דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שקלים· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה א
כיצד כונסין השולחנים את השקלים בכל מדינה ומדינה מניחין לפניהם שתי תיבות שולי התיבה רחבין מלמטה ופיה צר מלמעלה כמין שופר כדי שישלכו לתוכן ולא יהיה אפשר ליקח מהן בנחת ולמה עושין שני תיבות אחד שמשליכין בה שקלים של שנה זו והשנייה מניחין בה שקלי שנה שעברה שגובין ממי שלא שקל בשנה שעברה. ובכ"מ ומדקתני שופרות במדינה משמע דשנים היו עכ"ל ובתוס' יו"ט פ"ב מ"א כתב דדייק רבינו משופרות יתירא דכלום היה חסר אילו שנאה. כך היו במדינה אלא לומר ששתי שופרות היו לכל עיר ועיר לפי' רבינו אלא שכתב ותו קשיא דבירושלמי מתני' בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא בדא ותני כן עתיקין במקדש ואין עתיקין במדינה ע"כ ומפני כך לבי אומר לי שהגירסא בירושלמי הויה ליה להרמב"ם כאשר כתב בחיבורו עכ"ל התוס' יו"ט שם:
ובמרכבת המשנה כתב דמ"ש בירושלמי עתיקין במקדש ואין עתיקין במדינה לא דלא היו עתיקין במדינה אלא דין עתיקין לא היה אלא במקדש דבירושלים שהיה יכול להביאו קודם ר"ח ניסן ואיחר וכיון דקיי"ל תורמין על הגבוי ועל וכו' וכיון שראוי להביא ובידו לאו כמחוסר מעשה והו"ל כמונח בלשכה ונעשו שיריים ועתיקין שאין תורמין מהם לשנה הבאה משא"כ במדינה שא"א להביא ממרחק בר"ח ניסן אע"ג שתורמין על הגבוי וכו' מ"מ אינם כמובא ללשכה דאינם בידו והוי כמחוסר מעשה ולא נעשו שיריים ומותר לתרום לשנה הבאה אפי' מכמה שנים וכתב דלישנא דרבינו בה"ד שכתב והכל מתקבצין למקדש דמשמע דבין שקלי שנה זו ובין שקלי שנה שעברה הבאין ממדינה מתערבין מדלא כתב דשקלי שנה שעברה יפלו לשופר השני שבמקדש של עתיקין אלא ודאי הכל מתקבצין לתרום לשנה הבאה וב' שופרות היו במדינה שלא יתבלבלו הגבאים בחשבון בחדתין בפני עצמו ובעתיקין בפני עצמו זה גובה שקלי שנה זו וזה גובה שקלי הנשארין חייב מאשתקד עיי"ש. הנה לא ביאר למה לא מכמה שנים שהיה לו זמן להביא ממדינה בתרומה השנית ששלשה פעמים תורמין מפני הרחוקים. ואח"ז כתב דאפי' בירושלים כל שלא בא ללישכה לא נעשה שיריים ותורמים לשנה הבאה והנה בזה מיושב ביותר ועי' מ"ש דהירושלמי קאי על סוגיא דנגנבו וכו' שם עיי"ש:
אמנם יש להבין ממאי דאיתא במס' שקלים ולהלן בפ"ג ה"ט נשבע וגבו שקלים שנית ואח"כ החזירום הליסטים אלו ואלו שקלים ואין עולין לשנה אחרת וכו' עיי"ש וכמ"ש ברש"י במס' ב"מ נ"ח ע"א דכיון דקדוש קדוש עיי"ש ולמה לא נאמר אלו שנגנבו ונמצאו כיון שלא באו ללישכה ובשלוחין. על כרחך מיירי הנשלח ממדינה. וביותר למ"ש אפי' בירושלים כל שלא בא ללישכה לא הוי שיריים ולמה לא יהיו הנמצאים לתרום לשנה הבאה. דהנה אם אמרינן דהוי בכל פעם כבא ללישכה כבר וא"כ שפיר הוי שיריים ואין תורמין לשנה הבאה אבל למ"ש במרכבת המשנה י"ל דלא הוי בנגנבו בכלל שיריים ואם לומר מטעם יאוש בעלים למאן דס"ל סתם גניבה יאוש בעלים וכדמסקינן בליסטים מזוין סתם גזילה יאוש בעלים ומשו"ה לא שייך לתרום עבור הבעלים לשנה הבאה. אבל במשנה איתא נאבדו ונגנבו נמצאו או שהחזירו וסתם אבידה לא שייך לומר דהוי יאוש בעלים. ורבינו נקיט להלן ואח"ז החזירו הליסטים עיי"ש ועל כרחך לאו דוקא ה"ה נמצאו כדאיתא במשנה ואם גם נאמר דמשנה מיירי בלאחר יאוש אשר יקשה לומר כן מסתימת לשון המשנה וגמ' יקשה למ"ש ברשב"א במס' חולין קל"ט דשייך יאוש בהקדש בהגזבר עיי"ש וא"כ למה הוי של הקדש לאחר היאוש ומ"ש נגנבו דודאי אינו בידו מלא בא ממרחק לאחר שנתרמה ונראה דמה"ט שכתבתי דעת רבינו להוכיח להיפוך ממ"ש המרכבת המשנה אלא דיש דין עתיקין ג"כ במדינה וממילא היו ב' שופרות במדינה ועל אשר יקשה מירושלמי הנ"ל לא נשאר לומר אלא אם כמ"ש בתוס' יו"ט שרבינו היה לו גירסא כמ"ש כאן בחיבורו או כמ"ש בקרבן העדה ותני כן וכו' לשון קושיא הוא עיי"ש:
ובפי' מדינה ברע"ב ירושלים ולרבינו בגבולין ובכל מדינה ומדינה פי' בכל עיר ועיר ועי' בתוס' יו"ט בפ"א מ"ג משקלים ועי' מ"ש לעיל בהל' שבת פ' י"ד ה"א עיי"ש: