דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה ב
כיצד מלמדים, הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהו כולם רואים הרב ושומעים דבריו וכו'. ולא כתבו ז"ל מקורו, ובמס' סנהדרין דף ל"ו ע"ב במשנה סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה ובגמ' שם שררך וכו' עיי"ש וברמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"ג כתב והם יושבין כחצי עגול וכו' כדי שיהיה הנשיא עם אב בי"ד רואין כולן וכו' ועי' בלח"מ שם, ואולי למדו משם לכאן והאי דשם חצי עגול כמ"ש שם משום שיהיה מקום לבע"ד ועי' דלא שייך כאן, וראיתי בשו"ע יו"ד להגאון מהר"א מווילנא ז"ל שציין מקורו בפ"ק דמס' כריתות עיי"ש, ונראה כונתו ז"ל על האי דאי' שם בדף ו' ע"א וכי יתיבתו קמי רבכון חזי לפומיה דרבכון שנאמר והי' עיניך רואות את מוריך עיי"ש, והלשון מוקפין כעטרה נראה גם למ"ש דלשון מכוין להאי דמשנה הנ"ל.
ובמס' סנהדרין ל"ז ע"א מנה"מ א"ר אחא בר חנינא דאמר קרא שררך אגן הסהר וכו' שררך זו סנהדרין למה נקרא שמה שררך שהיא יושבת בטיבורו של עולם אגן שהיא מגינה על כל העולם הסהר שהוא דומה לסהר וכו', וברש"י מה"מ, דבעגולה היו יושבים, סהר, עגול הוא, בטיבורו של עולם, שביהמ"ק באמצע של עולם, דומה לסהר, בעגולה, עכ"ל, וכיו"ב בתנחומא בפרשת כי תצא וכעין זה בילקוט שיה"ש קפ"א ע"א.
מלשון מה"מ ומקרא ע"ז וכמה ראו להכפיל שיהיה באמצע ובעגול נראה כי בלעדי זאת שיהיו רואין זה את זה עוד טעם ורמז בזה.
והנראה הנה התפשטות כל דבר יוכל להיות אם מצד אחד למעלה או למטה, או מאמצע לכל הצדדים בשוה, והנקודה האמצעית להדבר להמתפשט לכל צד וממנה תפרץ, ומטבע כל דבר אשר בכוחו להתפשט מתפשט בשוה לכל צד אם לא יהיה עכוב וניגוד מצד אחד כי בניגוד ההתפשטות לצד אשר תמצא לו בלבד, והמתפשט בשוה תואר עגול לו וכאשר נראה דבר העגול בטבעו מבלי מעשי ידי אדם נחליט כי מאמצעיתו בא לו ההתפשטות ומבלי עכוב משום צד ולכן הוא בשוה מכל הצדדים, וזה תואר וגדר של העגולה.
ובירושלמי סוף פ"ה ממעשרות "אין מרובע מששת ימי בראשית" ועוד שם לא אמר רשב"ג אלא בבריות, ותני כן מרובע באוכלין ואין מרובע בבריות עיי"ש, ועי' בבלי יומא פ"ה ע"א כל מידי ממציעתיה מיתצר עיי"ש.
והן זה ערך הסנהדרין שיהיו נתונים באמצע כשרר בגוף לאמר כי כמה יהיה בערך הנקודה והשפעת חכמתם ותורה יוצאת מהם לכל רוחות הארץ וכל צדדיה בשוה בלי עכוב ומונע, ועוד בילקוט שם, מה השרר הזה כל זמן שהתינוק בימי אמו חי מן השרר שלו, כך ישראל חיין מן הסנהדרין, ובמ"א כתבתי כי אור התורה אור נכון לכל הרוחות העולם ולכל רוחות בני אדם בכל זמן ומקום ומושבם, ובלתי נתונה תחת הזמן ומקום כשאר נימוסים ופי' בזה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל וכו' כל כל השבטים אלה מעבר לירדן ואלה מזה ומזה בשנוי מקום ובשנוי דעתם ומחים כולמו באו ומצאו רוחה ומנוח לבבם בירושלים ולא אמר אדם צר לי וכו' ובששון ובשמחה חגגו שמה זה עדות לישראל לעולם להודות שם ה' כי מה' יצאה התורה אשר משלה ברוחה שמה כי בלעדי ה' אין בידי אדם לתת חוק שוה לכל אדם ולכל מקום וזמן בשוה רק לאל ואדון לכל הרוחות כן.
והן כמ"ש מתואר העגול הוראה גדולה יצאה להוד ותפארת התורה וכן היה בסנהדרין וכן בישיבות החכמים ותלמידיהם בימי רז"ל שהיו יושבין כעטרה כמ"ש רבינו ז"ל, ועי' בס' עקרים בפתיחתו שכתב העגולה תמונה טבעית עיי"ש ובס' נחמד ונעים.