דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה יד
בימי התענית וכו' מוסיף בשומע תפילה ענינו וכו'. עי' בטור שו"ע או"ח סי' תקס"ה ביחיד למנחה והטעם בזה:
בת"ב מוסיפין בבונה ירושלים רחם ה' וכו'. ובב"י בשם הירושלמי עיי"ש והוא בירושלמי תענית פ"ב ה"ב ושם אי' רחם וכו' כמ"ש רבינו ובכ"מ נחם כמנהגינו. ועיין בסי' תקס"ה ובסי' תק"ס ועיין בס' מעשה רוקח עיי"ש. ועיין בירושלמי תענית שם דכל דבר שלעבר מתפללין אותו בהודאה ושל להבא בעבודה עיי"ש ומובא בכ"מ לכן נחם ויעלה ויבוא בעבודה ועל הניסים בהודאה. והטעם מובן:
ובנוסח התפילות והברכות שלא נמצאו בגמ' ובמשנה כמו תפילת י"ח וכיו"ב עיין ברמב"ם בפי' משניות במס' מנחות פ' התכלת (מנחות דף מ"ב ע"ב) וז"ל ודיני הציצית והתפילין וענין מלאכתן והברכות שחייבין לברך עלי' וכו' והמשנה לא דברה על אלה המצות דבר מיוחד לכלול דיניהן עד שיהיה חייב לפרש אותו וסיבת זה בעיני לפי שהיו הדברים האלו מפורסמים בזמן חיבור המשנה והיה ענינם ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל ואין ענין נפלא משום אדם וע"כ לא ראה לדבר בהן כמו שלא הסדיר התפילה ר"ל נוסחה ואיך יתנהג שכ"כ לפי שהיה מפורסם ולא חברו בזה סדור אבל חברו ספר גמרא וביאורו עכ"ל. ועיין במסכת שבת קט"ו ע"ב הברכות וכו' שנראה שהיה להם סידור התפילות נכתבים מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה עיי"ש וברש"י: