אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי ירמיה לעוו

פרק ה · הלכה ג

הלכה ב

היה בינו וכו' במד"א בדבר שנקרא מקרה אבל לקבוע להוראה וכו' אא"כ נטל רשות וכו'. כמ"ש לעיל דקביעות הוראה כקביעת ישיבה דתליא בכבוד רבו מהני רשות, דרב שמחל על כבודו כבודו מחול, אבל מה דהטילו בלעדי כבוד רבו גם משום החיוב שלא יורה מבלי דעת רבו משום טעות לא מהני רשות, ובתלמיד חבר דלא שייך האי טעמא מחלקינן שפיר.
ובהגהות מיימוני שכתב דמתוך הספרים לא שייך מורה הלכה בפני רבו ומה שיקשה ע"ז ממגילת תענית דאמרינן דמנחא וכו' במס' עירובין ס"ב הנ"ל עיין בש"ך בסי' רמ"ב ס"ק ט"ז עיי"ש, ומ"ש רק שלא ידמה מלתא למלתא מדעת עצמו מסכים למ"ש לעיל דבתוך ג' ברשות דלא מהני לא הוי משום כבוד רבו.
וראיתי לתמוה מ"ש הלח"מ בשם חכם אחד וכנראה המה דברי הגהות מיימוני, אבל בלח"מ הביא דלא מקרי הלמ"מ משום דהספרים הם המלמדים, וכונתו כי רובי תורתינו מפי הספרים והמה הרבנים המובהקים, ובזה לא יקשה ממגילת תענית דשם לא נמצא רק על דיני תענית ולא שייך שרוב למודים ממנו כמו עכשיו בהספרים, ודברי לח"מ והגהות מיימוני משונים.

ולא כל מי שמת רבו מותר לשוב ולהורות בתורה, אא"כ היה תלמיד שהגיע להוראה. עי' בריב"ש סי' רע"א מובא בדרכי משה בסי' רמ"ב אות י"ד דלאחר מיתת רבו א"צ רשות, ובחי' הר"ן סנהדרין כתב דתלמיד אל כו' אא"כ נטל רשות מרבו, לאו דוקא תלמיד אלא כל אחד שמורה ולאו דוקא מרבו עיי"ש, ומריב"ש לא נראה כן וכתב דלאחר מותו לא גזרו אלא כמעשה שהיה בפ"ק דסנהדרין ה' עיי"ש, נראה דעתה אין לחוש לכה"ג וצ"ע למה, והרי אין לך חשש שמא לא הגיע להוראה דנראה שלא היה אז לגזור רק כהאי מעשה הנ"ל.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה