דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרשה לשבת תשובה
דרשה לשבת תשובה תרכ"א מאאמ"ו הג' מהרי"א זצוק"ל:
איתא במדרש בשעה שהחכם יושב ודורש וכל העם שומעים הקב"ה מוחל עונותיהן של ישראל ונ"ל טעם הדבר דנוהג בעולם שכל הדורש ברבים לפני ההמון עם ולפני הת"ח הוא דורש בהלכה ובאגדה שווה לכל נפש ומהראוי' הי' לדרוש תחילה באגדה ואח"כ בהלכה להיות רבים עתה עם הארץ אמנם המנהג הוא בהיפוך ונ"ל טעם בברכות ה' תנא תני קמא דרי"ו כל העוסק בתורה ובגמ"ח וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו א"ל רי"ו בשלמ' תורה וג"ח דכתיב בחסד ואמת יכופר עון חסד זו ג"ח שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, אמת זו תורה שנאמר אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין וכו' אתי' עון עין כתיב הכא בחס"ד ואמת וכופר עון וכתיב התם ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אמר רי"ו נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא והתני' כל מי שיש בו אחד מארבע מראות יעפים הל אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו וכו' ובמס' ע"ז דף ד' ג' ראשונות הקב"ה יושב ועוסק וכו' אמת לאמתו אבל דבר אגדה שמושכת לבו של אדם ונח לשמען בשם חסד יכונה ולא בשם אמת שאין מושיבין על האגדה עיין ברשב"א מגילה, דף ט"ו ומה"ט מצינו לפעמים בר' עקיבא שהי' דורש באגדה א"ל עקיבא מה לך אצל אגדה כלך אצל נגעים ואהלות ונ"ל להיות ר' עקיבא הי' נידון עפ"י המחשבה במסיד וכמ"ש הצאן קדשים בפ' הקומץ ות"ח וכו' כך עלה במחשבה עיי"ש לכן א"ל ר"ע מה לך אצל אגדה המושכת לבו של אדם והוא מדה חסד ע"ד כ' אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד כלך אצל נגעים ואהלות הן הלכות מדת הדין נגעים ובנים ביסורים אלו היינו באמת יכופר עון היינו ע"י עסק התורה בהלכות הללו בנגעים ואהלות הוא מה"ד באמת יכופר עון כאלו באו עליו יסורים של נגעים ובנים ומ"ש באגדה הוא מושכת הוא חסד להרשעים התוכחת מוסר שיוצא מהם היינו בחסד יכופר עון וכמד' הנ"ל וכל העם שומעי' הקב"ה מוחל וכו' א"כ כל רב הדורש הלכה ואגדה ברבים הוא עוסק בתורה ובג"ח גם הו' גם העם השומעין בדין הוא שהקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל כדברי התנ' דיליף כן מקרא דחסד ואמת יכופר עון באגדה הוא מושך את עם ד' את דרך ד' אשר ילכו בה ג"ח הוא בחסד ובהלכה הוא תורה כתיב בה אמת יכופר עון כנ"ל - ולפי"ז מוכח כמו שנוהגין לדרוש תחיל' שמעתתא בהלכה ואח"כ באגדה ומנהג ישראל תורה הי' וכתיב ביתרו ואתה תחזה הקדים ואמר והזהרת אתהן החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך וכו' ואת המעשה וכו' ותני ר' יוסף בב"ק דף ק' והודעת להם זה בית חייהם פירש"י תלמיד תורה את הדרך זו ג"ח וכו' ובב"מ דף מ"ד פירש"י בית חייהם ללמוד להם אמונות להתפרנס בו וחקים ותורות כתיב ברישא דקרא והזהרת אתהן תחילה את החקים ואת התורות ואח"כ והודעת להם את הדרך זו גמ"ח ועוד במשלי למ"ד פיה פתחה בחכמה היינו אמת זו תורה תחילה כמ"ש אמור לחכמה אחותי את ודרז"ל סנהדרין ז' אם הדין ברור לך כאחותך שהיא אסירה וכו' ואח"כ ותורת חסד על לשונה לומר תחילה הלכה ואח"כ אגדה ועוד בתהלים איר זרוע לצדיק תחילה אור זו תורה כמ"ש ותורה אור לצדיק אלו ת"ח שהם מועטים כתיב בלשון יחיד ואח"כ ולישרי לב שמחה הם המון עם ישראל אמור להם אגדה המשמח ומושכת את לבם ועוד במשלו כי נר מצוה ותורה אור תחילה ואח"כ ודרך חיים תוכחת מוסר האגדה ולכן התנא בדוקא נקט הכי כל העוסק בתורה ובג"ח מוחלין לו וכו' תחילה בתורה וכו' כנ"ל - אמנם א"כ קשי' קראי הדדי כ' בחסד ואמת וכיפר עון הרי הקדים חסד לאמת וי"ל דע"כ טעמא למלתא להקדים הלכה תחילה קודם לאגדה הוא לפי דהלכה היא אמת לאמתו בעיון הוא תורת אמת בסוגיא דשמעת' דוק' הוא אבל אגדה לפעמים בדרך אסמכת' הוא ולא דוקא דמה"ט אין מושיבין עלי' דעיקר רק משום תוכחת מוסר הוא שמתלבשו' בהם הפסוקים והרי גם בדבר שקר ממש כדי לקיימו צ"ל בתחילתו דבר אמת כפירש"י בפ' שלח כנ"ל - עוד נראה טעם דהנה תקנה זו למחילת עונות בחסד ואמת זו תורה וג"ח יכופר עון בפשוט אין שניהם מציוון לכל אדם כי הרבנים וגם שארי ת"ח שעוסקים בתורה על הרוב הם עניים אין בידם לעסוק בג"ח אא"כ מעשירים אותם במתנות גדולות כמאז"ל על פ' והכהן הגדול מאחיו גדליהו משל אחיו וזה לא שכיח וכן המון שיש בידם לעסוק בג"ח אין יכולים לעסוק בתורה שלא למדו על הרוב אבל מצינו תקנה לתקן כולם הרבנים ות"ח שאין כחם אלא בפיהם הזהרו בדרשתם את המון העם על הג"ח תמיד בתוכחת מוסר וגדול המעשה יותר מן העושה וכו' א"כ גם כן הוא הת"ח נמי עוסק בג"ח בפיו שעל ידו עושים יש לו חלק עמהם וכן המון עם שאין יכולים לעסוק בתורה מלבד שיכולים להחזיק ולהתפרנס הת"ח ונעשים שותפים עמהם כמו שכתב שמח זבולון וכו' ועוד זאת כי פשוט אצלו כמ"ש אז"ל שלהי מנחות זאת התורה לעולה וכו' כל העוסק בפ' קרבנות כאלו הקריבם לכן אז"ל בשלהי מס' מגילה אמר הקב"ה לא"א כבר תקנתי להם סדר הקרבנות ומוחל אני את כל עונותיהם וה"נ בשאר חלקי התורה אם עוסק בפ' נגעים ואהלות מעלה עליו הקב"ה כאלו סבל נגעים ומכפר לו עונותיו וה"נ המון העם אם נוטה לב ואוזן לשמוע בד"ת בהלכה קיי"ל שומע כעונה מעלה עליו הקב"ה כאלו הוא עסק בתורה ממש באותו שעה כמ"ש שמעו ותחי נפשכם שמעו לד"ת ותחי נפשכם כל הגוף יקבל רפואה ותחי נפשך וגם רפואות הנפש מחלאת זוהמתה שהקב"ה מוחל ומכפר על כל עונותיה' אפשר לכוון בזה כונת התורה בפ' נצבים כי המצוה הזאת וכו' ופי' הרמב"ן דר"ל על כל התורה כולה ולא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא נגד כל ישראל שני הכתות הנ"ל המון עם ות"ח ומפרש הפסוק השני תחילה נגד המון עם שאין יכולין ללמוד תורה לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו וכו' היינו לא נפלאת הוא ממך להתנצל כי יפלא ממך דבר ואח"כ נגד הת"ח שאין כחם לעשות ג"ח ולא מעבר לים הוא לאמר להתנצל מי יעבר לנו הייני ולא רחוקה הוא לאמר איך לעשות ג"ח כי קרוב אליך הדבר מאד דייקא ר"ל גם שניהם אל המין העם קרוב הדבר לעסוק כמ"ש ודברת בם ואל הת"ח קרוב מאד לעסוק בג"ח התלוי בממון כמאחז"ל ובכל מאדך ובכל ממונך ומפרש הפ' כיצד היינו בפיך ובלבבך לעשותו ר"ל הת"ח קרוב אליך הג"ח בפיך אף שחסר אצלם המאד תוכל להזהיר את העם בפיך ע"ז לעשותו וגדול המעשה יותר וכו' והמון עם קרוב אליך העסק בתורה ע"י ובלבבך לעשותו אף שחסר אצלך הדבר ליתן לבבך לשמוע הד"ת מפי הדורש ושומע כעונה הוא לעשותו כאלו עסקת בתורה בפועל הדיבור וכמאחז"ל במד' רבה פי יתרו:
ולפי"ז נר' אם רוצים להורות עם ד' דרכים לעסוק בתירה וראוי' שלא להעמיס עליהם ענין קשה להם כ"א תחילה צריך להורות להם דבר שנוח להם ובנקל יקבלו עליהם ואח"כ בדבר היותר קשה עליהם עד"ה חנוך לנער עפ"י דרכו וכן ישראל בכלל כתיב כי נטר ישראל ואהבהו לכן להזהרם על ג"ח מיד בתחילת הדרשה יהי' קשה עלי' כי ביותר צריך לזרז במקום שנוגע לממון לכן בע"כ להקדים תחילה הדרשה שמעתת' הלכה תוס' וכל העם נותנים לב לשמוע ובזה השמיעה בלבד גם הם עוסקים בתורה נקראים דשומע כעונה בשעה אחת קטנה מעלה הקב"ה כאלו למדו גם כל הסיגי' דשמעת' והדרשה בלא שום יגיע ובלא חסרון ממונם כמ"ש שמעו ותחי נפשכם ואחר כך ישמעו גם לאגדה לתועלת הדרשן לזרז מעט ג"ח וגדול המעשה יותר וכו' באופן שיהי' כולם ישיגו גם רפואת הנפש ומחילת עון ע"י שכולם יהי' נקראים עוסקים בתירה ובג"ח בחסד ואמת וכו' כנ"ר:
והנה בקידושין מסיק הש"ס נמנו וגמרו לימוד גדול שמביא לידי מעשה ובפ"א תנן לא המדרש עיקר אלא המעשה א"כ בשעת מעשה אם א"א לקיים ג"ח ע"י אחר ע"כ המעשה עיקר צריך להקדים הג"ח לתורה כמ"ש קרא בחסד ואמת יכופר עון היינו כל יחיד בפ"ע אבל התנ' קמא דרי"ו כל העוסק בתורה ובג"ח בשעת לימוד הרי אדורש להורות העם קאי לימוד גדול כנ"ר שמביא לידי מעשה כדי שיקבלו דבריו צריך להקדים התירה ובג"ח:
ומאז בשנת תקצ"ב פרשתי כוונת המסורה ג"פ זה, זה ותני כל העובר על הפקידים זה לחמינו הצטדני, זה רע בכל אשר נעשה ונ"ל דזה לשון הילקוט ר"פ כי תשא ונתני איש כופר נפשו כשראה משה כן תתייר' אמר עור בעד עור וכו' ידע הקב"ה מה בלבו של משה א"ל חייך נא ככר כסף ונא מאה כסף וכו' ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו וכו' כמין מטבע של אש הראה למשה ואמר זה יתנו וכו' והטעם לפי שאין הקב"ה בא בטרוני' על בריותיו ואין מבקש אלא לפי כח האדם לעשות והנה בברכות אז"ל כל העוסק בתורה ובנ"ח מיחלו' לו כל עונתיו שנאמר בחסד ואמת יכופר עון והמון העם שאין יכולים ללמוד בתורה נמי נמצא להם תקנה ע"י שיחזיקו הלומדים וכאז"ל לבעי רחמי אתכליא טל עליא דאי לאו עלי' לא מתקיומה אתכלי' וה"ט דמוחלין לו משום דעל כל פשעים תכסה אז"ל במדתו וכו' אוהבי התורה כמים מכסים ערותה של ים כך התורה מכסה ערותן של ושראל ואם אין קמח אין תורה וצריך להקדים להם לת"ח ג"ח לכך הקדים בפסוק בחסד ואמת יכופר עון שע"י החסד זוכים המון עם גם לאמת זו התירה וגם כל פשעים תכסה אהבה וגמ' הקדים כל העוסק בתורה ובגמ"ח היינו אצל הת"ח התורה קדומה ולכך דייקא ואמר כל העוסק וכו' ולא נקט לומד בתורה וכו' כנ"ל וזהו כונת המסורה זה יתנו וכו' לכפר וכו' מטבע של אש הראה וכו' רומז שזה יתנו להחזיק לומדי תורה שהיתה כתובה באש שחורה וכו' וכתב מימינו אש דת למו אמנם בנוהג שבעולם הזה מקמצום ועיניהם צרה ליתן ועי"ז הי' ג"כ סיבה לחורבן ביהמ"ק כמ"ש בילקוט ירמי' ט' טל עוזבים את תורתו שלא החזיקו לומדי תורה וסופרים וכ"ה בשבת פ' כל כתבי וכוונתם כ"ל אעפ"י שעשו עבירות חמורות יותר מאלו אלו הו' מחזיקים ודי סופרים הי' עוסק בתורה ובג"ח בבת אחת והי' נמחל להם כל עונותיהם כנ"ל ועדים וחטאיך בצדקה פרוק, והן הן דברי המסורה זה יתנו כמין מטבע של אש כל העובר על הפקודים ר"ל החוטאים העוברים על המצות לכה"פ זה ותנו כמין מטבע של אש ר"ל להחזיק לומדי תורה העוסקים בדת אש ולא ככר כסף ולא שלשים כסף וכו' אבל הם אומרים זה לחמינו לחם דייקא הצטידנו עד"ה בזיעת אפיך תאכל לחם ובנפשו יביא לחמו איך נותן יגיעו לאחרים אף שדבר קטן הוא לחם ע"ז אמר זה רט בכל אשר נעשה דייקא שהרי לולא כן לא הי' נחרב הבית אף שעברו על הפקודים כל התו"כ כנ"ל:
ולהיות הגבאי צדקה קבלו לפני שהבע"ב שולחין להם בחזרה הפלעטין שמקבלין הבחורים על שבתות ויו"ט כך אני מעורר אתכם רבותי כי לא דבר קטן הוא זה המדרש שמואל פי' במשנה פ"א דאבות על והעמידו תלמידים הרבה ז"ל אמר והעמידו ולא אמר למדו לכלול גם כן העשירים שהם השחדלו להעמידם ולספקו להם כל צרכם וה"ז לשון משותף וכולל אזהרה ללמדם וגם לפרנסם כי אין קז לשכר המפרנס ללומד התורה כמ"ש הכ' שמח זבולון וכו' עש"ה והנה לענ"ד גם המחזיקים הבחורים בישיבות יום יום הם בכלל כל המלמד את חבירו תורה כאלו ילדו בלבד מה שהגמול ע"ז בעוה"ז לפניו הוא כל מי שיש לו בנים או בני קרוביו ג"כ בישיבה בעיר אחרת נאמר עליו שלח לחמך ע"פ המים כי ברוב הימים תמצאנו ועוד יותר מזה גם הבחורים ממקומות אחרים ומספיקים אותם פה לתורה הם עצמם נקראים בניכם בנים ממש שעיקר תולדות הצדיקים מע"ט הם:
הנה יסדו לנו אנשי כנה"ג בתפלה ר"ה ויוה"כ ברכות מלכות זכרונות ושופרות נר' טעם כדי לעורר אתנו לתקן מה שפגמנו וקלקלנו בכל השנה בשלשה עמודים שהעולם עומד עליהם על התורה על עבודה ועל גמ"ח מלכיו"ת נגד תור"ה כתיב בו' אמת וכן מלך במשפט יעמיד ארץ וכן דרשו רז"ל סנהדרין ז' אם דומה למלך שאינו צריך כלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזיר בבית הגרנות יהרסנה, זכרונות בקשת רחמים שזכרונו לטובה ולחסד עד עמוד גמ"ח, שופרות כנגד עבודה על עולותיכם והן הן השלשה דברים מעבירין רוע הגזירה ומקרעין גז"ד של אדם תשובה עיקרו לעסוק בתורם ותפלה זו עבודה שבלב וצדקה זו גמ"ח וע"כ צריכים אנחנו לעשות כן כבקשתינו והנני לעורר איזו פרטים מה שנוגע לתשובה ורבה המכשלה בהם בעוה"ר א' איסר לילך לדין בערכאות שלא ברשות ב"ד שהוא ג"כ חילול השם מלבד עיני הדיין יעוות הדין ומביא ממון של ישראל ביד עכו"ם ושונאים זה לזה ונוקמים ונוטרים וניצל מכל זה הדין בב"ד של ישראל משפטי ד' אמת מוציא גזל מתחת ידו בכך כל א' ישיב וינחם מלעשות כן עוד, ב' הרבה ב"א מורים לעצמם איזה היתר לתפוס בממון אחרים וקיי"ל באין פסידה לא עביד אינש דינא לנפשי' בכן מחויב כל א' כעת בעשי"ת להוציא מתחת ידו כל ממון ספק גזל של חבירו ולהניחו ביד הב"ד עכ"פ למען נחדל לעשוק ידינו וזולת זה אין התפלה מתקבלת ועון בצעם בראש כולם כתיב ואז"ל דור המבול לא נחתם גז"ד אלא על הגזל ומי שיש לו לקבל על חבירו מצוה לדון ביניהם להציע משפטם לפני ב"ד או קהל יצ"ו כעת בעשי"ת יותר כאז"ל אם יש דין למטה אין דין למעלה, ג' ז"ל הרמב"ם פ"ב מהל' תשובה החובל או המקלל את חבירו או גזלו וכיו"ב אין נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו אעפ"י שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו מחילה אפי' לא הקניטו אלא בדברים וכו' לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של ג' ב"א מרעיו וכו' אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהי' נוח לרצות וקשה לכעוס מוחל בלב שלם ובנ"ח ואפי' היצר לו וחטא הרבה לו לא תקים ולא תטור וזהו דרכם של זרע ישראל אבל העכו"ם אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל היו: עוד נ"ל בטעם המנהג של ישראל תורה הוא בדרשת הרב לדרוש תחילה דבר הלכה ואח"כ אגדה עפ"י י"ג מידות הרחמים כתיב ורב חסד ואמת ובגמ' איתא אילפא רמי' כתיב ורב חסד וכתיב ואמת מתחילה ואמת לבסוף ורב חסד והני בחסד ואמת יכופר עון היינו מלמעלה למטה אבל בשני חלקי תורה הנ"ל תורת אמת ותורת חסד הר"ש ז"ל בה' שם מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין דלאו אורחא דארע' למשביק להת"ח לבסוף ודאי עש"ה דכבוד התורה עדיף להקדים גם בדרשה דבר הלכה לפני הת"ח ואח"כ אגדה לפני העם כנ"ל - עכ"ל אאמ"ו הג' זצוק"ל:
הנביא עמוס סי' ג' אמר אם יתקע שיפר בעיר ועם לא יחרדו ויל"ד הל"ל היתקע בה"א התמוה שכן הקדים שם הילכו שנים הישאג ארי התפול הציפור וכו', ונ"ל בהקדים איוב סי' ז' מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחנינו ויובן כתיב לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש ואז"ל אפילו ריש גבגית' משמי' מוקמי' לי' ואז"ל בתענית כ"א אבא אימנ' הוי אתי לי' שלמא ממתיבתא דרקיע כל יומא ולאביי כל מעלי יומא דשבתא וכו' והיי' לפי' שמשמי' מוקמי לי' אמנם נגד זה לפי גודל המעלה והחשיבות מי שנתמנה פרנס על ציבור עליו ג"כ להורות לעם ד' דרכיו ולהכות באגרוף רשע עד דאזיל כל מי שיש בידו לימחות ואינו מוחה הוא נתפס ונענש עליו כמ"ש רש"י פ' דברים ע"פ ואשימם בראשיכם ואשמם כתיב ובמס' שבת אז"ל בטעם ממקדשי תחלו מ' שלא מיחו בידם והנה תיבת מ"ה הוראתו לפעמים על ריבוי כמו מה רב טובך וכו' וגם לפעמים הוראתו על מיעוט כמו נחנו מ"ה וז"ש מה אנוש כמה חשובהו' כי תגדלנו אתה אבל נגד זה מה אנוש מה הו' ובמה נחשב הו' כי תשית אליו לבך לדקדק עמו על אשמת העם וזה טעם הוי"ו וכי תשית וכו' להורות שתיבת מה אנוש מושך א"ע ואחר עמו ומפרש כונתו בפ' הב' ותפקדנו לבקרים חשיבות הגדולה מגיע לפעמים עד שאתה פוקד בשלום בכל יומא או עכ"פ ביו"כ כמו לרבא ויו"כ נקר' בקר ע"ש ביקור פנקסן של הבריות ובמה נחשב הוא כי תשית אליו לבך במה שלרגעים תבחננו אתה מדקדק אחריו בכל שעה וה"ט דוי"ו העיטוף ברישא ותפקדנו ולא בסיפא דקרא והנה כי כן גם האי גבר' בהאי פחד' יתיב ולבי יחיל בקרבי מאימת יום הדין כי במה יזכה את ארחו היום יאה לי אי שאפקיע את עצמי עוד זאת יבהלוני רעיוני להיות מוטל על הראשים וממונים להוכיח ולמחות בעוברי עביר' ואז"ל אם דין למטה אין דין למעלה אם מתרשלים מה נעשה כי יקום אף וכי יפקוד מה אשיתו אבל אית' בילקוט עמוס אם יתקע בשופר משל למדינה שהיתה מרובה בגייסות והי' שם זקן א' והי' מזהיר לכל בני מדינה כל מי שהוא שמוט לקולו הוא מציל ומי שלא שמט לו הי' הגייסות הורגין אותו כתיב ביחזקאל ל"ז ב"א ציפה נתתיך באמרי לרשע מות תמות וכ' אם יתקע שופר בעיר בר"ה ועם לא יחרדו אלו ישראל אם יהי' רע בעיר וד' לא עשה אין הקב"ה חפץ במיתתן וכו' ע"ש א"כ אפוא זאת תה' נחמתי ג"כ לעת זאת הקול שופר מוכיח ומעורר לתשובה ומנצלה הראשים מאותו עון ואז"ל הגד לעמי פשעם אלו ת"ח וז"ש אם יתקע שופר בעיר באותו זמן ועם אלו ת"ח לא יחרדו מעון מניע' והעדר תוכחו וזהו רמז תור' שחת לו לא בניו מומם דור עיקש וכו' וז"כ כי לו לא למפרע הו' אליל ואמר אם שחת ח"ו לו לא הו' חודש אלול אז לא בניו מומם אין האשמה וחסרון במוכיח כי השופר מזהיר ומוכיח אלא הדור עקש וכו' וז"כ מד' ויהי' בימי שפוט השופטים אוי לדור וכו' ואיפכא הל"ל אמנם כתיב ואשמם בראשיכם כמ"ש ואם הדור שופטים את שופטיו אז אוי לדור דייק כי השופטים מנצלין מעון - מאאמו"ר הג' זצוק"ל: במס' יומא דף פ"ו ע"ב אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעש' לו כשגגות שנא' שובה ישראל עד ד"א כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי לי' מכשול אינו והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנא' ובשוב רשע מרשעתו יעשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה לא קשי' כאן מאהבה כאן מיראה ועפי"ז נר' לי לבאר המשך הפסוקים בהושע הנ"ל הפטרה שבת תשובה, שובה ישראל וכו' קחו עמכם דברים ושובו אל ד' וכו' פתת בלשון יחיד וסיים בלשון רבים שובה ואח"כ שובו, תחילה אמר עד ד"א, ואח"כ אל ד', הנה דהע"ה סי' נ"א במזמור התשובה אמר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישיבו ותמוה דאיתא בגמ' יתמו חוטאים לא כתיב אלא יתמו חטאים שנתפלל שרשעים יעשו תשובה והכא קשי' אלמדה פושעים וכו' ה"נ הו"ל לסיים וחוטאים אליך ישובו ופירשתי מאז הכונה, דהבחינה הוא שנדע אם הוא שב מיראה או מאהבה היא זה אם הוא עוסק גם עם אחרים להוכיחם ולהחזירם בתשובה זהו מופת חותך שהוא שב מאהבה ורוצה שלא ידח ממנו נדח דאי רק מיראת עונש מאי איכפת לי באחריני וזה"ש דהע"ה שהי' שב מאהבה אל ד' אמר אלמדה פושעים דרכיך גם את אחרים רבים אשיבם מעון ומורה חטאים בדרך עי"ז וחטאים העבירות עצמם אליך ישובו ר"ל יעשו זכיות והמפרשים פירשו קרא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא עפ"י דמוני המצות מנו התרי"ג מצות תשובה מ"ט אחת וע"כ אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא דלקיים מ"ע דתשובה ע"כ חוטא אמנם תוס' בשבת נ"ו ע"ב כתבו דהיינו דוק' רוב בני אדם אבל מיעוט יש שאינם חוטאים ונ"ל משום דאפשר לקיים מ"ע דתשו' אף שאינו חוטא והיינו אם הוא מורה חטאים בדרך ומחזירים בתשובה וגדול המעשה יותר מן העושה זכות הרבים תלוי' בו כאלו הוא הי' חוטא ועשה תשובה ולפי"ז נר' דתרתין כתיבי בקרא שובה ישראל כל יחיד בפני עצמו ולא מחזיר גם לאחרים היינו רק תשובה מיראה מגעת רק עד ד"א עד כסא הכבוד כי כשלת בעונך עדיין נשאר חטא שוגג אבל קחו עמכם דברים ר"ל גם להוכיח גם אחרים בדברי תוכחה ולהורות דרך תשובה ושובו אל ד' דייקא באופן זה יגיע למעלה מכסא כבוד כי באופן זה אמרו אליו להקב"ה כל תשא עון לגמרי ולא ישאר מכשיל שוגג אבל אדרבה וקח טוב גם מהזדון נעשה טוב מצוה ארפא משובתם אהבם:
הנה בדף ל"ו ע"ב ביומא פלוגת' דתנאי בסדר הווידוי רמ"א עויתי פשעתי חטאתי וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה וחכ"א עון זה מזיד פשעים אלו המרדים שנא' וכו' חטאים אלו שגגות ומאחר שכתודה על הזדונות וכו' א"צ לבקש שוב על השגגות אם על זדונות ימחלו לו אלא כך הי' מתודה חטאתי עויתי וכו' אלא מה שאמר משה וכו' נושא עון וכו' אמר משה לפני הקב"ה בשע' שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות וכו' ההוא דנחית קמיה דרבה ועבד כר"מ א"א שבקת רבנן ועבדית כר"מ א"ל כר"מ ס"ל כדכתיב בס' אוריי' דמשה ע"כ ותמה הרי"ף בעין יעקב אמאי לא ביקש משה עדיפא שיעשו זכיות עש"ה וגם תמוה תשובת האי דנחית וכו' כדכתיב בס' אוריית' דמשה והרי רבנן דר"מ דרשי' לי' נמי מקרא דמשה שפיר ופירשתי בימי חרפי עפ"י המשנה פ"א דאבות הוי כעבדים המשמשים וכו' וגירס' בתויו"ט שם ע"מ שלא לקבל פרס ופירשתי עפ"י חקירת העיקרים ג' מיני אהבה הן ערב ומועיל וטוב א"כ לגירסא שלא ע"מ לקבל פרס הרי מ"מ יודע שהקב"ה ישלם לו י"ל מקרי אצלו אהבה המועיל אף שאינו מתכוין לתועלתו ולזה גרסי' ע"מ שלא לקבל פרס דוקא אינו רוצה כלל שום שכר אחר כ"א שכר מצוה זה שזכה לעשות מצית המלך ד' היינו מאהבה גמורה אהבת הטוב ממש שאינו חפץ בשכר כלל וע"מ הוא עובד ואחז"ל לא הי' ישראל ראוי' לאותו מעשה אלא להורות תשובה ונ"ל לפי"ז ודאי לדידהו דור המדבר שלא ידעו מקודם דמהני תשובה לרבים ומ"מ עשו תשובה ולא שמו איש עדיו עליו ויתאבלו הו"ל תשובה מאהבה גמורה אבל לדידן דידעי' כבר דמהני תשובה לא מקרי מאהבה כ"כ וע"מ כן עושים כדי שיהפכו עונות לזכיות וגדולים יותר מצדיקים גמורים ולכן אלו הי' משה אומר שיעשה להם זכיות הי' קצת פנייה ואהבה עצמית ע"מ לקבל פרס זה ולא הי' מועיל להם שיעשו עונות להם זכיות לכן אמר רק כשגגות וכיון שכן אני יודעים זאת שמרע"ה התפלל רק עלינו שיעשו שגגות ולא מהני לגמרי ומ"מ אנחנו עושים תשובה הו"ל שוב לדידן מאהבה גמורה כמו בישראל במעשה העגל עונות נעשים זכיות ולפי"ז כונת משה הי' רצונו שיעשו זכיות והוצרך מה"ט לומר כשגגות וכתוב בתורה עשה להם עון ופשע כחטאה והכונה הי' לזכיות וזה"ש ההוא דנחית וכו' אנא כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה דייקא קרא כדכתיב וחטאה ס"ל ולרבנן הכוונה בהיפוך וכדכתיב ס"ל חטאה ממש ולא כונה הפכיות משום קושי' הרי"ף וע"כ לסדר ודוי' - מאאמו"ר הג' זצוק"ל: