דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה ד
ס"ת שכתבו בלא שרטוט או שכתבו מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף פסול אלא או כולו על הגויל או כולו על הקלף וכו'. בתוס' במסכת מנחות דף ל"ב ע"ב בד"ה הא בשם ר"ת דס"ת לא בעי שרטוט עיי"ש ועי' בס' המכריע סימן פ"ה. ובמקצתו על הקלף וכו' בטו"ז בשו"ע יו"ד בסי' רע"א ס"ק ו' כתב לפי שהוא כשני ספרים עכ"ל. וצ"ע למה יפסול מה"ט דא"כ הוי ג"כ רק מדרבנן ובס' קרית ספר כתב דהוי מדרבנן משום זה אלי ואנוהו ועיין מ"ש לעיל בזה:
יניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות קטנה ובין אות לאות כמלא חוט השערה ובין כל שיטה ושיטה כמלוא שיטה וכו'. ובין פסוק לפסוק לא כתב רבינו ובמסכת סופרים פ"ג ה"ז ספר שפסקו ושנקד ראשי פסוקים שבו אל יקרא בו ובשו"ת הריב"ש בסי' רפ"ו מובא בב"י בסי' רע"ד וכ"כ בשם הרשב"א דבאויר לחוד לא הוי הפסק רק בנקוד עיי"ש. וא"כ נראה שמצאו לומר שלא לפסול בעשה הפסק בין פסוק לפסוק אבל טעמא בעי למה לא נעשה הפסק בין פסוק לפסוק ובשו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף ל"ב בהגה גם צריך להניח מעט חלק בין פסוק לפסוק ובמג"א שם ס"ק מ"ה הקשה ע"ז דבריב"ש לא נשמע רק דאינו פסול ולא דלכתחילה יעשה כן וכתב שאין לעשות כן עבור דאמרינן בפ"ק דקדושין דאנן לא בקיאינן בפסוקים וארור הוי משאין להם הכרע ולדידן הוי תחילת פסוק עיי"ש ובש"ך יו"ד רע"ד ס"ק ו' עיי"ש: