להם מלך קשה כהמן, וע"י רוב הצרות בע"כ יחזרו בתשובה, וזה"ש דהע"ה יודע אני עכ"פ אלקים להצילני גם בלא זכות יהי' הגאולה, אבל יהי' בעתה ובמדה"ד לכן בקשתי ד' לעזרתי חושה יהי' אחישנה ע"י מה"ר שנזכה לכולו טוב עש"ה וידוע מאאז"ל במכות י"א דיבור בכ"מ לשון קשה וקריאה בכ"מ הוא לשון חיבה עי' רש"י ר"פ ויקרא וא"כ היינו דאמר נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם כפל נחמה על ב' אופנים הגאולות, ומפרש תו מהו כפל נחמה ומה הבדל בין גאולה לגאולה, לז"א נחמה א' דבר על לב וכו' הוא בדיבור קשה במדה"ד בי"ח ובחימה שפוכה, ונחמה ב' וקראו אליה בקריא' של חיבה ברחמים גדולים, ומפרש על ראשון ראשון וכו' נחמה א' כי מלאה צבאה ר"ל בעתה וממנה כמו כי צבא לאנוש וכו' והיא בדיבור מה"ד ונחמה ב' כי נרצה עונה ר"ל היום אם בקולו תשמעו אחישנה בקריאה של חיבה מאאמו"ר הג' זצוק"ל - עוי"ל בנוסח רצה בברהמ"ז יסדו כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות ר"ל עפמ"ש האלשי"ך לפרש פסוקי איכה שזה האבילות שאנחנו מתאבלים שנה אחר שנה על חורבן ביהמ"ק ואין מתייאשים מן הגאולה, הוא הוא המופת כי עדיין חביבותיה לגבן ועוד ידו נטוי' עלינו ברחמים, כי גזירה על המת שישתכח מן הלב, אבל און מקבלין תנחומין על החי וזה"ש זכור תזכור ותשוח עלי נפשי על אורך הגלות, ועוד לא נושענו, אמנם זאת אשיב אל לבי ט"כ אוחיל וכו' עש"ה וכן כ' הב"ל, ופרשתי בזה כוונת המדרש אל תאיצו לנחמיני שאמר הקב"ה למה"ש שבקשו לנחמו אותן תנחומין ניאוצין הן לפני ר"ל שאם אקבל תנחומין זה הוראה שאין להם תנחומים ואפס תקוה, וזה"ש המקונן כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ר"ל זה שהקב"ה רחק התנחומין מה שנוגע מצדי ממני הוא הוא משיב נפשי, שהעדר התנחומים הוא הוא התנחומים, כמ"ש על וימאן להתנחם, וא"כ א"א לנו לקבל תנחומים משום נביא או מלאך, כי קבלת התנחומים הוא הוראה על העדר הנחמה אבל מהקב"ה בעצמו שמנחם אותנו נקבלו, ולא מזולתו לז"א כי אתה הו' בעל הישועות לכן אתה הוא לבדך בעל הנחמות, וא"כ ה"פ נחמו נחמו ר"ל אתם נחמו איש את רעהו בזה כי נחמו עמי ואמר אלקיכם ר"ל בזה שלא תקבלו תנחומים כ"א רק מאלקיכם בעל הישועו' ונחמות, הוא נחמתכם עכ"ל ממרן אאמ"ו הג' זצוק"ל - עוד נ"ל בהקדים המדרש איכה היו צריה לראש וכו' ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה ותמוה מאי יכול מהי"ת ח"ו לומר כן ונ"ל לפרש עפמ"ש הגאון מהר"י בס' לוחות העדות על מחז"ל מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו קינה מבעי' לי' ואמרו כי חשב כי ד' אמר הנני מקים עליך רעה מביתך חשיב עבד או ממזר דל"ל רחמנות וכאשר ראה כי הוא אבשלום בנו אמר סתם בן חס על אב ולכך שר לד' וז"ל הגאון והדבר צ"ב דתמו' כי הלא ראה כי בנו קם עליו להרג' ורדף אחריו עד חרמה, אדרבה עבד וממזר ח"ו שיהי' ישראל גרירי אחריהם להקים להם מלך שלא מקרב אחיהם אבל אחרי אבשלום גרירי רובא ויגנוב אבשלום את לב ישראל ונ"ל כי פורעניות שבאים על אדם הם בשני סוגים סוג א' כי אדם עלול מפאת מזגו וענין תולדתו כפי משטרי כוכבי הזמן וכטבע פגעי הזמן לפגעים ומקרים רעים רבים, כמעט לא ימלט אדם ממנה מערכת שממו עולים ויורדים רק הקב"ה הו' משגיח לשנות המערכה וטבע הזמן, וגבוה על גבוה שומר ורגלי חסידיו ישמור, וכאשר יחטא האדם, ד' מסלק שמירתו שהוא חוץ לטבע וממש דרך ניסא רק עזבוהו לטבע המקרי' העולם, אם לשבט ואם לרצות ואז יפגעו באדם מקרים רעים מצד הטבע ונאמר בזה מאת ד' לא תצא הרעות וגם אם תלכו עמו בקרי אף אני אלך בקרי, אמנם סוג השני דהקב"ה בכוונה מיוסרו ופוקד בשבט פשעו ובנגעים עונו, אף שמזגו ומזלו והזמן אין גורם לכך, רק בכוונת מכוון, וע"ז נאמר את אשר יאהב ד' יוכיח והנה סוג שני ודאי הוא לכפרת עון למאד וכאמרם שממרקים כל עונות של אדם כברית מלח ולהתם פשע וחטאה הם אבל סוג הראשון אינם כ"כ לכפרה כי מקרי זמן פגעו בו ומקרה הוא לההולכים תחת השמש, ואין ד' אחראי לשנות בו סדרי בראשית וטבע יצירה וזהו ענין דוד כי כאשר נאמר לו הנני מקים רעה וכו' חשב שיהי' בסיג ראשון כי יעלים ד' ית' השגחתו מעלי' שהי' בדרך ניסיי', ויניחהו לטבע עולם ימרדו בו עבדים וממזירים שטבעם לפרוץ ולמרוד באדונים, זמרי הורג אדונים, וטבע' מבלי לחוס על רבן ולשלם רעה תחת טובה, וא"כ לא יהי' לו כ"כ כפרת עון אבל כאשר ראה כי בנו חשב עליו להרגו וסתם ברא חס על אבא, וא"כ אין זה מפאת המקרה וטבע, רק מאת ה' הי' זאת, וא"כ הרי כאן כפרת עון, ושש ושמח עכ"ל ע"ש והנה בפ' חלק פליגי ר"א ור"י ח"א זכו נגאלין לא זכו אין נגאלין וח"א בין כך וב"כ נגאלין, ונ"ל דע"כ לכ"ע אפי' לא זכו נגאלין, עפ"י מדתו של הקב"ה ורב חסד, אם העונות וזכיות הם מחצה על מחצה, מטה כלפי חסר, ואחז"ל גלות מכפר מחצה, וא"כ אפי' לא זכו, כיון דגלות מכפר מחצה, נשאר מע"מ והקב"ה מטה כלפי חסד ונגאלין כנ"ל, והנה חורבן ביהמ"ק דכתי' בי' ותרד פלאים וגם כתיב בי' היו צריה לראשים זה היה נפילה חוץ לטבע כי בטבע היציאה מן ההיפוך אל ההיפוך דבר קשה מאד ונעשו עבדים שרים לאדוניהם וכיון דבהשגחה היה הפורעניות ובכוונה ע"כ תכליתה טובה, לכלות חטא ולהתם פשט, ועי"ז יש תקוה דעכ"פ קוב"ה יגאלינו וא"כ ה"פ היו צריה לראש וכו' שנעשו עבדים שרים לאדוניהם, מזה יש להוכיח כי ד' הוגה דייקא הקב"ה בעצמו בהשגחה עשה די, ולא במקרה בטבע אירע כן וקאמר יכול על מגן ר"ל כיון דאם לא זכו אין נגאלים, ללא תועלת הוגה ד' בכוונה ובהשגחה בפורענות חוץ לטבע ת"ל על רוב פשעיה דייקא על הרוב נענשו אבל מחצה על מחצה מטה כלפי חסד א"כ היו צריה לראש וכו' בהשגחה גמורה, שעי"ז גלות שאנחנו משועבדים להם, מכפר מחצה והיינו להתם ולכלות חטא ופשע, ועכ"פ נהי' זכו ונגאלים כנ"ל וא"כ מובן דה"פ נחמו נחמו עמי וכו' כפל נחמה דייקא ור"ל בין זכו בין לא זכו, יאמר אלקיכם נחמו עמי, ומפרש תו דברים כי נרצה עונה, אם גם לא זכו, והראי' כי לקחה העונש מיד ד' דייקא בהשגחה ולא במקרה, והמופת ע"ז כי הי' כפלים בכל חטאתיה ר"ל מן ההיפוך אל ההיפוך, שהיו צריה לראש, היינו בכפל, והוא חוץ לטבע ומקרה, וכיון שכן הי' בהשגחה ע"כ לכלות חטא ולהתם פשע, והיינו כי נרצה עונה ובאופן זה אפי' לא זכו נמי, כי לקחה מיד ד' וכו' בכל חטאתיה דייקא, ר"ל על רוב פשעוה דרובו ככולו אבל מע"מ ורב חסד כתיב מטה כלפי חסד וע"כ נגאלים עכ"פ כנ"ל ודו"ק - עונ"ל דרש"י פי' בפ"ק דברכות יסורים של אהבה הן לתוספת שכר להרבות שכרו ע"ש ובזה מובן אצלי כוונתם שאז"ל תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות דתשובת המשקל הוא בסיגוף יסורים והיינו בתשובה מאהבה ואינו חושש ביסורים מאהבת הקב"ה והיינו יסורים של אהבה עד"ה כי חולת אהבה אני והן להרבות שכרו לכן נעשו מעונותיו זכיות, וזה"ש ישעי' נחמו נחמו וכו' בכפל נחמה והוא כי נרצ"ה עוניה דייקא עונ"ה נעשה רצון זדונית נעשו זכיו"ת ע"י כי לקחה מיד ד' כפליים וכו' יסורי' של אהבה ועפ"י האמור למעלה בפתח דברינו יובן קרא בישעי' ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם וכו' ויל"ד מ"ש דנקט קרא ברנה טפי הל"ל בשמחה ונ"ל עד"ה הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, וכיון דכתיב בשעת חורבן ציו"ן שדה תחרש לכן בעל הנחמה אחר החרישה וזריעה בדמעה הקצירה ברנה לשון נופל על לשון שהזכיר ציון הזכיר רנה ובאו ציו"ן ברנ"ה, אבל קשה ירמי' אמר בבכי יבאו ובתחנונים אובילם הרי ההיפוך מרנה, ונ"ל לפמ"ש בשם שמן המאור הנ"ל א"ש ולק"מ הסתירה ירמי' אמר על זמן שאין ערש"מ ולא זכו יגאלו ע"י בחימה שפוכה בגזירו' מלך קשה כהמן במה"ד אזי בבכי יבאו וכו' אבל ישעי' אמר על זמן שזכו יהי' הגאולה במה"ר ובחסר עולם אזי ברנה יבאו וזה"ש ופדויי ד' דייקא ישובון במה"ר אזי ובאו ציון ברנה וכו':
עוד יובן נחמו נחמו עמי וכו' ובמד' חטא חטאה ירושלים וכו' חטאו בכפלים ולקתה בכפלים וחזרו ונחמו בכפלים שנאמ' וכו' נ"ל בהקדים המדר' איכה הנ"ל כי ד' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה וכו' ותמוה, ונ"ל עפ"י מאחז"ל ס"פ כסוי הדם במס' חולין ע"פ לא מרובכם וכו' חשק ד' בכם כי אתם המעט וכו' שממעטים א"ע בגדולה לכן חשק ד' בכם וכמ"ש אני אשכון את דכא ובהיפוך תועבת ד' כל גבה לב כי ד' משפיל גאים ומגביה שפלים וכמ"ש שהע"ה בית גאים יסח ד' יציב גבול אלמנה ולכן בשעת כשלונה של ירושלים חטא זה היה בעוכרם שנתגאו בגדולתם כמ"ש בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, ר"ל בגדולה זו עצמה פשעי עד"ה וכסף הרביתי להם וכו' וכתוב ורם לבביך ושכחת וכו' דכל המתגאה כאלו עע"ז, וכן כתי' יען כי גבהו בנות ציון וכו' ולכאו' קשה כיון דחטא זה או"ה גרוע טפי מינן ומוחזקים בו מימי קדם שמתגאים בגדולתם כמאז"ל נתתי גדולה לנמרוד וכו' א"כ אפוא אם זה היה סיבת הגלות והחרבן, למה היה צריה לראש וכו' הרי סופם ליטול מהם גדולתם והפוכי מתרתי ל"ל היה לו להעניש לישראל בעונש אחר ולהנחם בגדולתם, וזה נ"ל כוונתם במ"ד יכול על מגן היו צריה לראש וכו' כיון שהם מתגאים יותר בגדולה שע"ז נענשו ישראל ת"ל על רוב פשעיה, והי' עונש הגוף עליהם גדול מנשוא, והי' לטובתם גם זה בכלל עונשם שיראו בטובת שונאיהם לדאבון נפש לתועלתם לכלות חטא וכו' והנה אז"ל צרת אחרים חצי נחמה ויש א"כ מקום לומר נחמות ישראל יהי' בכפליים על אופן זה, שאו"ה ירדו פלאים וזהו חצי נחמה להם שיראו בשונאיהם, אבל באמת אמרו אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה ולכן לא כתי' ולחשך קרא לילה אלקים וכו' ואם הקב"ה מייחד שמו על הנחמה, ע"כ אין הנחמה בפורענות או"ה שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, וזה"ש חטאו בכפליים שנאמ' חטא חטאה וכו' כמ"ש על רוב פשעיה, לכן לקתה בכפליים, שהיו צריה לראש לדאבון נפשם לכלות חטא ולהתום פשע בזה, דלולא כן היה עונשם בגוף גדול מאד, והיינו כפליים בכל חטאתיה שהיו צריה לראש וכו' אע"ג דאינהו גריעי מינן באותן חטאים עצמם וחזרי ונחמו בכפליים דייק', ולא ע"י צרת אחרים שיראו בשונאיהם הוא חצי נחמה, אלא כמ"ש נחמו נחמו עמי יאמר וכו' הרי מייחד שמו על הנחמה, וגם עמי יאמר וכו' כפל הנחמה הוא לעמי עצמם מלבד מה שיראו מפלת שונאיהם וכ"נל, ממרן אאמו"ר הנ' וצוק"ר:
בישעי' א' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ובס' כתיב ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברנה, יל"ד מ"ט ברנה הל"ל בשמחה, גם הל"ל ובאו לציון באות למ"ד השימוש כמ"ש ובא לציון גואל וכו' ונ"ל דארז"ל צדיקים ניזונים בזרוע פי' נוטלים מן הדין בזכותם ולא על צד הרחמים, ונ"ל היינו הצדיקים מעיקרא שלא חטאו כלל, אבל אותן שחטאו יחזרו בתשובה, זהו חסד ורחמים שהקב"ה מקבל תשובה כידוע, וידוע כי הצדיק מעיקרא נקרא בשם ציו"ן המצויין וכן ציון עולה בגימט' יוס"ף הצדיק, וא"כ כעת היום שלשם כתות הם כלל ישראל, צדיקים גמורים, ורשעים גמורים, ובינונים, אבל אז"ל אין ב"ד בא עד שיהיה הדור או כולו זכאי או כולו חייב, ע"י שהקב"ה יעמוד עליהם מלך קשה כהמן ויחזרו בתשובה, א"כ יהיו רק ב' כתות, צדיקים גמורים, ובעלי תשובה, וזה"ש ציו"ן זה הצדיקים מעיקרא המצויינים, במשפט תפדה, כמו שהם נזונין בזרוע, כן יגאלו בזרוע במשפט, שיש להם לתלות במעשיהם, כמ"ש רש"י ר"פ ואתחנן, אבל ושביה דייקא הם הבעלי תשובה, רק בצדקה יגאלו כנ"ל, ובזה נ"ל כוונת הפסוקי' בהושע ב' וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט וכו' וארשתיך לי באמונה וידעת את ד', ר"ל וארשתיך לי לעולם, באותו זמן שאחזור ואקדש אותך כנסת ישראל לי לעולם, היינו בזמן גאולה עתידה בב"א שיהי' גאולה עולמית ולא יהי' עוד גלות אחריו, אזי יהי' רק ב' כתות ישראל, אחת מהנה וארשתיך לי בצד"ק ובמשפ"ט, הם הצדיקים בני ציו"ן, במשפט תפדה, ואחת מהנה וארשתיך לי בחסד וברחמים, הם הבעלי תשובה, אשבי"ה בצדק"ה כנ"ל, ומפרש הנביא א"ע מי המה אלו הב' כתות, וזה"ש וארשתיך לי באמונה, הם כת הצדיקים שהיו באמנה אתי, כמ"ש וצדיק באמונתו יחי', מעולם לא חטאו במשפט נגאלי, וארשתיך לי, וכת שני הם וידעת את ד' הבעלי תשובה אשר מקרוב הם ידעו את ד' וההבדל עוד בין שני הכתות אלו נ"ל עפמ"ש בס' הב"ל דרוש ט"ו בפי' הפסוק ואני בחסדך בטחתי וכו' עפ"י מארז"ל האי מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכול' באפיה ולכן מי שהקב"ה מטיב לו על צד החסד, אין השמחה כל כך גדולה אצל המקבל כמו אילו מקבל הטוב עפ"י גמול מעשיו, וזש"ה ואני בחסדך בטחתי ר"ל אם אין לי לתלות עפ"י מעשי כ"א בתורת חסד, אזי רק יגל לבי בישועתיך, אין לי כ"א גילה לבית שמחה פנימיים לבד, אבל אשירה לד' בפומבי ובפרסום רב, כי תגמול עלי בזמן שאתה גומל עמי טוב כמפעלו בזכותי וכו' עש"ה, וא"כ ה"פ ופדוו"ו ד' ישובו"ן ר"ל רוב המון העם שיפדה ד' אותם בחסד וברחמים ישובו"ן לבד בגילה פנימיות, היינו ושבי"ה בצדקיה, הכי הבעלי תשוב"ה דייקא יפדו בחסד, אבל ובאו ציו"ן ברנ"ה, ציו"ן אלו כת הצדיקים מעיקרא גם בגולה שכינה עמהם בכ"מ מוקטר ומוגש לשמי, לא אמר אצלם ישובון אלא ובאו ציון, פי' אלו שנקראים ציון עליהם כתיב ציו"ן במשפ"ט תפדה, לכן יבאו ציו"ן ברנ"ה, ושורו לד' בפרסום רב כנ"ל, וכן כתי' רננו צדיקים בד' ועי' בתיקונים תיקון י"ח אי' רנ"ה ביסוד והוא מיל"ה בגימט' פ"ה כי צדיק יסוד עולם הוא פ"ה צדי"ק ברנ"ה כי ברית המעור וברית הלשון קשורים זב"ז, ובזה פרשתי גם הפסוק בתהלים ק"ה ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו וה"פ ויוצא עמ"ו דייקא המוניים שלא זכו רק בחסד הוציאם בששון גילה לבית היתה להם, אבל ברנ"ה דייקא הוציא אח בחיריו הצדיקים, ודברים אחדים המה ג' פסוקים אלו ויוציא עמ"ו בששו"ן ברנ"ה את בחיר"ו, ופדויי ד' ישובי"ן ובאו ציו"ן ברנ"ה, ציו"ן במשפיט תפדה ושבי"ה בצדק"ה, וכן יש לפרש גם הפסוק בישעי' וב"א לציו"ן גואל ר"ל במשפט אבל ולשבי פשע ביעקב רק נאם ד' וכו' בחסד וברחמים ושבי"ה בצדק"ה ופדויי ד' ישובין וכו' כנ"ל ודו"ק, ממרן אאמו"ר הג' זצוק"ל:
ישעי' מ"ם נחמו נחמו עמי וכו' ונגלה כבוד ד' וכו' וז"ל הילקוט מה כתי' למעלה רק שלום ואמת יהי' בימי א"ל הקב"ה צרכך בקשת נחמו נחמו עמי ואין אתם צריכים לתפלתו של חזקי' כי אני מנחם אתכם מן הגלות ונ"ל לבאר בהקדום מאז"ל בילקוט חטאו בכפלים ולקו בכפלים וחזרו ונחמו בכפלים שנא' נחמו נחמו וכו' ונ"ל לפרש דאית' במדר' איכה ב"פ מה אשוה לך וכו' לכשאשוה לך אנחמך לכשיגיע היום ונשגב ד' לבדו ביום ההו' וכו' ומפרש הר"ן בדרשות' דף מ"א עפמ"ש בשבת פ"ט מאי הר סני שירדה עלי' שנאה לאו"ה על ישראל, והשנאה הו' מסובב ע"י הריחוק והבדל מהם בחיתון ובאכילה' וכמ"ש במדרש אם תמצאו את דודי וכו' שחולת אהבה אני, כל חלאים שאו"ה מביאים עלי בשביל אהבתי את ד' ע"ש, ולענ"ד זה"ש דהע"ה זדים הלוצוני עד מאד הו' רק משום שמתורתך לא נטיתי עוד אמר בסי' ע"ט והשב לשכינינו וכו' ואנחנו עמך וכו' ר"ל כל חרפתם אשר חרפוך ד' הסיבה לזה הוא רק משום ואנחנו עמך וכו' חלוקים מהם בדת, והר"ן כ' דה"פ במד' הנ"ל לכשאשוה לך שאר או"ה באמונה א' עמך ונשגב ד' לבדו ביום ההו' אז אהפוך אל עמים שפה ברור' לעבדו שכם א' אז אנחמך משנאות ומלחמות או"ה ע"ש - ובזה מובן המשך מקראי קדש פ' אם בחקתי תלכי וכו' ונתתי שלום בארץ וכו' ונתתי משכני בתוככם וכו' ופי' רשי' אם אין שלום אין כלום, וא"כ גם אם יהי' ידינו תקיפה על או"ה, אם לא ישוו אלינו באמונה, נהי' שונאים אותם, כמ"ש משנאיך, ד' אשנא' כמו שהם שונאים אותנו עכשיו ע"י חולק הדת, וכיון שאין שלום אין כלום הי' אמנם התורה הבטיחה לנו בפ' ואתחנן כי ע"י שמירת החוקים, יודו כל או"ה ואמרו רק עם חכם וכו' וממילא ישליכו שנאתם וישוו' אותנו, וזה"ש אם בחקתי תלכו וכו' דייקא, עי"ז ונתתי שלום בארץ, שגם או"ה ישלימו אתך, אעפי"כ ונתתי משכני בתוככם, ר"ל רק בתוככם אשכון וזה ניל טעסכ פל הנחמה כיון שתלה הקב"ה הנחמה בשיוו אי"ה לנו, עכ"ל דה"ט משום שע"י חילוק הדת אין שלום, ואם אין שלום אין כלום, ואין הנחמה בשלימות אף אם ידינו תקיפה על או"ה, לז"א כפל נחמה, ואית' במדרש דאותן שא"ל תורה דומים לערבה, שא"ל טעם ולא רוח, וזה"ש ומפרש א"ע כפל הנחמה מהי, דברו על לב ירושלים נחמה אחת שדומה לערבה במדבר, גם הם ישרו מסילה לאלקנו כמ"ש ונלוו גוים רבים וכו' לכו ונעלה בית אלקי יעקב והי' עקוב למישור וכו' דייקא משים ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו וכו' והיינו לכשאשוה לך אנחמך הוא נחמה שני, ועפ"י דברים אלו מובן עוד מא' תמוה בילקוט ישעי' מ"ם ז"ל אתה מוצא כ"מ שהכה ירמי' בא ישעי' וריפא, ירמי' אמר אין לה מנחם בא ישעי' וריפא נחמו נחמו עמי כל מאהביך שכחיך אותך לא ידרשו מכת אויב הכותך מכת איוב הכתך באיוב כ' אש אלקים נפלה מה"ש ובירושלים כ' ממרום שלח אש וכו' נחמו נחמו עמי נחמוה עליונים נחמוה תחתוניה נחמוה חיים נחמוה מתים וכו' ע"כ, ותמו' טובא, ובמד"ר איכה ב"פ בכה תבכה וכו' איתא מאמ' זה בסגנון אחר ז"ל את מוצא שכל נבואות קשות שנתנבא ירמי' על ישראל הקדים ישעי' וריפאן, ירמי' אמר א"ל מנחם בא ישעי' וריפא נחמו נחמו עמי, ירמי' אמר ממרום שלח אש, ישעי' אמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא וכו' עכ"ל, וכבר תמ' הפ"ד ע"ז המאמר מה שייכות יש לדבר ישעי' עם דברי ירמי', אטו היקש דמרום מרום דרש עש"ה, ולענ"ד הדברים נכונים דהנה שהע"ה אמר ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, וכן אחז"ל מלאך רע בע"כ יענה אמן, ובמד' איכה ב"פ כל רעיה בגדו בה, אמרו אלו מיכאל גבריאל, הרי דהמה"ש אוהבים אותנו, אבל או"ה שונאים אותנו, וא"כ ירמי' וישעי' אמרו דבר והפוכו, כי ידוע דגבריאל הוא שר של אש, וא"כ הילקוט תחילה סתם והדר מפרש, ירמי' אמר א"ל מנחם כלל וכלל מכל אוהביה דייקא, משום דכל רעיה בגדו בה, אלו מיכאל וגבריאל היו לה לאויבים, כל מאהביך שכחוך וכו' מכת אויב הכתיך, מכת איוב וכו' באיוב כ' אש אלוקים, ובירושלים כי ממרום שלח אש וכו' ר"ל הרי דגם רעיה ביגדו בה, כל מאהביך שכחוך היו לה לאויבים מכת איוב, ואין לה מנחם כלל, בא ישעי' וריפא נחמו נחמו עמי, נחמוה עליונים דייקא אלו מה"ש, נחמוה תחתונים אלו או"ה, ומפרש תו מי הם עליונים מי הם תחתונים נחמו חיים אלו מה"ש נחמו מתים אלו או"ה וכמו שגם ירמי' רמז כפל נחמה זו לכשאשוה לך אנחמך, והן הן דברי המ"ר ירמי' אמר א"ל מנחם בא ישעי' וריפא נחמו נחמו עמי, ומפרש תו ירמי' אמר ממרום שלח אש, והיינו א"ל מנחם מכל אוהביה גם רעיה בגדו בה אלו מיכאל וגבריאל, ישעי' אמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא וכו' ר"ל גם המה"ש העליונים נחמיה ויהי' שוכנים אצלם וגם או"ה התחתונים דכא ושפל רוח דייקא נחמוה כי אשכן בתוכם, כי אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו שכם א' ונשגב ד' לבדו ביום ההו' ולכשאשוה לך אנחמך ולהיות כי הקב"ה משלם מדה כנגד מדה כמ"ש ט"ס בסאסא בשלחה וכו' נ"ל לפי שהשביעו בזמן החרבן את מלאכי מעלה והכחישו כחם לעשות פעולתם כמ"ש במדרש ע"פ חלל ממלכה ושריה שאמר הקב"ה בי אתם משתמשים וחטאו בעליונים בזה כמו בתחתונים שהיו שרי יהודה כמשיגי גבול ומגיעי בית וכו' והכחיש כוחם לכן גם המה היו בעוכריהם מכ"מ שהרי עי"ז ממרום שלח אש שהחליף הקב"ה לשרי מעלה והם השביעו השר של מים והביא עליהם אש וא"כ בזה מובן המ"ר בפסיק חטא חטאה וכו' ותשב אחור אחור מן הכהונה אחור מן המלכות, ולפמ"ש נרא' דה"פ הפסיק והמדרש חטא חטאה ירו' בכפל דייקא בתחתונים ובעליונים כנ"ל ע"כ דייקא לנדה היתה כ"כ עד שגם כל מכבדיה אלו רעיה מיכאל וגבריאל היזלוה ובגדו בה באופן שחלל ממלכה ושריה לז"א גם היא נאנחה ותשב אחור מן הכהונה ומן המלכות דייקא שע"י שחלל ממלכה ושריה ממרום שלח אש, וזש"פ חטאו בכפלים דייקא בתחתונים ובעליונים, לכן לקו בכפלים שגם רעיה בגדו בה אלו מה"ש, וזה"ש כי לקחה מיד ד' דייקא דגם ממרום שלח אש והו' כפלים משום בכל חטאתיה דייקא מדה כ"מ וחזרו ונחמו בכפלים נחמו נחמו עמי נחמוה עליונים נחמוה תחתונים מה"ש ואו"ה לכשאשוה לך אנחמך כנ"ל, ואית' במר' בראשית פ"ח א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את אה"ר נעשו מה"ש כתין כהין וכו' אמת אמר אל יברא שכולו שקרים וכו' שלום אמר אל יברא דכולי' קטטה וכו' ונ"ל דשני אלו שלום ואמת הם דבוקים יחד דכל זמן שאו"ה עע"ז וחלוקים עמנו בדה, אין אמת בפיהם אלא שקר נחלו אבותם ולא אמונה בהם ואז"ל חותמו של הקב"ה אמת, ואם אמת בפי הכל שלום בעולם אבל ע"י שקר העע"ז אין שלום כי זדים הליצוני וכו' משם מתורתך לא נטיתי כנ"ל, וכתיב תשימנו מדון וכו' והנה בעת החורבן כתיב ותהי האמת נעדרת אבדה האמונה שעבדו ע"ז, לכך הו' החורבן, כטענת שלום ואמת שאל יברא דכוליה שקר וקטטה, ולכשיגיע היום ונשגב ד' לבדו וכו' והן אמת בפי הכל כי ד' אחד ושמו א' יהי' שלום כי יבטלו או"ה שנאתם לכשאשוה לך אנחמך אזי גם שלום ואמת יסכימו על הבריאה ולא יהי' שים קטרוג, והנה אז"ל ראוי' הי' חזקי' להיות משיח וכו' וא"כ לז"א רק שלום ואמת, ר"ל גם אלו יסכימו על הבריאה יהי' זה בימי וכיון שאמר רק אמת ושלום יהי' בימי והל"ל בתפלתו יהי כבוד ד' לעולם יהי אמת בפי הכל לעבדו שכם א' לכן א"ל הקב"ה צרכך בקשת דייקא, בימי אמרת ולא לעולם נחמו נחמו עמי א"א צריכים לתפלתו של חזקי' הנ"ל שיסכימו שלום ואמת על הבריאה, כי אני דייק' מנחם וכו' במה שאהפוך אל כולם שפה ברורה וכולם ידעו אותי, וכיון שיהי' אמת בפי הכל יהיה שלום, לכשאשוה לך אנחמך, לזה אמר נחמו נחמו עמי נחמוה עליונים ר"ל אמת ושלום שאמרו אל יברא, וכיון שיהי' כבוד ד' לעולם כי נחמוה תחתונים אלו או"ה בכפל הנחמה כנ"ל ממיל' נחמוה עליונים, גם שלום ואמת יסכימו על הבריאה ודו"ק מאאמ"ו הנ' זצוק"ל:
[א"ה ואני פי' הפסוקים נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם דאית' במ"ר פ"ז אמרו ישראל לפני הקב"ה והלא כתבת הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליו עוד א"ל הקב"ה וכי איש אני אל אנכי ולא איש וז"כ נחמו נחמו עמי שאני רוצה לנחם אתכם לחזור וליקח אתכם אלי וא"ת והלא כתיב הן ישלח איש וכו' הישב אליו עוד ובא כמתרץ יאמר אלקיכם ר"ל אל אנכי ולא איש]:
בהפטרה דחזון כ' למה לי רוב זבחיכם יאמר ד' וכו' ואח"כ אמר ובפרושכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה איננו שומע ידיכם דמים מלאו, ובברכות דף ל"ב ילפינן מן המקרא הזה דגדולה תפלה יותר מקרבנות ופירש"י אי לאו דגדולה תפילה קשה כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם למה צריך שוב לפרוט ובפרישכם כפיכם וגם כי תרבו תפלה שהרי אפילו זבח לא ניחא לי' ע"כ והק' המפורשים מנ"ל להגמרא דתפילה גדולה יותר מקרבנות דלמא שניהם שוין ושקולים הם ואלו הוי כתיב חדא הוי אמינא דוקא זהו לא ניחא לי' אבל השני עדיפא וניחא לי' לכך צריך לכתב שניהם - ונר' דיש לדקדק עוד חדא למה אמר גבי זבחים לשון למה לו וגבי תפילה אינני שומע ועוד מה שמסיים ידיכם דמים מלאו גבי תפלה קשה להבין אין זה פסול לתפילת רק להכהן המקריב קרבן אי הנושא את כפיו דאחז"ל כהן שהרג הנפש לא ישא את כפיו ולא יקריב קרבן וא"כ הו"ל לומר האי ידיכם דמים מלאו לעיל גבי זבחים או גבי ובפרשכם כפיכם ועוד למה אמר לשון ריב זבחיכם ונר' דק' למה באמת יהי' התפילה יותר חשובה מן הקרבנות ונר' דאית' בחולין מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא אמר ר"א אתי' מרישא של עולה דכ' ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים וצריך להקריב הראש כשהוא שלם וניחוש דלמא ניקב קרום של מוח אלא משום דאזלי' בתר רובא וידוע דשני התמידין תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים הי' עולות כדכתיב שנים ליום עולה תמיד וקיי"ל דתפילות כנגד תמידין תקנן ולכך הסברא נותנת דתפילה עדיפא מן הקרבן שהרי גבי קרבן יש בו ספק דלמא ניקב קרום של מוח והיא טריפה למאן דחייש למעוטא משא"כ בתפילה דלא שייך בה חששא זו ואמרינן שם רב כהנא אמר אתי' מהרג את הנפש דא"ר קטלי' וליחוש דלמא טריפה הרג וכ"ת לבדוק וליחוש דלמא במקום סייף נקב הוי אלא משום דאזלי' בתר רובא וידוע דאדם לא לן בירושלים עם החטא כי התמיד של שחר הי' מכפר על העבירות חל לילה ותמיד של בין הערבים הי' מכפר על העבירות של יום וז"כ כוונת הקרא להיות כשהנביא בא להוכיחן הי' מענה בפיהם להשיב הלא אין בידינו שום עון כי השני תמידין מכפרין תמיד על העבירות בלילה ובהיום ואם יאמר להם דאפשר דהתמידין אינן מכפרין מטעם שיש לחוש דלמא ניקב קרום של מוח וטריפה הוי ע"ז הי' מענה בפיהם להשיב דסבירא להו דאזלי' בתר רובא כנ"ל ואם הי' בא להוכיחן שהי' שופכי דמים הי' מענה בפיהם להשיב לו שאין עליהם שום חיוב מזה כי שמא טריפה הרג ושמא במקום סייף נקב הי' דחיישינן למעוטא, לזה בא הנביא עליהם בהשכיל ואמר לכם ראו דמעשיכם סתרו אהדדי ואמר למה לי רוב זבחיכם יאמר ד' כלומר מה שאתם בוטחים על זבחיכם שיתכפרו עליכם לא ניחא קמא הקב"ה כי אפשר דהמה טריפה ומה שאתם סומכים על הרוב לזה אמר למה לי רוב זבחיכם רו"ב דייקא שהרי ממעשה עצמיכם נראה להדיא שאתם סוברים דלא אזלי' בתר רובא שהרי ידיכם דמים מלאו ומענה בפיכם שאין לכם חיוב מזה דאפשר דטרופ' הרג כי חיישינן למעוטא ולא אזלינן בתר רובא וא"כ גם התמידין נמי אינן מכפרין עליכם דדלמא טריפה הוי ולמה לי רוב זבחיכם כיון שאתם בעצמיכם החלטתם בדעתיכם דחיישי' למעוטא אך ע"ז הי' בידם דהתפילות יתכפרו שהם נתקנו נגד התמידין ובהתפילות לית בהן חששא הנ"ל לזה אמר גם כי תרבו תפילה איננו שומע ומסיים אחר כ"ז ידיכם דמים מלאו כלומר כיון שידיכם דמים מלאו ומוכח מדעתיכם דחיישי' למעוטא א"כ התמידין עצמן א נן מכפרין דחיישי' דלמא טריפה וא"כ גם התפילות שהם במקום התמידין נמי פשיטא דאין מתכפרין ולזה כיוון הגמ' דברכות הנ"ל דמזה ילפי' דגדולה תפילה יותר מן הקרבנות דדוקא לפי דעת החוטאים אמר להם דגם כי תרבו תפלה לא ישמע ה' כיון דלדעתן אי אפשר להקריב תמידין דלמא טריפה הוי א"כ גם תפלה אינו מהני במה שהוא נגד התמידין, אבל לפי האמת דקי"ל דאזלי' בתר רובא ולא חיישי' דלמא טריפא הוי והתמידין ודאי מתכפרין אף שיש בהן חששא דמיעוטא אפי"ה אמרי' דמכפרין משום דאזלי' בתר רובא מכ"ש התפילות שהם לגד התמידין ולית בהן חששא כלל אפי' דמיעוטא כ"ש דמכפרין ושפיר אמר דגדולה תפלה יותר מן הקרבנות:
מאבי הג' זצ"ל הספד על ת"ח שנאסף בשעת המגפה ר"ל:
שמואל ב' סי' ג' ויאמר המלך אל עבדיו הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל וי"ל למה נקט העתיד תדעו ולא אמר ידעתם כי כבר הי' מת אבנר ועוד למה אמר היום הזה מה לי אם מת היום או תמול שלשים ונ"ל דאית' בב"ק ס' תני ר' יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר כיון שנותן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרע ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחילה שנ' והכרתי ממך צדיק ורשע בכי ר' יוסף כולי האי נמי לאין דומין א"ל אביי טביתא היא גבייהו דכתיב מפני הרעה נאסף הצדיק ופירש"י שלא יראה ברעתם העתידה לבא והמפורשים אמרו שכך פירשו מפני הרעה נאסף הצדיק שהקב"ה מסלק את הצדיק כדי שלא יבא הרעה לעולם והנה לכל פי' יש קצת נחמה דלפירש"י יש נחמה לצדיק שלא יראה הרעה ולהמפורשים יש נחמה לעולם שלא יבא הרעה אבל אם כבר בא הרעה ואח"כ נאסף הצדיק זה תרתי לריעות' דהצדיק ראה את הרעה וגם כל העולם בצער ולא נתכפר להם כלום דאם רצה שיכפר הי מסלקו קודם לכן אלא ודאי שהשם רצה להביא עוד איזו רעה ולא רצה שהצדיק יראה אותה ג"כ וזה שאמר דוד הע"ה כי שר וגדול נפל היום דייקא שיש רעה בעולם ואעפי"כ נפל הצדיק ע"כ יש חרון אף בעולם ותבוא עוד חלילה איזו רעה ולכן אמר שפיר תדעו לשון עתיד שבודאי צריכים אתם לדאוג מרעה העתידה לבוא חלילה וק"ל והנה לפי ב' פי' הנ"ל נבין ג"כ המדרש איכה דאית' גדולה מיתת צדיקים יותר שריפת ביהמ"ק וק' למה יהי' קשה יותר משריפות ביהמ"ק דלמא שוין הן ומנ"ל הא וביותר קשה למה נקט צדיקים ולא צדיק בלשון יחיד דהנה יש עוד נ"מ בין הנך פי' דלעיל דלפי פי' שלא יראה את הרעה א"כ הקב"ה מסלק כמה צדיקים דמאי אולמי האי שיראה את הרעה אבל לפי פי' השני שסילק הצדיק כדי שיכפר ולא תבא הרעה א"כ די שסילק צדיק אחד אבל אם מסלק שתים אינו לכפרה אתו ובודאי תביא הרעה והנה כתיב כלה ד' חמתו ויצא אש בציון ופי' המפורשים דהכי קאמר קרא ע"י שיצא אש בציון דהיינו ששרף ביהמ"ק שככה חמת המלך ולא כלה את ישראל ונמצא למידן שע"י שריפת ביהמ"ק הי' שריד ופליט לנו שכיפר עלינו אבל בסילוק הצדיקים הוי איפכא שמביא אח"כ הרעה כדמוכח מכל הפירושים הנ"ל ולכן מדייק המדרש בלשונו קשה לפני הקב"ה מיתת צדיקים דהיינו אם ימותו שני צדיקים שמוכח שתביא אח"כ הרעה יותר משריפת ביהמ"ק דשם הי' ניצולים ע"י ביהמ"ק והקב"ה אינו מפסיד רק את ביהמ"ק אבל גבי מיתת צדיקים הקב"ה מפסיד יותר דאזלא צדיקים ואח"כ צריך להביא הרעה ולכן גדולה לפניו וק"ל מאאמו"ר הג' זצוק"ל: