דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרשה שבת תשובה
שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך. ויש לדקדק, חדא מה הכוונה באומרו עד ה' אלקיך, ועוד מאי האי דקאמר בעונך בעוון הול"ל, ונ"ל דהנה ישנם בעלי עבירה שבעצם טבעם הם טובים וכל חטאם בא רק ע"י שהתחברו עם אנשים רשעים ולמדו ממעשיהם, וישנם כאלו שחטאו והרשיעו מפני שבעצם טבעם הם רעים. והנה גדרי התשובה נחלקים לב' דהיינו תשובה מאהבה ותשובה מיראה, וודאי דתשובה מאהבה הוא תשובה יותר מעולה מתשובה מיראה, ולפי"ז אפשר דאותם שחטאם גדול דהיינו שבעצם טבעם הם רעים, מחייבים לשוב תשובה מעולה דהיינו תשובה מאהבה, ואותם שאין חטאם גדול כל כך דהיינו שחטאם נגרם רק ע"י התחברות עם אינשי דלא מעלי, די להם בתשובה הפחותה דהיינו תשובה מיראה, והנה המפרשים כתבו טעם למה ייחד הקב"ה שמו רק על ג' אבות כמו שאומרים אלקי אברהם אלקי יצחק וכו' ולא על שאר צדיקים הוא מפני שהם באי לידי הכרת הבורא מעצמם ולא היה להם מי שידריך אותם משא"כ שאר צדיקים, נמצינו למדים מזה שע"י שמכיר את הבורא מעצמו זה גורם שהקב"ה מייחד שמו עליי:
והנה מי שהגיע לדרגת תשובה מאהבה, בודאי בא ע"י שהכיר את הבורא מעצמו וראה רב חסדיו עמו וזה גרם לו שיאהוב אותו, וזש"א "שובה ישראל עד ה' אלקיך ר"ל שיעשה תשובה כזו, שה' יהא אלקיך, דייקא שתהיה ראוי שהקב"ה ייחד שמו עליך דהיינו תשובה מאהבה שהוא בא ע"י הכרה עצמית בבורא ית', ולמה אתה מחויב לעשות תשובה כזו "כי כשלת בעונך" דהיינו שהעוונות לא היו מפני שלמדת מאחרים רק עינך, שהיית מעצמך רשע ולכך צריך לשוב תשובה מעולה דהיינו תשובה מאהבה: