דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי ירמיה לעוו
פרק יב · הלכה יח
בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ומנהג פשוט הוא היום שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל. במסכת גיטין נ"ט ע"א במשנה אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי השלום. ושם ע"ב בגמרא מנה"מ א"ר מתנה דאמר קרא ויכתב משה וכו' כהן ברישא וכו' ר' יצחק נפחא אמר מהכא ונגשו הכהנים וכו' ר' חייא בר אבא מהכא וקדשתו לכל דבר שבקדושה וכו' א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי השלום דאורייתא הוא א"ל דאורייתא ומפני דרכי השלום כל התורה כולה נמי מפני דרכי השלום היא דכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אלא אמר אביי לכדמר דתניא שנים ממתינים זה לזה בקערה וכו' הבוצע הוא פושט ידו תחילה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בביהכ"נ לא דאתו לאנצוי וכו'. וברש"י במשנה שם מפני דרכי השלום כי היכא דלא אתי לאנצוי תיקנו להו רבנן האי סדרא דכיון דתיקון דרבנן היא תו לא מצינן לאשנוי ולמימר אנא קרינא ברישא עכ"ל:
הנה במאי שכתב ולא מצינן וכו' נאמר בזה דלא מהני מחילת הכהן והלוי כדאיתא בגמרא כמ"ש לעיל:
ויש לעיין בתקנה זאת דכהן קורא ראשון אפילו מת"ח כדאיתא שם דדוקא רב הונא דמיכף כייף ליה ועיין בסוגיא שם דאיתא א"ר מתנה הא דאמר בביהכ"נ לא לא אמרן אלא בשבתות ויו"ט דשכיחי רבים אבל בשני וחמישי לא. איני והא רב הונא קרי בכהנא בשבתות ויו"ט. שאני ר"ה דאפי' רב אמי ורב אסי כהני חשיבי דא"י מיכף הוי כייפי ליה. ובתוספות שם בד"ה דאפי' הקשו ממס' מגילה כ"ח דאמרינן דוקא בשוין דאל"כ הקורא אחר כהן ע"ה חייב מיתה וכתב דרב פרידא שאמר מימי לא ברכתי וכו' באינם שוין ממש וכולמו היו כייפי ליה עיי"ש. ועיין ברא"ש שם בגדול מופלג ועיין בטור בסי' קל"ה דדעת רב עמרם גאון ורב נטרנאי גאון דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח אפי' הוא נשיא שבישראל ולא כן דעת הרמב"ם בפי' משניות שם עיי"ש. ועיין בב"י שם אם ר"ה דקרא בכהנא היה בלי מחילת הכהנים עיי"ש. ועכ"פ שאר ת"ח אף דאיכא עשה דכבוד התורה ותלמיד נגד רבו אפ"ה תיקנו לעקור:
והנה יש לומר דלאחר התקנה לא הוי עקירת התורה משום דאין קורין לת"ח תחילה משום התקנה והחכמים העוקרין ולא אנו וכיו"ב כתב בפנ"י בחציו עבד וחציו בן חורין דלא הוי עקירת העשה דלעולם בהם תעבודו דחכמים הפקירו והאדון לא עביד מידי עיי"ש. אמנם יש לומר כמו שאין ביד החכמים לעשות תקנה כי אנחנו נעבור על קום ועשה כמו"כ בכה"ג אין בידם כי המה העוקרים דמ"מ אין ביד החכמים לעקור דאורייתא בקום ועשה כדאיתא בסוגיא דפרוזבול ובמסכת יבמות דף צ' ובכמה דוכתי. ונראה שאינו דומה לשב ואל תעשה דכלאים בציצית ושופר בשבת וכיו"ב דהמה גזרו שלא נתקע דהוי מצד אותנו שב ואל תעשה וגם החכמים אין עושים מאומה בקום ועשה דכל מצות התקיעה עלינו הוא אבל היכא דתיקנו לבטל כבוד התורה דהוי מצוה תמידית והרי בשעת התקנה עוקרים כבוד התורה דהתקנה בעצמה נגד כבוד התורה דבלעדי תקנתם מדינא הת"ח קודם וא"כ הוי מצד החכמים עקירה בקום ועשה אף די"ל דמשום לא אתו לאנצוי ליכא בזיון לת"ח מ"מ נבטל כבוד התורה המוטל עלינו. והנה י"ל דת"ח מחלי על כבודם וגם בזה יש לעיין כמ"ש לעיל וגם אין לעשות כן לגרום לבטל מ"ע דכבוד התורה דעכ"פ לא יוכל לקיימה והחכמים המסכימים עם התקנה בגרם התקנה הוי:
ויש לומר דמצינו דעשה דשלום חמיר ודוחה עיין במסכת חולין דף קמ"א עיי"ש. ויהיה מובן דנקטו במשנה מפני דרכי השלום ולעיל דף מ"ח ע"ב באין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין כתב ברש"י וז"ל דאתו לקוחות לאנצוי ולמימר מיניה גבי שהרי יש לך מקום עכ"ל וא"כ גם שם הוי משום דלא אתו לאנצוי. ושם איתא במשנה מפני תיקון העולם וכאן איתא מפני דרכי השלום אבל לפמ"ש דמשום דרכי השלום הטעם דיוכלו לעקור עשה דכבוד התורה. ומובן ג"כ במ"ש דא"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי השלום דאורייתא היא א"ל דאורייתא ומפני דרכי השלום. וברש"י התורה אמרה כן מפני דרכי השלום עכ"ל. ומקשינן עוד שם כל התורה כולה נמי מפני דרכי השלום וכו' אלא אמר אביי כדמר וכו' אבל בביהכ"נ לא וכו' דיקשה דמשני דאורייתא ומפני דרכי השלום דיקשה עוד לשון המשנה אלו הדברים אמרו וכו' דלשון אמרו נקטי בגמרא אפי' על כהן כקושית הגמ' וזה בלתי מתורץ עוד דהאיך שייך אמרו על דבר שהוא מדאורייתא משום וקדשתו וכו':
והנה הוי ס"ד לומר בזה דהנה יש לספק במצוה דוקדשתו דאמרינן לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכו' אם הכונה שהתורה זיכה כן להכהן והוי ממילא שלו ויוכל להוציא בחזקה המנה היפה מיד האחרים או רק המצוה עלינו לקדשו וליתן לו היפה וכיו"ב אבל הוא לא יקחנו מעצמו ואין לו תובעין כמו דנראה כן מלשון וקדשתו דהוי עלינו. אבל כאשר נדייק בלשון וליטול וכו' ולא אמרו וליתן כמו דאיתא במקומות אחרים היה נראה להיפוך. והנה במתנות כהונה דכתיב נתינה וי"ל דשאני מזה וצ"ע. וראיתי במרדכי במסכת חולין בפ' כסוי הדם וז"ל וכן מפרש הריב"א דאפי' היה כהן ועומד אחר במקומו אין לחייבו. ואע"ג דדרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא בעלמא הוא כמו ליטול מנה יפה ראשון דאין יכול לגבותה בבי"ד עכ"ל. ועיין בתוספות במסכת חולין דף פ"ז ע"א בד"ה וחייבו עיי"ש. הנה כתבו כן משום דס"ל דוקדשתו אסמכתא. אבל אם יהיה דאורייתא נראה מדבריו דיוכל לגבותו בבי"ד ועיין ברא"ש שם שכתב ג"כ כמרדכי והתוס' הנ"ל והחילוק בין דאורייתא ודרבנן לענין לגבותו בבי"ד מצינו כיו"ב בריבית דרבנן. ועיין בחו"מ בסימן ט' וכיו"ב בהרבה דברים. ואם באיסורי דרבנן נאמר כן מכ"ז בממון המחויב במצוה מדרבנן ועם כל זה צ"ע דמצי לומר להיפוך ג"כ:
והנה אם נאמר דמ"ע דוקדשתו הוי מצד הישראל לקדשו ואין להכהן ליקחו מעצמו כמו במתנת כהונה וכיו"ב. א"כ אף דנאמר וקדשתו דאורייתא יש לומר דרבנן הוסיפו שיהיה מנת הכהנים ושלהם מבלי רשות מישראל ותיקנו כן משום דלא אתו לאנצוי וזה יהיה נכלל בתירוץ הגמרא אלא לכדמר וכו'. אבל מבלעדי זאת שדוחק לומר שלאחר דמהתורה מצוה לקדשו הצריכו החכמים להוסיף בתקנה שיהיה שלו בלי רצונם אחרי שעברו על הדאו'. גם כנראה דלא הועילו בתקנה הזאת. דהנה לפי הנראה מהגמרא דמהתורה הכהן יוכל למחול ומתקנת החכמים שלא אתי לאנצוי הוסיפו שלא יהיה יוכל למחול. ויש להבין במאי דמצינו ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול וכמו כן כמ"ש בכהן דמדאורייתא כבודו מחול. דאף דמחילתו מהני מ"מ הרי מבטל שיקיים הישראל המ"ע דאורייתא ואף דאין צריך לקיימה אחרי מחילתו מ"מ כדאיתא במסכת מנחות בפ' התכלת ענשיתו אעשה והוכיחו משם בכמה דוכתי שיש להביא א"ע לידי חיוב מ"ע לקיימו. ולמה להיפוך נאמר דרשאי לבטל שלא יהיה בחיוב המ"ע. וראיתי לאאמ"ו הגאון ז"ל בספר שערי תורה ח"א בדרשותיו שם דרוש ב' שעמד ע"ז והקשה מהגמרא כל המונע תלמיד מלשמשו וכו' ותירץ דמחילה מהני שלא יהיה מחויב במצוה זאת. ומ"מ אם עשה אותה מקיים המ"ע והביא ראיה מהראשונים ז"ל דגם אחרי המחילה שייך מ"ע דכבוד התורה למקיימה עיי"ש. אמנם כל זה שייך לומר בת"ח שמוחל על כבודו בקימה וכיו"ב. אבל כאן בכהן כיון דמוחל ההקדימה להקריאה לאחר מבטלו הכהן בידים וגם הלה מחויב לקבלה כדאיתא בשו"ע דהוי בכלל עוזבי ה' וכו' הנקרא לס"ת ואינו עולה וא"כ הוי בכה"ג ביטל המ"ע שא"א לקיימה אחרי המחילה:
והנה יש לומר ע"ז בכהן המוחל לת"ח נוח לו לקיים המ"ע דכבוד התורה משיקיימו אחרים המ"ע דוקדשתו כמו דאמרינן אין אומרים חטא וכו' כמו"כ בכה"ג לא שייך דמבטל קיום מ"ע לאחרים אם עי"ז הוא מקיים מ"ע והוא קודם להם. אמנם כל זה אם נאמר דוקדשתו זכות מהתורה לכהנים בעצמם אבל אם נאמר דמהבעלים יזכה בו בלא"ה לא יקשה דהכהן לא יזכה בכבוד הזה מבלי שיקדימו הבעלים והמה כבר קיימו המ"ע דוקדשתו בזה שזיכו אותו ומה שמחל אח"ז בזה אין מבטל המ"ע והוי כאלו אחרי שנתנו לו המנה יפה נתנו לאחרים דעי"ז לא נתבטל הוקדשתו מהנותנים וכן בזה. וכה"ג שעושה מכבוד התורה לא שייך עוזבי וכו' אבל מבלי כבוד התורה אף דכמ"ש דאין מבטל המ"ע דוקדשתו מ"מ צ"ע אם במכבד לאחרים שייך ועוזבי וכו' דנראה דלא שייך כן בכה"ג וא"כ למ"ש יהיה שייך מחילה אף לשאינו ת"ח מהתורה:
וא"כ לפמ"ש דכשנאמר דוקדשתו מהבעלים יוכל הכהן למחול לכל אף למי שאינו ת"ח. אבל אם הוי הזכות לכהנים מהתורה מצד עצמם דוקא לת"ח ולא לע"ה למחול. ולפ"ז אם נאמר דהוי של הכהנים בעצמם שייך ביותר מחילה מאם נאמר שעל האחרים לקדשם. אבל מ"מ גם בכה"ג שייך מחילה וא"כ לא שייך לומר כמ"ש שהוסיפו על דאורייתא שיהיה של כהנים דמאי הועילו בזה דכמ"ש דגם בנאמר כן שייך מחילה. גם יהיה מגרעים בתקנה זאת דאם נאמר דמהתורה דעל אחרים לקדשם מסתמא לא יתנו לאחרים לעבור על התורה. אבל השתא דרבנן נתנו לכהנים בעצמם הרי המה כמ"ש ימחלו בהתר לת"ח לקיים מ"ע דכבוד התורה וא"כ לא יוסיפו בתקנה זאת ולהיפוך יגרעו עי"ז כמ"ש. וא"כ זה שהקשתי לעיל במקומה עומדת דאם וקדשתו דאורייתא אם גם נאמר דמדאורייתא מפני דרכי השלום כדאיתא בגמ' מ"מ יקשה לשון אמרו דאיתא במשנה:
אמנם י"ל דהנה מקשים הלא כל התורה כולה מפני דרכי השלום איכא. דיקשה ג"כ כיון דבכל מצות איכא מפני דרכי השלום יקשה מה שכתבתי לעיל דלמה עקרו דאורייתא. ותירצו מפני עשה דשלום דדוחה דחמירי אבל אם כל המצות מפני דרכי השלום ומ"ע דכבוד התורה אין יוצאת מכלל הזה וא"כ למה עקרו משום דלא אתו לאנצוי דהוי ספק ביטול דרכי השלום מצוה דאו' דהוי ודאי דרכי השלום עמה:
וי"ל ע"ז דהנה מאי דאיתא כל התורה דרכי השלום דודאי לא שייך לומר דהמצות כולמו משום דלא אתו לאנצוי רק כי המצות בלעדי טעמם המיוחד בכל מצוה ומצוה נכלל בתוכם לעשות שלום וקשר האחדות בנו. וא"כ י"ל כדמשני ומפני דרכי השלום ודאורייתא אין הכונה משום דלא אתו לאנצוי רק מפני דרכי השלום בזה כמו בכל המצות וכן בוקדשתו וכו' והחכמים הוסיפו משום דלא אתו לאנצוי דלא מהני מחילה. והקשו ע"ז דכל המצות מפני דרכי השלום. וא"כ לא שייך לומר דחכמים הוסיפו שלא יהיה יוכל למחול אפי' נגד הת"ח דהאיך עקרו דאורייתא כיון דלא שייך עשה דשלום חמירי. ומתרצין דהוי דאורייתא משום וקדשתו. וא"כ לא שייך כבוד התורה מצדינו אלא לענין מחילה לת"ח ע"ז שייך לומר שתיקנו החכמים דלא אתו לאנצוי ולא יהני מחילה ולא שייך עקירה דאורייתא וכמ"ש ברש"י הנ"ל בפי' במשנה דכיון דמדאורייתא לכהן בלבד. וא"כ לא הוי עקירה לחכמים בהתקנה שלא יהיה יוכל למחול ויהיה כמו במדאורייתא שא"צ למחול ובא"צ מדאורייתא לא הוי עקירה מדרבנן כשתיקנו שאינו יכול למחול:
הנה כתבתי במה שיש לומר דאפי' נגד הת"ח הכהן קודם ועי' בפי' משניות לרבינו שם שכתב להפליא המנהג שכהן קורא קודם לת"ח וכתב אני נפלא הפלא ופלא מערי הגלות שנוהגין בזה המנהג אחרי היותם בריאים מחולאי המנהגים ומדעות האחרונים ודרכיהם ואין אצלם אלא ענינים נאותים ללשון הש"ס ואיני יודע מאיזה מקום בא להם וכו' עיי"ש. ועיין בירושלמי במסכת ברכות ס"פ אין עומדין עיי"ש. ולכן כאן כתב ומנהג פשוט הוא היום שאפי' כהן ע"ה וכו' דלאו מדינא כן רק ממנהגא. והנה דעת רבינו דוקדשתו דאורייתא עיין בספר המצוות סי' [מצוה] ל"ב ובמג"א בסי' ר"א ס"ק ד' שהאריך בזה עיי"ש. ועם כל זה דעתו דת"ח קודם וראיה ממסכת הוריות י"ג במשנה דאיתא במד"א בשוין אבל ת"ח ממזר קודם לכה"ג ע"ה ומרב אמי ורב אסי ורב הונא דקרי בכהני עיי"ש ובמסכת הוריות למדין מקרא אלא די"ל דת"ח מחלי ליקרייהו אבל כדאיתא מגילה כ"ח ע"א אין רשאי למחול ועיין ברש"י ותוס' שם ובב"י הנ"ל. ועיין בטורי אבן שם שכתב דהוי בכלל בזיון דאינו בכלל מחילה עיי"ש. וי"ל ג"כ בנאמר דכהן מהתורה יוכל למחול אף באין מוחל לת"ח מ"מ שייך לומר כדאיתא במסכת כתובות דף מ' כי אמרה לא בעינא מי ליכא לעשה עיי"ש ועיין בטורי אבן שם. משא"כ בת"ח שאין יכול למחול דהוי בזיון כמ"ש בטורי אבן הנ"ל:
(ב) אמנם בענין מחילה מכהן יש לעיין עוד:
עי' באו"ח בסי' קכ"ח סעיף מ"ה בהג"ה אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמעל בהקדש עכ"ל. ועיין בטו"ז בשם המרדכי דאע"פ שיש בהם קדושה יכולין למחול כדאמר בפ"ק דקדושין דף כ"א ע"ב דאין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום משמע דבלאו הכי מותר להשתמש בו עיי"ש ומ"ש בטו"ז שם. ועיין במשנה למלך בפ"ג מהל' עבדים ה"ח בשם המכילתא שהיה ר' מאיר אומר אין כהן נרצע והן אומרין נרצע. אין כהן נמכר והן אומרים נמכר. והקשה דכיון דס"ל לר"מ דאינו נמכר ממילא אינו נרצע עיי"ש שקושיתו על הלמוד בדרך אחר קצת ועיין במקנה דף כ"א ע"ב שם:
ולענ"ד לומר בזה ומקודם נדבר במאי דקיי"ל דאין דבר נקנה באמירה בלבד עיין בשו"ע חו"מ בסי' קפ"ט. וסי' ר"ד ס"ז. דאינו חייב במי שפרע החוזר מדיבורו רק מחוסר אמונה עיי"ש. ויש לחקור אם מעלת הקנין שאינו יוכל לחזור בו דבדבור יוכל לחזור בו. וכל זמן שאינו חוזר הוי קנוי לו ונפק"מ בקידש אשה וכיו"ב בו ואח"ז עשה קנין גמור אם נאמר כיון שלא חזר היה מקודם שעשה הקנין שלו כיון שלא ביטלו הלה למפרע. ועיין בתוספות במסכת ב"ב דף קכ"ג ע"ב בד"ה הכא שכתבו במתנה מועטת אע"פ שאם חזר מהני חזרתו כל זמן שלא חזר הוי קנין לו משום שאסור לחזור עיי"ש:
אשר עוד לעיין בענין קנין לדעת הרמב"ם בהל' מכירה בפי"א הל' ט"ו שכתב דחייב בשאינו חייב לא בעי קנין ועיין בשו"ע בסי' מ' ובקצה"ח שם וכנראה טעמו כמ"ש הרב המגיד בפ"ה מהל' מכירה הי"א עמ"ש שם ויש דברים שאין צריכין קנין וכו' והמ"מ שם וז"ל אלו הדברים וכו' שלא מצינו בהם קנין בשום מקום ולא יאות בו דבאמירה הם גמר הדברים וכו' עיי"ש:
ונראה כוונתו דאין צריך לקנין רק בדבר דצריך מעשה לקנות מצד הקונה אבל היכא דנגמר הדבר בלי המקבל לא צריך לקנין כמו במחילה ושעבוד וכיו"ב וכמ"ש במקו"א להסביר טעמו עיי"ש. וא"כ לפ"ז דעתו דשעבוד א"צ לקנין כלל משום שמשעבד גופו ואין לאחר לקבל ולעשות בו דבר ונגמר בדבריו בלבד מיד בהדברו. ואין להקשות לפמ"ש הריטב"א במסכת קדושין דף י"ז ע"א להוכיח דאף למאן דס"ל עבד עברי גופו קנוי היינו רק לענין האיסור דמותר בשפחה אבל מצד חלק ממון ידו בפ"ע עיי"ש. וכן נראה מתוס' במסכת ב"מ דף צ"ט ע"א בד"ה דלא עיי"ש דלא הוי רק שעבוד עליו ובמוכר עצמו דאסור בשפחה ע"כ לא שייך גופו קנוי כלל ועיין ברמב"ם בהל' עבדים. ואפ"ה צריך קנין בכסף ובשטר ולא אמרינן דהשעבוד נגמר בדברים בעלמא די"ל דהתורה ריבתה כן בעבד בלבד דצריך קנינים אלו ועיין בפ"ק דמסכת קדושין עיי"ש:
אמנם יש לעיין אם נאמר כיון דבלעדי גזה"כ היינו נאמר דלשעבוד גופו די בדיבור. ואין לחלק ולומר שמחוסר לעשות מלאכתו דהרי בחייב בשאינו חייב מחוסר ג"כ מעשה הנתינה כיון דעל השעבוד אינו מחוסר מאומה נגמר מקרי. וא"כ אם נאמר דמגזה"כ דלא הוי בלא קנין כלל אפי' לא חזר מדבריו. או דנאמר דמגזה"כ דבלי קנין יוכל לחזור. אבל כל זמן שלא חזר הוי משועבד והשטר והכסף שלא יהיה יוכל לחזור דבגזה"כ אמרינן תפסת מועט תפסת בכ"מ. והנה יש לומר דלא שייך לומר דמשועבד כיון דיוכל לחזור בכל שעה. אבל א"כ כדאיתא במסכת ב"מ פ"א דף י' פועל יוכל לחזור בכל יום ואפ"ה אמרינן יד פועל כיד רבו דמי עיי"ש. ויש לחלק בקצת דשאני פועל דהוי משום עבדי ולא עבדים וכו' כדאיתא שם וצ"ע:
והנה אם נאמר דמשעבד א"ע להיות עבד עברי ואינו חוזר מהני שעבודו בפה ולענין איסור לא נפק"מ דמוכר עצמו אסור בשפחה וכמ"ש במוכר עצמו לפי דברי הריטב"א הנ"ל אין לספק שאין בו רק שעבוד בלבד כמו האשה לבעלה במעשי ידיה עיין במסכת כתובות בסוגיא דאיני ניזונית ואיני עושה עיי"ש. ולפ"ז י"ל דהנה קושית המשנה למלך רק למאן דס"ל עביד לא מהני דלמאן דס"ל עביד מהני וא"כ שייך לומר דאם מכרהו באיסור דנפק"מ אם נרצע ואין הפירוש שאינו בכלל מכירה רק דאסור למכרו משום וקדשתו אבל במכר מכור וכמ"ש הר"ש בשם הירושלמי אם עביד מהני מחלוקת התנאים בזה עיי"ש:
אמנם יש ליישבו בלי מחלוקת. דהנה בהאי דוקדשתו אם הוי המצוה על האחרים או גם על הכהן עיין בב"י או"ח בסי' קל"ה שכתב דוקדשתו על הישראל בלבד ולא על הכהן עיי"ש אבל בטו"ז שם בסי' קכ"ח ס"ק ל"ט כתב דגם הכהן במצוה זאת והביא ראיה דאמרינן דאם לא רצה דפנו עיי"ש. ובספר אליה רבה השיג עליו והביא תשובת מהר"מ מרוטענבורג ז"ל שכתב דיכול למחול דיש חילוק בין נושא נשים בעבירה דלענין איסור שאני אבל מה שלכבודו ולהנאתו יוכל למחול וטעמא דכתיב כהונתכם שכהונה שלהם עיי"ש. וא"כ לפ"ז הכהן שמוכר א"ע אינו עובר על וקדשתו רק הקונה עובר ע"ז ונאמר דמצד ביטול מ"ע זאת לא מהני מכירתו וקנין הכסף והשטר בטילים. אבל כל זה מצד הקונה אבל מצד העבד דמשעבד א"ע והוא אינו בכלל האיסור ואם נאמר דכל זמן שאין חוזר מהני שיהיה כשעבוד וכשלו וכה"ג דנרצע שאינו חוזר בודאי וא"כ י"ל דהוי מכור וקמ"ל דאפ"ה אינו נרצע:
ועי' ברמב"ן במסכת יבמות שכתב גבי אין כהנות מוזהרות וכו' דמ"מ שייך לפ"ע עיי"ש ויש לחלק בזה. ועיין בר"ן במסכת כתובות דף ס"ט שכתב דמצוה לקיים דברי המת רק במוכר ולא בלוקח שלא נצטוה ע"ז ומהני תפיסתו עיי"ש ומ"ש במקו"א בזה וקצת סמך לדברינו זה וצ"ע בהנ"ל:
ומיושב קושית אליה רבה מנטילת רשות ומנה יפה דיוכל למחול מדאורייתא די"ל כמ"ש דמצד הכהן אין איסור וכיון שאינו רוצה יוכל הלה לברך מתחילה משא"כ בעבד לעבוד עמו דהוי על האחר האיסור דוקדשתו:
וכל מי שהוא גדול מחבירו בחכמה קודם לקרות. והאחרון שגולל ס"ת נוטל שכר כנגד הכל. לפיכך עולה ומשלים אפי' גדול שבציבור. במסכת מגילה ל"ב א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה הגוללו נוטל שכר כולן וכו'. שכר כולן ס"ד אלא אימא שכר כנגד כולן עיי"ש. דעת רבינו שהאחרון הנקרא הגולל ועיין בב"י בסימן קמ"ז שפי' הגדול מהקוראים אף שאינו האחרון ועי' במג"א ובר"ן די"מ הגדול שבבהכ"נ עיי"ש:
ומה שהגדילו מעלת הגולל בפי"ד מסופרים הי"ג שמגביה את התורה ואומר אחד הוא אלוקינו וכו' ויאמר ה' הוא אלוקים וכו' וגולל ומגביה ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו שמצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם וכו'. או תורת ה' וכו' עיי"ש הי"ג וי"ד. והמגביה נקרא גולל ומשום הנ"ל ראוי לגדול לעשותו ודעת רבינו כיון שהגלילה דבר בפ"ע וגם למה יהיה יותר במעלה מברכה וקיום תקנת משה ועזרא לכן פי' שהאחרון הגולל וא"כ אף שהוא האחרון בזה נוטל כנגד כולן על כי הוא מגביה ומעלה כבוד ה' ותורתו נגד כל העם באמרי קודש כנ"ל. אלא דיקשה מאי מקשינן מפני וכו' דאורייתא וקדשתו וכו' דהרי מטעם וקדשתו הגדול יהיה האחרון שהוא הגולל ויש ליישב וצ"ע קצת וי"ל כמ"ש לעיל דמעלת הגולל כדאי' במס' סופרים וזה לא היה בזמן המשנה: