דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה י
טעה ולא התפלל לא תפילה זו ולא תפילה הסמוכה לה אינו משלים וכו'. מלשון התוס' ברכות כ"ו ע"א בד"ה טעה שכתבו ולאחר שתי תפילות לא מצינו שתיקנו חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח ואפי' תפילה אחת אם בטל במזיד לא יוכל לתקן ובסמוך קרי ליה מעוות לא יוכל לתקן עכ"ל. הנה כמ"ש בהל' הקודמת מחמת טרדא ושכרות מקרי אונס וכמ"ש בב"י הנ"ל רק במזיד בשאט נפש עיי"ש. וא"כ כנראה בשכח בשתי תפילות הוי כמזיד ואולי יש לדמותו להאי סמיא במס' ביצה. אבל כ"ז שייך בשכח אבל באנוס בשני תפילות היכא דלא שייך לומר דהוי כמזיד א"כ מאי שנא שתים או אחת וחפשתי ומצאתי בפנ"י שם שכתב כל זה שכתבתי עיי"ש. ונראה הלשון לא מצינו שתיקנו וכו' דדעת התוס' דלא שכיח לבוא לידי עכוב בשתי תפילות ובלא שכיח לא תיקנו ולא ימצא רק במזיד ובמזיד ודאי לא תיקנו. אבל באמת לשון שתיקנו וכו' שכתבו בתוס' צריך פי' דמאי תקנה מחודשת הוי בזה. נאמר דלא גזרו וקנסו באונס בין דשכיח ולא שכיח. וצ"ל דס"ל דהשלמה הוי תקנה מחודשת וצ"ע דהאיך מצינו כן. ועי' בטור בסי' ק"ח דדעת הבה"ג אינו כן ודעתו דמהני השלמה אף בכמה תפילות והנה באמת השלמה בתפילה בין אם אבות תיקנו היא בזמנים מיוחדים ובין נגד הקרבנות לא מצינו בקרבן של שחר השלמה בשל ערבים. וזה שהביא לתוס' לומר שהיא תקנה מחודשת ההשלמה: