דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תעניות· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ג
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים והוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי. ויש להבין מ"ש רבינו הרי זו דרך אכזריות וכו' דמה ענין אכזריות לזה:
הנה זה כי נראה טוב ורע במציאות הביא לדיעות זרות כנודע מהם שהאמינו בב' פועלים פועל טוב ופועל רע וכנגדם יוצר אור וכו' כמ"ש ברבינו יונה במס' ברכות בפ"ק עיי"ש. ויש שכפרו מציאות הטוב בהשגחה בהעולם והכל במקרה כנודע ומאמונתינו ה' רחום וחנון אף כי פוקד עונות כי הכל לטוב לנו והוא יתעלה מלא רחמים וחסד. והנה אלה הכתות כפי הציור אשר להם מאלוהיהם נמצא בנפשותם וכן להיפוך נפש טובה ימצא הטוב הנרשם בנפשו להרימו להגבוה מעל הגבוהים בעל בלי תכלית. העמים הפראים יחסו לאליליהם רק פחד ולא אהבה על כי רחוק האהבה מלבבם אלא המלחמה לשלול בז מטרת חייהם ולנו לנחלה "ואהבת את ה' אלוקיך" "ה' האמירך וכו'" וזה אמרו לומר כי הכל במקרה ויוצר העולם בלתי ישגיח על מעשיו דרך אכזריות הנטבע בנפשם ואשר מיחסים לה' חלילה. וזה המביא כמ"ש להדבק ברע כנודע מאלו כופרי השגחה העליונה ומדרכם והרי זו דרך אכזריות נוכל לפרש על דרך המקרה. וכביכול אשר מיחסים למעלה גם דרך אכזריות אשר בהם דכמ"ש הכל ממקור אחד: