אור ברסלב

דברי ישעיה· רבי ישעיה אלגאזי

הקדמה

יודע הצפונות, ומגלה התעלומות, אדון הנפלאות, יודע המחשבות, וזוכר חסדי אבות, עליך השלכתי מנעורי, פגעי העת וחצי עוני השיגוני, אליך דלפה עיני, עוררה חסדיך על בן אפרתי, לחזות בנעימת תורתך כל מגמתי, בך לבדך תקותי, הנה אל ישועתי, היום באתי לחלל שמך, להביע תהלתיך, אשר בזכות אבותי הקדושים, שנתנו לבם וראשם בתורתך, שמה חלקי מיושבי ביתך, ונתת לי חלק בתורתך, שזה תכלית בריאת העולם, בשביל התורה שנקראת ראשית, כמו שאמרו חכז"ל צל תיבת בראשית, שהתורה הקדושה תמיד נקראת ראשית, כי מי יאמר שהגיע לכוונת תכלית שבה, וכן בכל המצות ועבודת ה' יתב"ש, מי יאמר שהשלים עבודתו יתב', כי ידוע שימי האדם לא נקראים ימים, כי אם אותן ימים שיש בהם חפץ ותכלית, אשר השלים בהם עבודתו יתב', כמו שאיתא בזוה"ק עה"כ ואברהם זקן בא בימים, שבא בכל הימים אשר הי' חי על פני האדמה, כי בכל יום נתוסף לו עבודה קדושה וטהרה כפי רצון הבורא יתב', ועי' בשלה"ק ע"ז הכתוב ואברהם זקן בא בימים וז"ל, מזה הפסוק יוצא מוסר גדול, שצריך האדם לראות, שכל יום מימי חייו, יעשה בהם טוב ולא רע, ואז יש מציאות חיות לזה היום, ויראת ה' תוסיף ימים, כלומר, שכל יום ויום, יש בו חיות, מחמת מעשה הטוב שנעשה בהם, אבל שנות רשעים תקצורנה, כלומר אפי' שנים רבות, דפי שלא נחשב לחיים אמתים, מאחר שלא פעל בהם טוב עכ"ל השלה"ק, וכמאמר חז"ל בברכות (י"ח ב'), צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים, מחמת שבחייהם נתנו מחשבותיהם ומעשיהם בתודה ובעבודת ה', ובאו בימים חיים, ע"כ גם במיתתם נקראים חיים, מהם לא מתו אלא חומר העכור, אבל רוחם ונשמתם היא חי, ולהיפוך רשעים, אפילו בחייהם נקראים מתים, שחייהם אינם חיים אמתים, כי אין שום חיות בנשמתם, וימיהם לא נקראים ימים, כי אין שום מציאת חיות בימיהם, ע"כ גם בחייהם נקראים מתים, וכ"ש לאחר מיתתם, כי מובא בספרים הקדושים, שהפלוסופים הקדמונים, שחקרו בשכלם, בענין השארת הנפש, שנשאר חי וקיים, אחרי פטירת האדם, ואמרו, כי השכל שהיא נשמת האדם, ניתן בידו וברשותו, לכל אשר יחפוץ האדם יטנו, ע"ד הציור, אם ילכו שני אנשים יחדיו ביער, לשוח בין אילנות, ואחד ישאל מחבירו, על עץ מעצי היער, כמה יוכל להאריך, שנות קיום העץ הזה, אם השני חכם, צריך להשיב לו, כי קיומו תלוי בהדברים שיעשו ממנו, אם יעשו ממנו עצי שריפה, לא יומשך קיומו אלא עד שישומו אותו בתוך האש, אמנם אם יעשו ממנו נסרים, לעשות מהם כסאות ושלחנות, אז יהי' קיומו איזה שנים, ואם יעשו מהם כסאות יקרות הצבועות בצבעים נאים, ומכוסות במשי וארגמן, ובכל יום ויום, ינקו אותם משמץ אבק ועפר, אז יוכל לעמוד, כמה עשיריות שנים, ובאם יעשו מהם ארגז קטן, מקובץ באבנים טובות, אשר ארגז כזה מונח ומוצנע בחדרי חדרים, יוכל לעמוד שנים הרבה מאוד, ואבות לבנים ינחילו, כן הוא נמי נשמת האדם באדם, כי השכל שהוא החיות והמחשבה שבאדם, יכולין לעשות ממנו מה שירצה, כי באם יתחכם האדם באומנות, נמצא דלקח שכלו ומניחו באומנות, ומי שעוסק תמיד להרבות אוצרות ועסקי העוה"ז, נתפזר שכלו בענייני עוה"ז, כמאמר החכם, המקום יצילנו מפזור הנפש, וכן מי שעוסק תמיד באכילה ושתי', נותן חיותו בדוממים וצומחים, וכן בכל הדברים, וכל העניינים, בכל אשר מהרהר, שם נותן שכלו ונשמתו, ומי שנותן תמיד מחשבתו באלקית יתב"ש, שם נשמתו, וניתן הבחירה בידו, שיוכל להטות שכלו ומחשבתו, אל כל אשר יחפוץ, ממילא המשכיל חושב תמיד באלקית שהוא חי וקיים, וממילא יש לו גם השארת הנפש, והנפש ג"כ חי וקיים, משא"כ מי שמניח שכלו שהיא נשמתו, בעסקי העוה"ז, שהם דברים כלים ונפסדים, ממילא נעשה גם נשמתו דבר נפסד, כי איך יוכל להיות חי וקיים, מאחר שבעצמו נתנו, במקום המיתה, דהיינו בדברים כלים ונפסדים, כ כ"ז חקרו הפלוסופים, אכן לפי שיטתם, הכחישו במציאת התורה, ונטו מדרך האמת, כי אמרו, וכי אפשר שיעסוק האדם בדיני שור ובור, תם ומועד, וכן בכל ענייני תוה"ק, המדברים מעניני כלים ונפסדים, ועי"ז יהי' לו השארת הנפש, ולכן ברחו הפלוסופים אלו למדבריות, והתחילו לעסוק רק באלקית לבד, והעמיקו להשיג איכות אלקית, בחשבם, שעי"ז שאינם מהרהרים רק באלקית שהוא נצחיי, ממילא נותנים את נפשם ושכלם. בדבר הנצחיי, משא"כ עסק התורה לא יועיל שיהי' להם השארת הנפש, כ"ז נשתטו הפלוסופים, אמנם המהר"ל ז"ל הכה על קדקדם ואמר, כי באמת העוסק בעסקי העוה"ז, יפה הם אומרים כי נשאר שם נפשו בדברים כלים ונפסדים, אך בזה פיהם דיבר הוה, וימינם ימין שקר, באמרם כן על עסק תוה"ק כי אין דמיון זה לזה. כי כל בר דעת, כשעושה איזה פעולה, עושה זאת. לאיזה תכלית, וכוונת עוסק בתורה, היא ג"כ, מחמת שהקב"ה נתן את התורה, וצוח ששור תם ישלם ח"ג, ומועד נזק שלם, ולכן רוצה ללמוד. בכדי לדעת את רצון ה', או כדי לעשות רצון ה', שצוה לעסוק ולהנות בה כל יסי חיינו, ולכן אף שפרט הענין שעוסק בו, השור ובור, דבר נפסד היא, אבל כוונה הכללית חיא באלקים חיים, א"כ ממילא בתורתו שלומד, הוא נותן נפשו בדבר הנצחיי, שהוא דבוק בהקב"ה שהוא חיי וקיים לעד ולנצח נצחים, כל זה מובא בספרים, הרי חזינן, שעיקר תכלית של האדם, שכל ימי חייו יתדבק מחשבותיו בתוה"ק, שהיא דבר הנצחיי, וכבר אמרו חכז"ל בקדושין (פ'). שאין תחילת דינו של האדם, אלא על דברי תורה, דאיתא שם ר' יוסא אומר, גדול תלמוד, שקדם לחלה ארבעים שנה, וכו', וכשם שהתלמוד קודם למעשה, כך דינו קודם למעשה, כדרב המנונא, דאמר רב המנונא, אין תחלת דינו של אדם, אלא על דברי תורה, שנאסר פוטר מים ראשית מדון, וכשם שדינו קודם, כך שכרו קודם למעשה וכו', וכן איתא בסנהדרין (צ"ט ב'), אמר ד' אלעזר, כל האדם לעמל נברא, שנאמר כי האדם לעמל יולד, ואינו יודע אם לעמל פה נברא, אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו, הוי אומר לעמל פה נברא, ועדיין אינו יודע אם לעמל תורה, ואם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה חזה מפיך, הוי אומר לעמל תורה נברא וכו', ולכאורה בריך להבין, מה צריך להשמעינן דלעמל תורה נברא, ולא לעמל שיחה, פשיטא דקאי על עמל תורה, וכי שיחה עדיף מתורה, וכתב היע"ד ע"ז, שעיקר הספק היא שם, אם תלמוד גדול, או מעשה גדול, והפירוש הגמ' היא כך, אינו יודע, אם לעמל פה נברא, היינו לימוד התורה הוא עיקר, או לעמל מלאכה נברא, חיינו מעשה עיקר, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו, הוי אומר לעמל פה נברא, ועדיין אינו יודע, אם לעמל תורה. או לעמל שיחה, היינו או תורה עיקר, או תפלה עיקר, תפלה נקרא שיחה, כדאמרינן ויצא יצחק לשוח בשדה, אין שיחה אלא תפלה], כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, הוי אומר לעמל תורה נברא היינו תורה עיקר, כי באמת אם אין תורה, אין תפלה בכוונת ע"ש, וזה כבר נשאר לחכמים בש"ס קדושין (ס') הנ"ל. אם תלמוד גדול, או מעשה גדול, ואח"כ נענו כולם ואמרו. תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה ע"ש, בא וראה כמה גדול כח התורה, תורה מגינה מכל מיני פרעניות. בעולם הזה ובעולם הבא, כדאיתא בסוטה (כ"א), את זו דרש ד' מנחם בר"י (משלי ו'), כי נר מצוה ותורה אור, תלה הכתוב את המצוה בנר, ואת התורה באור, לומר לך, מה נר אינו מאיר אלא לפי שצה, אף מצוה אינה מגינה אלא למי שעה, ומה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה לעולם ע"ש, ואיתא שם עוד, עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, ואיתא בברכות (ה'), אמר רשב"ל כל העוסק בתורה, יסורין בדילין הימנו וכו', ואיתא שם בדף (ט"ז), כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן, אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע ע"ש, ואיתא בסוטה (מ"ט). א"ר יהודה בריה דר' חייא, כל העוסק בתורה מתוך דוחק, תפלתו נשמעת וכו', ר' אחא בר חנינא אומר אף אין הפרגוד ננעל לפניו, ד' אבהו אמר, משביעין אותו מזיו השכינה וכו', ואיתא בע"ז (י"ט ב'), כל העוסק בתורה, נכסיו מצליחין לו ע"ש, וידוע מאמר חז"ל בפתיחתא רבתי דאיכה מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז וכו', ולא ויתר על מאסה של תורה וכו', ר' הונא ור' ירמי' בשם ר' חייא בר אבא אמרו כתיב ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, הלואי אותי עזבו, ותורתי שמרו, מתוך שהי' מתעסקין בה המאור שבה הי' מחזירין למוטב, ועונש מהביטול תורה היא מלאה בכמה מקומות בש"ס, ע"כ חיוב על כל האדם, שיקבע עתים לתורה, ויתקדש לבו וראשו בקדושת התורה, ועי"ז נתפשט הקדושה בכולה, דאיתא בתמורה (י"א) ובהרמב"ם הלכות מעשי הקרבנות (פט"ו הל' ב') האומר לבה או ראשה של זו עושה הואיל ודבר שהנשמה תלוי בו, הוי כולה עולה ע"ש, ואיתא בחולין (קל"ה) נמי דבקדשי מזבח, אף שאמר בפירוש חוץ מגיזה וכחישה, אפ"ה פ"ק בכולה ע"ש א"כ לפי מה דאמרינן דבקדושת הגוף, אף שאינו מקדיש אלא אבר אחד, ונתערבה הקדש וחולין ביחד אפ"ה פ"ק בכולה והוי וכולה קודש, א"כ ה"ג אם אדם קובע עתים לתורה, ומקדיש עת לקדושת התורה, אף שאינו לומד אלא פעם אחת ביום, או בשבוע מחמת טרדותיו, וביום או בשבוע, נתערבה הקדש וחולין ביחד. תורה ועסקי העוה"ז], אפ"ה אמרינן פ"ק בכולה, והרי היא לנו כמו שעוסק בתורה כל היום, כמאמר חז"ל בחגיגה (ה'), דאמר ר"ב, כל העוסק בתורה לשמה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב:

כאילו עסק כל השנה כולה, כדאיתא ביומא (ל"ט) אדם מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה, מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה וכו' ובזה יהי' ניחא נמי הא דאיתא בשבת (ס"ג), דאיתא שם, דאמה רבא בר ורב שילה, מאי דכתיב אודך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד, אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, אלא. למיימינים בה, אורך ימים איכא, וכ"ש עושר וכבוד, למשמאילים בה, עושר וכבוד איכא, ואורך ימים ליכא, וכתב שם רש"י מיימינים בה, עוסקים לשמה, משמאילים, שלא לשמה, ע"ש, ולכאורה צריך להבין מה שייך לשון ימין ושמאל, לענין לשמה ושלא לשמה, וגם צריך להבין, השכר מהלימוד לשמה, שיהי' לו אריכת ימים ושנים, ועושר וכבוד בעוה"ז, וכי לאיש כזה שכר ישבו וחפצו היא לעסוק בתורה לשמה, כדי לעשות נחת להבורא יתב"ש, שייך לו השכר שיהי' לו עוה"ז שהיא אינו נצחי', זה השכר נחשב, למי שלומד שלא לשמה ע"מ לקבל פרס, אבל לא למי שעוסק בתורה לשמה, וגם השכר מהלימוד שלא לשמה שיהי' לו עושר וכבוד ואריכת ימים ליכא, דאם אין לו אריכת ימים, מה יועיל לו עושר וכבוד. שיעזוב דאחרים חילו, אולם עתה ניחא שפיר, דהפירוש הגמ' היא כך. למיימינים בה, למי שלומד לשמה, היינו שהתורה לו עיקר כיד ימין שלו, כמו שיד ימין שלו, היא העיקרת העוסקת בכל הדברים, ויד שמאל אינה, אלא לעזרת יד ימין שלו, כדי שעי"ז יוכר לעסוק בימין, כך התורה היא העיקרת לו, והא דעוסק בעוה"ז, אינו אלא כדי שעי"ז יוכל לעסוק בתורה, אז אף שאינו לומד אלא פעם אחת ביום או בשבוע מחמת טרדותיו, אפ"ה אמרינן פ"ק בכולה, וקדושת אותו יום נתפשט ומקדשת כל עתותיו, שלא הי' יכולת בידו לעסוק בתורה, ונחשב לו, כמו שעסק כל היום, או כל השבוע, בקדושת התודה, דידוע שימי האדם, לא נקראים ימים, כי אם אותן ימים שיש בהם חפץ ותכלית שהשלים בהם עבודתו יתב"ש, ע"ז קאמר הגמ' למיימינים בה, למי שלומד לשמה, אריכת ימים איכא, היינו שאף אותן ימים שלא הי' יכול לעסוק בתורה, נחשב לו כימים חיים, כמו שתשלים בהם עבודתו יתב"ש, וכ"ש זוכה לעושר וכבוד אבר למשמאילים בה. מי שעוסק בתורה דמצות שלא לשמה, היינו שהתורה אינה לו אלא כיד שמאל שלו, כמו שיד שמאל שלו, אינו אלא ספל ליד ימין כך התורה אינה לו אלא טפל לעסקי העוה"ז העיקר הוא לו עניני העוה"ז, ורק שלומד ג"כ, מתקות שכר וכדומה, עושר וכבוד איכא, שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי', אבל אריכת ימים ליכא, היינו שאין לו שכר רק עבור ימים שעסק בתורה, אבל אין בכח אותן ימים להתפשט קדושה גם על שארי ימים שלא עסק בתורה, שיהי' נחשב כימים חיים כמו שעסק בהם בתורה, ויהי' נוטל שכרו גם עבורם:

ועתה אומר ברוך לה' הרועה אותי מעודי עד היום הזה, שהחייני והגיעני לזמן הזה, לראות פרי יגיעתי, זכיתי ליתן מחשבותי בדבר הנצחי' [שהיא תורה הקדושה], ולשלוח תולדות מחשבותי על פני חוצות ישראל, ויה"ר מלפני אבינו שבשמים, שיהי' לרצון אמרי פי, והגיון לבי לפניו יתב', וימצאו חן בעיני כל רואיהם. למען אזכה, להיות שבתי בבית ה' לאורך ימים, ואגודה באהלך עולמים, כדרשתם ז"ל יבמות (צ"ו), שיהי' אחרי אריכות ימי, שפתותי וכו', כשיעברו הוגי תורה בספרי, ונזכר שמי בדברי תורה, קראתי חיבורי דברי ישעיה, כי שמי בקרבו, (עי' בהקדמת הרוקח ז"ל, שכתב שם, שכל אדה צריך לרשום שמו בספרו, כמו תנא דבי אליהו, מתחיל ויגרש, וכו', ויגרש בגמטריא כמו תנא דבי אליהו:

לטוב ולזכר עולם, אזכיר את כבוד אאמור"י, הגאון הגדול המפורסם הצדיק סוע"ה וכו' מרן ר' ארי' ליב זצ"ל, בהרב הגאון ר' אהרן זאב זצ"ל, אבד"ק יענדזאווע, נפטר ביום כ"ב אלול תרע"ב.

וכ' א"מ, הרבנית, הצדיקת, צנועה ומפורסמת בכשרון מעשיה, מרת רייבע, בת המופלג ויא"מ מו"ה שמעון ליב ז"ל ממלאווע, נפטרה בשנת תרנ"ב י"ז שבט מנוחתם בעיר יענדזאווע, פלך לאמזא, תנצב"ה.

אאמור"י זצ"ל, ישב שם על כסא הוראה, שלשים שנה, הוא הי' מפורסם בפי כל, עוד מנעוריו, בשם "מלאווער עילוי", צדקתו וענותנותו, הי' עד להפליא, כל אשר בא אליו, עם כולם השתעשע ועצה טובה קא משמע לן, הי' אב נאמן מגן ומחסה ליתומים, הי' מלמד זכות ומליץ טוב על כל ישראל, עי' בשבת (פ"ט) בעת שאמר הקב"ה בניך חטאו לי, הי' יצחק אבינו מלמד זכות על ישראל, ואמר כמה שנותיו של אדם, שבעים שנה, דל עשרים שנה דלא ענשת עלייהו, וכו', ועי' בפסחים (פ"ז) דאיתא שם, שה' מקפיד, על מי שמקטרג על ישראל, דאיתא שם, אמר ר' יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב אל תלשן עבד אל אדוניו פן יקללך ואשמת, וכתיב (משלי ל') דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך, משום דאביו קלל, ואת אמו לא יברך, אל תלשן, אלא אפי' דור שאביו יקלל, ואת אמו לא יברך, אל תלשן עבד אל אדוניו, מנא לן מהושע, וכתב שם רה"י ז"ל ע"ז, אפילו דור רשעים, שאביהם יקללו, אל תרשן, שהדי הושע נתפס על שהלשין את ישראל, ואע"ג שחטאו ע"ש], דבריו עשו רושם למעלה, [עי' בפ"י שכתב שדיבור כל איש, עושה רושם קצת למעלה, ומבורר פמליא של מעלה, אם הוא סניגור מעורר סנגורים, ואם הוא מקטרג, להיפוך ח"ו, וכ"ש דיבור של צדיק, עי' בב"ק (נ'), דאיתא שם, במעשה מבתו של נחוניא חופר שיחין, שנפלה לבור גדול, והודיע לר' חנינא בן דוסה, למד עלי' זכות, אמר דבד שאותו צדיק מצטער בו, יכשד בו זרעו, ועי"ז עלתה מן הבור, ובנו שר נחוניא, מת בצמא, לפי שלא הי' מי שילמד עליו זכות), ולמטה אצל כל אחד ואחד, עוד עתה כשאני מדבר עם האנשים שהי' מכירים אותו, עומדים ומספרים רוב גדלו בתורה וצדקתו אשר ראו עינם, הוא הי' נו"ב בתשובות עוד עם הגאון הגדול ר' יצחק אלחנן זצ"ל, ועם עוד גאוני פולין וליטא. רק הרבה תשובות נאבדו וגם בהתשובות הנשארים היא חסר באמצע ומלבד זה הוא מטוששט מאוד ואי אפשר להעתיקם דק שלשה תשובות שיכולתי להעתיקם מחמת ששני תשובות כבר נדפסו בהמאסף, ותשובה שלישית נמצא בין הכתבים של מחותנו הגאון הג' ד' יוסף לעווינשטיין ז"ל הגאבד"ק פראצק שתי' מסודר יפה] נתתי בחיבורי להיות לזכרון עולם.

ואחרי פטירת זצ"ל מור"י זצ"ל נמנו וגמרו אנשי עיר יענדזאווע להושיב את אחי הרב הגאון הג' הקדוש וכו' מו"ה דוב בעריש ז"ל על כסא הרבנות למלאות מקום אאמור"י זצ"ל להיות רועה נאמן ולקיים תחת אבותיך יהי' בניך. גם הוא הי' עוד מנעוריו בקי בש"ס ופוסקים כמו שהעיד עליו אאמור"י זצ"ל [עי' בתשו' (סי' ה')] וגם צדקתו וקדושתו עד הי' להפליא, ובשנת תרע"ה יום ב' דר"ח אלול בהמלחמה הגדולה שהי' אז, בעת שהרוסים נסוגו אחור מפולין שרפו אז [אנשי חיל הרוסים הנקרא קאזאקים] כל העיר יענדזאווע, והאנשים משם, הי' מגורשים על השנות, ושכבו שם, וסבלו עני' קשים ר"ל, ואחי הגאון הקדוש ז"ל, לא יכול לראות היסורים מהאנשים וטף חלשים דשם, הלך עם עוד חמשה בעה"ב משם, לעיר טשיזעווע [הסמוך לשם], הביא עגלות עבור האנשים החלשים דשם, שיהי' יכולים לנסוע משם, למקום אחר, כדי להצילם מרעב וכפן וצרות שסבלו אז, ולא באו בחזרה ר"ל, ולא נודע מה נעשה בהם, ואחר חקירה ודרישה, בא ערל אחד מכפר הסמוך לשם שהי' מכירם, וסיפר, איך שהוא בעצמו ראה, שהקאזאקים הרגו אותם במ"מ ר"ל, וקברו אותם בשדה זו, ובמקום זה, ופתחו הבור ומצאו אותם מונחים יחד ר"ל, ונפלו אותם משם, והי' קוברים אותם על בה"ת מעיר יאנדזאוול. היא"צ מאחי הגה"ק ז"ל, היא ביום ב' דר"ח, א' אלול תנצב"ה.

לכן ממעמקים קראתי אל ה', שזכות אבותי הקדושים, יגן עלי, שלא יהי' לי ח"ו, עוד שום צרות ועגמ"נ כל ימי חיי, והשי"ת ישלח רפואה שלמה, לביתי הרבנית היקרה ת', היא בת הרה"ג ר' כתריאל גארדאן נ"י מצאמזא, ויהי' לי, ולכל ב"ב, אריכות ימים ושנים טובים, ונזכה לרוות נחת, מבתי היחידה ת' ולראות בנים ובני בנים, עוסקים בתורה לשמה, ולא ימוש התורה מפי, ויקוים בנו, התורה מחזרת על אכסניא שלה, ויתרומם קרננו, ועד זקנה ושיבה בל יעזבנו, ויושיענו בכל ענינינו וחפצינו, ונזכה לעלות לציון ברנה א"ס.

כו"ח שנת תרפ"ו ישעיה אלגאזי אבד"ק אשעצק והגליל.

א) אמר המחבר, הנני להביא בזה בנוגע למקור משפחתי, מאשר העתקתי ממגילת היוחסין של מחותני הרב הגאון הגדול המפורסים צדיק וחסיד וכו' כקש"ת מוהר"ר יוסף זצוקל"ה לעווינשטיין אבד"ק סעראצק, וז"ל:

מחותני הרב הגאון הגדול מוהר"ר ארי' ליב אלגאזי האבד"ק יענדזיווי [הובא בשו"ת דברי מלכיאל] היה מפורסים בילדותו בשם העילוי מסלאנים, ודרש לבר מצוה שלו בביהכנ"ס דק' סלאנים, בן הגאון מ' אהרן זאב אבד"ק בוטען חדש, ודומ"צ דק"ק סלאנים, חתן הגאון מ' ארי' ליב אבד"ק וואלפא, [דודו של הגאון מ' אברהם צבי אייזנשטט אבד"ק ברעסטאוויטש בעל פתחי תשובה], בן הג"מ אליעזר אבד"ק אמסטיבאווי בע"ס חמדת הימים על דרוש, נכד הגאון מ' ארי' ליב אבד"ק וואלפא בגליל הוראדנא, חתום בפנקס הוראדנא בשנת תנ"א בועד חאמסק, ונבחר בשנת ת"פ לשליש בד"ת שהי' בין נבחרי בריסק ונבחרי ראזינאי (פנקס ראזינאי), ובס' דעת קדושים צד מ"ט כ' שהיה בן הגאון רשכבה"ג מ' משלם זלמן מירלש אבד"ק אה"ו [חותנו של רבינו הגאון בעל חכם צבי זי"ע] בן הג"מ יעקב דוד ניימארק מירלש מחריפי ווינא, בן הג"מ נפתלי הירש אבד"ק פולדא, בן הג"מ יעקב קאפיל אבד"ק ניימארק, בן הג"מ אהרן העליר אבד"ק וואלרשטיין, שהיה בן אחותו וחתנו של הג"מ משה הלוי העליר אבד"ק וואלרשטיין, זקינו של התוס' יו"ט ז"ל, ונזכר יהושע למעלה ראש במגילת יוחסין שכ' מחו' ש"ב יד"נ הרב הגאון הג' וכו' מוהר"ר צבי יחזקאל שליט"א מיכלזאהן אבד"ק פלונסק הנדפס בסו"ס גלגולי נשמות להרמ"ע דפאנו, ובראש ס' עין הבדולח ובראש ס' צבא רב:

ב) הנ"מ אליעזר אבד"ק אמסטיבאווי הנ"ל, אשתו הרבנית מרת פריידל בת הראש המרומם מוה"ר משה, חתן הגאון מ' משה אבד"ק קאפיגהאגין בן הגאון מ' יוסף אבד"ק טיראספאלי, קאסווא, פעלץ בע"ס ראש יוסף על הש"ס, בן הגאון מ' יעקב אבד"ק פינטשוב, נכד הגאון דשכבה"ג רבינו יעקב פאלאק, רבו של המהר"ם פאדבה והרבי ר' שכנא מלובלין, ועי' לקורות היהודים מלובלין, וסיפור נפלא אודותיו בקונט' תפארת צבי בראש ס' עטרת צבי להגאון ר' צבי הירש אבד"ק האלברשטט זצ"ל:

ג) הגאון בעל ראש יוסף [הנ"ל אות ב'] היה חתן הגאון רשכבה"ג מוה' משה קרעמער אבד"ק ווילנא בהרב מ' דוד ז"ל. וכ' בס' עיר ווילנא צד ט', הגאון ד' משה קרעמער היה מילידי קראקא (כלילת יופי עד ע"א), על דבר כנויו "קרעמער" מספרים בווילנא כי קבל משרת רבנותו להיות בלא שכירות, כי די לו מחיתו במה שאשתו משתברת בחנותה אשר החזיקה, אכן כאשר היה אהוב לכל אנשי עירנו, בעבור זה חפצו להנאותו ויקנו כל בני עדתנו סחורה בחנות הרבנית במיטב כספם, ויהי כראות הרב כי ברחבת ידים תתנהל אשתו אשת החיל את הוצאת ביתם, וישאל אותה הרב, מאין דהם זאת (כי ירא פן מקבלת היא שכירות בלא ידיעתו), ותספר לו כי יש לה פרנסה רבה בשופי מכל מפלגות אנשים, ויקח הרב גליון ויעש חשבון סדר הוצאותיו בכל שבוע ויצו עליה, אם תדע בערך פדיונה כי יש לה משכורתה די להוצאות ביתו כחפצו, אף בחצי יום הראשון בשבוע תסגיר החנות כל ימי השבוע, כי גם אחרים צריכים פרנסה והוא לא יחפוץ יותר, וכן היה, ועוד מספרים ממנו נסים ונפלאות אותות ומופתים, ונקרא ר' משה ר' מאיר קרעמערס מקראקא כנראה מהסכמתו על ס' זרע אברהם (זולצבאך תמ"ה) ועי' עיר תהלה צד קנ"ח:

הגאון ר"מ קרעמער כנראה היה ג"כ מבית דינו של הג"מ אברהם עפשטיין אבד"ק בריסק, והובא בשו"ת פני יהושע סי' ס"ג, ובא בהסכמה על ס' האשל, בהיותו בהתוצדות אסיפת הרועים בק"ק סעלץ בשנת תל"ג, ועל ס' רקם שמואל (וויניציאה תנ"ד) ושם חותם "פה דרך העברה ק"ק פינטשוב ועל ס' דברי חכמים בשנת הנ"ל בהתוצדות קדש פה ק"ק חאמסק ביחד עם רבני ליטא, ובק"ק הנ"ל בשנת תל"ט על ס' קנה חכמה, ונדפסו ממנו חדושים בס' דרוש שמואל, ובס' אור ישראל להג"מ ישראל הבא אבד"ק שקלאב שם בהקדמתו מביא מה ששמע מפי המוכיח הגדול המושלם הרב המופלא מו' יצחק בן החסיד המופלא המפורסם כמהור"ר יעקב ראטנער ז"ל, שם הוא מעורר ומוכיח על ברכת ציצית למה לא יברכו על טלית קטן, וכותב ואומר:

וכדומה כי הש"ץ עומד לפני התיבה עד ב"ש בלי ציצית ותפילין, ושאלתי לכמה רבנים קשישאי והשיבו לי, כך הוא נהוג מקדמת דנא, אבל שמעתי שהגידו בשם הגאון המפורסם. מחותני הרב ד' משה במוהר"ר דוד שהיה בסוף ימיו מרביץ תורה בק"ק ווילנא, היה אומר דרך מוסר, אל תפנו אל האובות, שאמרו, זהו מן האבות, ודפח"ח:

הגאון ר"מ קרעמער הוא ראש דמשפחה רבה וגדולה, וממנו יצאו רבנים ומחברים:

דמשק אליעזר, דברי ר' אליעזר, זרע ישראל, עטרת ישועה, זבחי רצון, ועוד, ובנו הרב ר' אליהו חסיד דומ"צ בווילנא (היה חתן הג"ר פתחיה בהגאון באר הגולה ז"ל), הוא זקינו של הארז האדיר גאון הגאונים רבינו אליהו מווילנא ז"ל ש ומ"מ הגאון ר"מ קרעמער ביום ב' כ' חשון בשנת תמ"ח בווילנא, וסביב קברו נשערה מאד כי שלש אמות מכל עבריו לא הניחו שום אדם שמה, ובאותה שנה מצאתי הסכמה על ס' חובת הלבבות עם פי' מנוח הלבבות (זולצבאך תנ"א):

משלשה דייני עירנו באין חתימת הרב מפני הצדיק שנאסף, נוסח מצבתו בס' קריה נאמנה, וצאצאיו מובאין בה' תולדות אנשי שם להגרד"ט אפרתי:

וכ' בס' עליות אליהו דכ':

הגאון ד"מ קרעמער. זה אשר כתב עליו חתנו הגאון ר' יוסף אבד"ק סעלץ ואח"כ ראב"ד בק' טיקטין בהקדמת ספרו ראש יוסף:

בהיותי מרביץ תורה בק"ק ווילנא מפוארה עיר ואם בישראל שהי' שם חמי מ"ו הגאון הגדול מו' משה קרעמער ז"ל אב"ד ור"מ מרביץ תורה בישראל כידוע ומפורסם גודל מעלתו בכל מיני מעלות וגדולות בנגלה ובנסתר ממש השכינה שורה עליו וכו' כידוע ומפורסם ומחזיק ישיבות גדולות וכו' ע"ש, וראיתי על מצבת קבורתו בווילנא כ' מימיו נאמנים היו שותים כל הגולה מורנו ורבנו גאון עוזנו מחמד עינינו הגאון הגדול אב"ד ור"מ מ' משה ב"מ דוד אור תורתו היתה זורחת בכמה קהלות קדושות ומה ק"ק ווילנא, וראיתי (ת"י הה"ג ר' חיים נחמן פרנס זצ"ל) את החגורה אשר אזר הגאון ר"מ קרעמער, מרוקם עליו פתוחי אותיות נדבה מהחברה הקדושה שמוקלער להגאון מו"ה משה בן מוהר"ר דוד ז"ל אב"ד ור"מ דק"ק ווילנא בשנת א"מ כתבנו בספר 'ג'א'ו'ל'ה 'ו'יש'ו'ע'ה לפ"ק והוא שנת תל"ד:

ד) הג"מ משה קרעמער [הנ"ל אות ג'] הי' חתן התייר הגדול צדיק נשגב פורט דמדינה וד"א מהור"ר שלמה זלמן מבריסק [עי' ציר ווילנא צד ל"ד, רל"ה, והובא בהק' שו"ת כנסת יחזקאל לחתנו הגאון ז"ל], בן הג"מ יואל אבד"ק ביחאב, בן הג"מ ארי' יהודא ליב אבד"ק זאמושטש, סטאבניץ, בריסק. קדאקא בעל שו"ת שאגת ארי' וקול שחל, [שהיה המשולח דד"א להמשיח השקר שבתי צבי שר"י], בן הג"מ שמואל נפתלי הירץ אבד"ק פינטשוב, שהובא כמ"פ בשו"ת גאוני בתראי, ובב"ח החדשות, בן הגאון מאורן של ישראל רבינו יואל סירקס בעל הב"ח ז"ל, והג"מ יואל מביחאב הי' חתן הג"מ שמואל העליר, בן הגאון מאורן של ישראל רבינו בעל תוס' יו"ט ז"ל, והג"מ שמואל העליר הנ"ל, היה חתן הג"מ אברשקי אבד"ק ווראניק, בן הגאון מ' שאול וואהל מבריסק, בן הגאון מ' שמואל יהודא קאצינעלינבוגין אבד"ק פאדבה בע"ס י"ב דרשות דמהר"י מינץ בן הגאון מ' מאיר אבד"ק פאדבה בעל שו"ת מהר"ם פאדבה, חתן הג"מ אברהם מינץ אבד"ק פאדבה, בן דבינו יהודא מינץ בעל שו"ת מהר"י מינץ מגזע רש"י ז"ל, ועי' במג"י בסוף ס' גלגולי נשמות, ובראש ס' מאמר מרדכי:

ה) הג"מ שלמה זלמן מבריסק [הנ"ל אות ד'] היה חתן השר וטפסר צדיק נשגב מ' לייזר קצין (זקינו של הר"ר אליעזר אבי הבעש"ט הק' זי"ע], בן הקצין המפורסם צדיק נשגב שר וגדול בישראל מ' משה לייזרלס, בן הרב החסיד מ' אליעזר מקראקא, חתן רבינו מהרש"ל, ועשה הקדמה ליש"ש חולין, והקדמה בשו"ת אבי אמו המהרש"ל ז"ל:

הג"מ ארי' ליב אבד"ק וואלפא בהג"ד אליעזר [הנ"ל אות א'] הי' חתן הנ"מ אליעזר אבד"ק בריסבאוויטש:

תוכן העניינים

דברי ישעיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה