דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יג
אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטוית וכו' ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד וכו'. הנה האי שלא ילמד כמ"ש מדרבנן ובתורה נמצא ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם שא"צ ללמד ומדרבנן איסורא, ועם כל זה בלמדה מעצמה יש שכר לה כי היא יצאה מהרוב שאין דעתן מכוונת להתלמד וכו', וכמ"ש בפני יהושע במס' ר"ה [טז:] דכל טעמא דאיסורא היה מעולם ולא נתחדש לא שייך מדרבנן והוי בל תוסיף דמדהתורה לא גזרה אין לגזור עוד עיי"ש, ולכאורה היה נראה דהאי דרובן דעתן אין מכוונת וכו' בטבע כל הנשים מעולם ואולי האי ג"כ תליא בזמנים כמו שאמר רבן גמליאל תלמיד שאין תוכו כברו אל יבוא לבהמ"ד בעת כי רבו המינים לא היה רוצה לגלות דברי תורה לפניהם שלא יהפכו דברי אלוקים חיים לדעתם ואולי כיון בזה רבינו שכתב "אלא הן מוציאות ד"ת לדברי הבאי לפי עניות דעתן" ובקל מובן החילוק שכתב בין תורה שבכתב לשבע"פ וארז"ל שלכן לא כתבו הבע"פ משום המינין ורוב מה שפקרו היה בתורה שבע"פ, ומ"ש בכתב ג"כ לכתחילה לא וכמ"ש שלא תבוא לידי בע"פ, והם ז"ל כתבו אטו בע"פ אבל כנראה שלא תבוא לבע"פ כי מצרנים המה ומצוי לה ללמוד, ודרשו ע"ז אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנס בו חכמה נכנס בו ערמימות במס' סוטה המובא בלח"מ עיי"ש, ערמה נגד דברי ה' מצינו בראשונה והנחש היה ערום וכמ"ש רז"ל שבא להתוכח על דברי ה' כי החכמה מביא עיון לכל צד ורק ההולך בתום לבב ובדעה נכונה לא יכשל לצד האחר הנקרא ערמה ולכן לקלי דעת כנשים אשר האשה הראשונה נלכדה בערמת הנחש ומצאה הערמה משכן בלבבה כן כל קלי הדעת יהפכו דברי התורה וצדיקים ילכו בה וכו', ועי' להלן פ"ד ה"א אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון וכו' עיי"ש, עי' בב"ח בסי' רמ"ו שכתב דמחגיגה ג' דאיתא נשים לשמוע נראה בכתב מותר עיי"ש ועי' בירושלמי שם פ"א מ"א דאיתא ר' אלעזר דלא כבן עזאי עיי"ש, ועי' יפה מראה שם וצ"ע על הב"ח.