דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ד
אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל ועצומו של יום הכפורים מכפר יש עבירות וכו' כיצד וכו' על ל"ת שאין בה כרת וכו' תשובה תולה וכו' עבר על כריתות וכו' תשובה ויו"כ תולין יסורין הבאי' גומרין הכפרה וכו'. ומקורו כמ"ש בכ"מ במסכת יומא פ"ו ובאדר"נ פרק כ"ט ובתוספתא שם פ"ד ועיין ברמב"ם בפ"ז מהל' אלו ה"ו גדולה תשובה וכו' אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד וקרוב וידיד וכו' אמש היה מובדל מאלוקי ישראל וכו' והיום הוא מדובק בשכינה וכו' עיי"ש.
והנה הלשון משוקץ ומתועב נראה שמדבר מרשעים גמורים ועם כל זה אמר אמש וכו' והיום וכו' ובלתי נראה לומר שכונתו אחרי שסבל מאמש עד היום יסורין ומה נאמר במי שמיתה לו לכפרה וכנראה מכולמו דיבר רבינו שם, גם לא יאות לומר לבעל תשובה טרם שיסורין באין עליו שהוא מרוחק ותועבה.
וכאשר נסתכל בלשון הגמרא במסכת יומא הנ"ל דאיתא אינו זז משם עד שמוחלין לו וכו' תשובה תולה ויו"כ מכפר וכו' תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין וכו' אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביו"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת וכו' עיי"ש.
והנה נאמר מוחלין לו וכו' ההבדל בין מתנה למחילה דמתנה על נתינת דבר שלא היה ביד המקבל ומחילה על דבר שביד המקבל ועליו ליתנו להנותן והוא מחלו לו כמו במלוה שמחויב ליתן ממון אחר תמור אשר הלוה לו וכן בהנאמר מוחלין לו ואין מבקשין ממנו דבר ובשאר הדברים אשר נאמר בהם יו"כ ומיתה ויסורין ממרקין הנה התשובה נתקבל מיד "אם תשוב מיד יקבלנו" אבל להנשרש בטומאתו ומורגל בהם ימים רבים בעונות חמורות המשחיתים הנפש גם לשב למען לא יחזור לסורו לחזק נפש במעוזו להכינה ולטהרה בכל מאמצי כוחו, ועליו נאמר תולין כמו בספק תרומה טמאה נאמר לשון זה כי הוא בספק שמא יחזור לסורו עד כי בקלות עבר יו"כ אשר היום יעשה רושם בו ובהחמורות יסורין הממרקין העונות ומחלישין כח התאווה כנודע, ובהחמור מאוד המיתה ועד אז אף כי התשובה נתקבלה מיד ונקרא אהוב לפני ד' הרואה בחדרי לבבו ודן אותו לפי השעה אבל הוא יחרד וידאג שאל יפול לחזרה כבראשונה ולמען יהיה נשאר במעמד התשובה היסורין נחוצים ורק למי אשר ה' ית"ש יודע לבבו ויפטור אותו גם מזה כמ"ש לדוד המלך ע"ה "גם ה' העביר חטאתך לא תמות" על כי ראה הש"י כי לא יסור לחטאו עוד, ולכן סידרו בעלי התשובה כמה תעניתים וסיגופים לעוברי עבירה תחת יסורים בידי השמים ממעל לו והכל למען לא יסור מהתשובה אשר עומד בה וכמה נכבד הסידור במדריגות העונות ולשון מחילה וכפרה ומירוק עונות הנאמרים בהנ"ל, וכפרה כמו "אכפרה פניו במנחה" ע"י מנחה שיתן לו וזה סליחה עבור דבר שיתן לו וכן נאמר כפרה ביו"כ שעצמו של יום כעושה ונותן תמור הדבר שנתחייב בו ורושם העושה היום בלבבו ומחילה בלי תמור דבר אחר עבורו וכל הנאמר מיוסד על טבעי בני אדם ודרכם ועיין בשל"ה בהל' תשובה דף ר"ח ע"ב בשם הרמ"א בפי' סליחה ומחילה וכפרה עיי"ש, ולשון רבינו בפי' תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין וכו', וכמ"ש בפר"ח דמקורו מירושלמי יומא וריש [פרק] חלק התשובה ויו"כ מכפרין מחצה ויסורין וכו' מכפרין מחצה וכו', נראה אף שנתקבלה תשובתו מיד טהור ונקי שאין לדאוג עליו שיסור לדרכיו הראשונים אשר בגדר כפרה מאיש אשר העביר חטאיו ממנו ובוטחים בצדקתו רק בזה מחצה ובזה מחצה כנזכר זולת למי אשר במעלת התשובה אשר הבוחן לבבות יעיד עליו כי לא ישוב עוד לכסלו ותשובתו שלימה ולבבו טהור ונקי, ולעולם אין מתכפר וכו' יש לפרש כי בכפרה לא ימצא רק על דרך זה אבל מחילה באלה אשר במעלת דוד המע"ה א"צ לזה כמ"ש ועי' מ"ש בפ"ב ה"ב עיי"ש.
ועיין בספר יד המלך הביא כמה ראיות דבחייבי כריתות שהתרו דלוקין אף אחר יו"כ כמו בחייבי מלקות כדאיתא במסכת כריתות כ"ו ולא אמרינן כיון שעיקרו בידי שמים ויו"כ מכפרו עיי"ש. ויש להוסיף עוד על דבריו שם דאנן קיי"ל כרבנן דאין יו"כ מכפר רק על שבים וא"כ מאן יימר דשב בלבבו ואם דנאמר מסתמא שב ביו"כ עכ"פ ספק הוא ומספיקא לא נלקה אותו דא"כ בכל חייבי כריתות דהתרו בו נאמר דילמא שב ופטור בידי השמים ולא נלקי ועל כרחך בהחיוב בידי השמים אין דנין בתר מחשבה וכנראה לדעת רבינו דעל קלין עשה ול"ת יו"כ מכפר אפילו לאינם שבים ואפ"ה בחייבי מלקות שעברו אין יו"כ מכפר דלדעתו לא שייך דילמא לא שב דהרי בכל גוונא מכפר, והנה מלקות מטעם וכל העם ישמעו ויראו ופי' כנאמר בתורה דשייך בכל גוונא וכן בכרת שהתרו אחר יו"כ דעכ"פ למען ישמעו וכו' שייך בכה"ג.
ובהגהות מל"מ שם מל"מ בהל' שגגות דאין יו"כ מכפר על חצי שיעור וביד המלך כתב שטעה בזה דרק לענין קרבן נאמר ולא לכפרת החטא עיי"ש והנראה כי הגהות מל"מ לא כיון רק לקרבן בלבד ולא טעה בדבר פשוט כזה חלילה.