אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי ירמיה לעוו

פרק יא · הלכה טז

הלכה טו

בד"א שמותר למכור ביהכ"נ בביהכ"נ של כפרים שלא עשו אותה אלא על דעת בני הכפר לבדם שתהיה להם להתפלל בה שאם רצו כולם למכרם מותרין. אבל ביהכ"נ של כרכין הואיל ועל דעת כל אנשי העולם נעשה שיבוא ויתפלל בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל ואין מוכרין אותו לעולם. ועי' בכ"מ דדעת רבינו אפי' דלא הוי דמי העולם בו. ובתוס' ובראשונים ז"ל מחלוקת בזה. ויש לעיין אם הקנין רק לאלו שבאו מעלמא שמה אבל לא לאלה שלא היו שמה ולא קנו בזכות הזה כמ"ש בתוס' דלכו"ע בנו וזכו כו"ע בו:
ומלשון התוס' במס' מגילה דף כ"ו ע"א בד"ה כיון שכתבו כיון שרוב בני אדם רגילים ללכת שם להתפלל וכו' ולשון הירושלמי שאני אומר שאחד מסוף העולם קנוי בה. וברא"ש ע"ז פי' יש לו זכיה ביה ואפי' הסכימו כל הרגילים לכנוס לזאת העיר למכרה שמא יש אחד בסוף העולם שהיה סמוך לעיר הזאת והיה רגיל לכנס בה ולדעתו הוקדשה עכ"ל. (ועי' ברש"י חולין דף קל"ו ע"א בד"ה ביהכ"נ עיי"ש):
מלשון הזה נראה כמפורש דדוקא להבאים מעלמא שיזכו בה ולא לאלה שלא באים עוד שמה. אמנם מלשון רבינו שכתב ועל דעת אנשי העולם נעשה שיבוא ויתפלל בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל וכו' נראה דאף ללא באו בה ולא זכו בה הוי שלהם. ויש לעיין במה זכו אלה שלא היה באים שמה כיון שלא זכו ע"י אחרים להם ולשון אין מוכרין אותו לעולם שכתב הרבינו נראה דאין תקנה למכרה ובשו"ת מהר"ם מלובלין כתב אופן שמותר למכרו עי' במג"א צ"ל דלעולם לאו דוקא והכונה אם לא יש טעם לומר דניח"ל. ויש לדחוק ולפרש דברי רבינו כהרא"ש ותוס' הנ"ל ובפרט כי בירושלמי דדרכו של רבינו למשוך אחריו וכמ"ש ז"ל נראה כמוהם. ונפק"מ אם עתה מזמן רב מאוד לא יבואו ממרחקים שמה שלא ניחוש:
אמנם הנראה דלכאורה מאי קנין שייך בזה אף להבאים שמה הלא לא כיונו לקנות והעודר וכו' לא קני רק הנראה דהנה ההזמנה משוי לקדושה ובבני העיר אמרינן דמסתמא ההזמנה שלהם היה לדעת טובי העיר שלהם והוי כעל תנאי אבל אלו הבאים מעלמא בהזמנתם לא שייך תנאי ואינה בטלה וא"כ הכל מצד ההזמנה וכיון דהוי הזמנת הבאים מעלמא ברשות בני העיר הוי הזמנה לעולמית דלא תליא בז' טובי העיר ולאו מטעם קנין ולשון קנין הנאמר בזה הכונה רשות וקנין לפי שעה להתפלל שם וזה משוי להזמנה דהזמנה ברשות בעי דאל"כ אין אדם אוסר שאינו שלו וא"כ לכל הבאים שמה שייך הזמנה ולא לאלה שלא היו שמה ולא הזמינו:
והנה לשון הגמ' האי ביהכ"נ זוטי הוי ואינהו עבדוהו ובירושלמי איתא אלכסנדרים עשו אותה משל עצמן מלשון הזה נראה כדעת הסוברים דוקא כשנתנו אחרים מעות לבנין הביכ"נ. ונראה דבגמ' אמרינן זוטי הוי ואינהו עבדהו נקטי תרווייהו דהוי זוטי ולא הוי כשל כרכים שלא היה לעלמא מתחילה וגם מעלמא לא נתנו להם לבנותם דאם היו נותנים אף בזוטי לא נמכרה ובירושלמי נקיט האחרון משל עצמן עשו אותה אבל ג"כ צריך עוד לזה כבבלי דזוטי הוי. ועי' בב"י בסי' קנ"ג בשם מרדכי ישן שראבי"ה פירש דבכפרים אפי' אחרים נתנו להם כיון שאין רגילות לבוא שם רוב עם אדעתא דדהו יהבי דמאי דבעי עבדי עיי"ש ובשו"ת מ"ב עיי"ש וצ"ל דגמ' משני שני תירוצים דהוי זוטי וגם לא היה מעלמא נותנים אבל באמת בזוטי הוי בלבד יכולין למכרה:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה