דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ב
אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת שנאמר "על רוב עונך" וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנא' זעקת סדום וכו' כי רבה וכו' וכן כל העולם כולו וכו' וירא ד' כי רבה רעת האדם וכו' ושקול זה וכו'. ועי' בראב"ד שפי' על חיי העוה"ב דהנה ראיה דרשעים חיים הרבה שנים וכ"כ בתוס' במס' ר"ה דף ט"ז ובלח"מ בדעתו לפרש גם בדעת רבינו על סמוך למיתה ומסכים למ"ש אח"ז כשם ששוקלין וכו' בשעת מיתתו וכו'.
אמנם הראי' שמביא מקרא על רוב עונך ירמיהו ל' מסדום ומבול נראה שעל חיי העוה"ז ידבר, והנראה דרבינו מדין ומשפט התורה אשר הכל נדון על פי הרוב ולמי אשר עבר רוב עבירות ועונותיו מרובין עומד למות כמו שהיה באנשי מבול וסדום כמו ליחיד לרבים אבל לא בכל פעם ידין ה' ית"ש לפי הדין רק בשיתוף מדת הרחמים גם כדאי' במס' קדושין להפרע לו בעוה"ז על מיעוט זכות בו אבל לפי הדין מיד הוא מת.
ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע האיך עורכין הזכיות כנגד העונות. בזה הנאמר ג"כ למה נראה רשעים שנראה עונותיהם רבים מזכיותיו וחיים כי אין בידינו לשקול זכות נגד עונות, גם בלשון אין שוקלין וכו' שאל נשקול בדעתינו לומר על אדם שהוא ברוב עונות כי האדם למראה עיניו ישפוט בל יודע להבחין ולהעריך עונות נגד הזכיות כמ"ש ואל נדין אף לרשע ופועל עון לעומד למות ע"פ שיקול דעתינו, ובצדיקים לא אמר באלה אשר זכיותיו מרובין שחיים כי אין זה שכרם וכל אדם מעותד למות אף בזכות גדול ושכר הצדיקים צפון בעוה"ב, ובאיזה מצות שפי' התורה והארכת ימים ארז"ל בעולם שכולו טוב לעוה"ב בסוף מס' חולין עיי"ש, גם יש לקיים כמ"ש הלח"מ כי בשעת מיתתו נדון זה המת בחטאיו בלעדי שיהיה זכות תולה לו למיתה ועל שעת מיתה שם רבינו דברתו, ועי' שו"ת מזרחי סי' י"א.