אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה ב

הלכה א

שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כה"ג מתודה וכו' שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות וכו' והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות וכו' ושאר מצות ל"ת ומ"ע שאין בהן כרת הם הקלות. ועיין בכ"מ ולח"מ שהקשו שזה נגד סוגית הגמ' במס' שבועות דף י"ב ע"ב דמקשינן ה"ד אי דעשה תשובה כל יומא נמי דתניא עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ואי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה, א"ר זירא בעומד במורדו ורבי היא דתניא רבי אומר על כל עבירות וכו' בין עשה תשובה וכו' חוץ וכו' עיי"ש, וא"כ ממ"נ לרבי אפי' חמורות ולרבנן אפי' קלות לא בלא עשה תשובה וגם להלן כתב רבינו עצומו של יו"כ מכפר לשבים וזה כרבי בסוגיא הנ"ל, ועי' בלח"מ שכתב דגם לרבנן רק בכרת אין יו"כ מכפר בלא תשובה וקושית הגמ' האי עשה וכו' נקטו משום הקושיא אי דעביד תשובה וכו' אבל הקושיא אי דלא עביד תשובה וכו' קאי אכריתות דרבנן דלמדו מהכרת תכרת וכו' ג"כ רק על כריתות אמרו ובעשה ול"ת מודו לרבי עיי"ש ובס' מרכבת המשנה, ובס' מעשה רוקח כתב שסמך רבינו אסוגיא דמס' יומא פ"ה עיי"ש ובס' כפות תמרים שם עיי"ש.
והנראה לענ"ד, דהנה יש להבין בסוגיא דמס' שבועות שם דף י"ב ע"ב הנ"ל דמקשינן אי לא עביד תשובה זבח רשעים תועבה, ולא אמרו כדאיתא במס' חולין דף ה' ע"ב השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וכו' עיי"ש ומכ"ש במזיד דנאמר השב מזדונו מביא קרבן, דהנה כמ"ש במקו"א דמצד שב מידיעתו אינו חייב להביא קרבן ובלתי מועיל לו, אבל האיסור להביאו תליא אם חולין בעזרה אסור מדאורייתא ומשום זבח רשעים הוי בכלל איסור להביאו בכל גוונא, וכל זה לא שייך רק בקרבן יחיד אבל בקרבן כשעיר המשתלח המובא בשביל כל ישראל השבים מידיעתם וא"כ לא שייך איסורא להביא בשביל זה שאינו שב והוי רשע ותליא רק אם מכפר לאינו שב וא"כ הו"ל להביא האי דשב מידיעתו וכו'.
ונ"ל דהנה כנראה דבעי יו"כ עם שעיר דגם להשב מידיעתו צריך קרבן השעיר לכפרה וא"כ יש לומר דיו"כ משוי כאלו שב מידיעתו אף בלא שב מ"מ מקשינן דעכ"פ גם בשב צריך לקרבן וקרבן לא שייך בלא שב אף דהוי כשב מידיעתו משום יו"כ לענין זה דיו"כ מכפר מעונש מ"מ רשע מקרי כל זמן שלא שב ולא מסתברא שיהיה כשר לכל דבר שרשע נפסל מדינא כ"ז שלא שב אף שעבר עליו יו"כ וא"כ שייך זבח רשעים ולא שייך בקרבן ולא יהיה לא שב עדיף משב דצריך לקרבן ובלא שב לא שייך קרבן מהאי טעמא דזבח רשעים וכו'.
והנה יש מקום לומר דהנה כנראה מלשון רבי יו"כ מכפר וכו' דיו"כ לבדו מכפר בלא קרבן ומ"מ מדאיתא השעיר מכפר על קלות וכו' עי' בתוס' דף י"ג ע"א בד"ה דעבד דשעיר מכפר מיד ויו"כ משתחשך והביא האי דירושלמי חומר בשעיר מיו"כ ששעיר מכפר מיד ויו"כ משתחשך חומר ביו"כ מבשעיר שיו"כ מכפר בלא קרבן משא"כ בשעיר עיי"ש ובריטב"א בסוגיא, ונ"ל גם לרבנן כמ"ש בלח"מ רק בכרת אמרו ובעשה ול"ת מודו לרבי וביו"כ דלא שייך זבח רשעים ודאי מודו הרבנן גם נ"ל רק בכרת דשייך קרבן כדמצינו בשוגג רק בכרת אבל בעשה ול"ת יו"כ בלבד מתכפר ולא שייך זבח, אבל יו"כ משתחשך לכו"ע בעשה ול"ת מכפר ולא פליגי רק בקרבן אם מכפר כיון דשייך זבח וכו' ולרבי אף לקרבן מהני.
ולכאורה יש להקשות דמשני רבי היא דהרי רבי לא אמרו רק לענין יו"כ אבל לא לענין קרבן דשייך זבח רשעים וכו' כמ"ש דלא שייך ביו"כ משתחשך גם כמ"ש דעל ידי יו"כ כשב מידיעתו וזה משתחשך וא"כ גם השעיר רק אז מכפר רק בסוף היום ובסופו יו"כ מכפר ומאי נפק"מ בהשעיר, ונראה דבס"ד ס"ל להגמ' דיו"כ עם השעיר ביחד מכפרין ולא זה בלא זה, וא"כ קושית הגמ' אף דתורה גילתה שיו"כ יכפר על שאינו שב בקלות מ"מ מה לענין קרבן בזבח רשעים דלא מסתבר שגם זה יהיה בכלל לשון התורה וא"כ נאמר שאינו בכלל כפרה כלל אף מטעם שאינו שב מידיעתו.
אמנם כ"ז אם נאמר דבעינן יו"כ וקרבן ביחד ואז שייך לומר אף דתורה מגלה בלשונה בכלל אף שאינו שב אבל מה לקרבן תועבה, אבל כמסקינן רבי היא דס"ל דיו"כ בלבד ג"כ מכפר והקרבן נ"מ דיו"כ רק משתחשך וגם כמ"ש בתוס' בד"ה דעבד דיו"כ בלעדי קרבן לא הוי כפרה שלימה עיי"ש ובמס' יומא הנ"ל, וא"כ י"ל כיון דע"י היו"כ העון נמחה לא מקרי זבח רשעים וכו' לענין קרבן ג"כ דרק בס"ד דשניהם ביחד משוי שיהיה בכלל שב ואז שייך זבח רשעים אבל אם נאמר דיו"כ לחודא משוי כפרה רק לא כפרה שלימה מ"מ משוי שלא יהיה בכלל זבח רשעים למען הקרבן ישלים כפרתו, ואף דלענין נאמנות רשע מקרי כמ"ש לעיל מ"מ מצינו במומר לדבר אחד שמביא על דבר אחר עי' ברמב"ם בפ"ג מהל' שגגות ה"ז ובמל"מ שם ולא מקרי זבח רשעים ממה דהוי מומר לדבר אחד, רק לאותו דבר לא, ובכה"ג מהני יו"כ שמביא אפי' לאותו דבר וא"כ משני שפיר דכרבי אתיא דלרבי יו"כ מכפר ממילא מהני קרבן ג"כ לרבי, והנה כמ"ש בלח"מ דגם הרבנן לא פליגי בעשה ול"ת רק בכרת ואמרינן רבי אף דגם כרבנן י"ל משום דרבי מפרש דבריו וגם די"ל כמ"ש בלח"מ דגם על כרת יקשה דא"כ מיירי באינו שב ולמ"ש מיושב קושית הגמ' אף דנאמר דרבנן מודו ולא פליגי רק בכרת וכמ"ש ואתי שפיר.
ובפי' שאינן שבין, ברש"י במס' שבועות י"ב ע"ב בד"ה ה"ד אי דלא עשה תשובה שאינו תוהה על חטאו עכ"ל, נראה דמי שפורש מחטאיו ואינו עושה אותו לא נטהר מהם עד שתוהה ומתחרט על העבר כמ"ש רבינו יעשה תשובה ויתודה וזה אינו תוהה, אבל באינו פורש ג"כ אין יו"כ מכפר, ואף דאיתא להלן י"ג ע"א יכול וכו' אא"כ התענה וכו' אף דלא התענה ועשה חטא בזה ביו"כ מ"מ שייך שפורש משאר חטאים שעבר, ועי' במס' כריתות דף ז' במחלוקת דאביי ורבא עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תשובה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה