דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ט
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ביו"ט ראשון בלבד אבל ביו"ט שני עם שאר הימים הכל כשר וכו'. ועי' בהמ"מ שיש אומרים דיו"ט שני כראשון לזה עיי"ש ועי' שכתב מדאיתא סוכה ל"ו ע"ב והא ר' חנינא מטביל בה ונפיק בה ולר"ח קשיא מתני' בשלמא מתני' לר"ח לא קשיא כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני וכו' מלשון זה משמע ביו"ט שני ממש יצא ולא בחוה"מ ובתמים דעים סי' רכ"ז איתא כדאמרינן באתרוג חסר דר"ח מטביל ביה ונפיק ביה ביו"ט שני כהאי לישנא ליתא בגמ' אלא כמ"ש ובירושלמי עלתה חזזית וכו' רב יצחק בר נחמן בשם שמואל כל הפסולים אין פוסלים אלא ביום הראשון בלבד עי' בתמים דעים שם הנ"ל ועי' בסי' תרמ"ט סוף סעיף ה' עיי"ש:
ובראב"ד השיג על רבינו במ"ש דגם בגזול יוצא ביו"ט שני עיי"ש ובהמ"מ:
ובשו"ע בסי' תרמ"ט סעיף ה' כלשון רבינו הנ"ל ובהג"ה ויש פוסלין בגזול כל ז' ימים והכי נהוג אבל שאול יוצא בו ובמג"א ס"ק ט"ו עמד על המחבר שכתב כאן כדעת רבינו דפוסק כשמואל דיו"ט שני דרבנן מותר הגזול אף דהוי מצוה הבאה בעבירה. ולמה כתב בסעיף א' ויש מי שאומר דלא נפסל גזול וגנוב אלא לגנב ולגזלן עצמו אבל לאחרים כשר בשאר הימים חוץ מהראשון הא אפי' לגזלן עצמו כשר לרבינו וכתב דאפשר דהב"י ס"ל דלכתחילה לא יטלנו הגזלן עצמו ולאחרים מותר עיי"ש:
אמנם לענ"ד די"ל דגם רבינו בלתי מוכח דלא ס"ל מצוה הבאה בעבירה בדרבנן וכאן טעמא אחרינא הוי בזה אשר אמרתי בימי חורפי דהנה בשו"ע בסי' תרמ"ט בהג"ה בשם תרומת הדשן דמותר ליקח שלא מדעתו לולבו של חבירו ביום שני עיי"ש ועי' בסי' י"ד לענין ציצית דבמג"א שם דבציצית דוקא דיוצא בשאלה מותר ליקח שלא מדעתו משום דניח"ל למעבד מצוה בממוניה, אבל היכא דבעי לכם אף דמתנה ע"מ להחזיר מהני מ"מ לא אמרינן ניח"ל למעבד מצוה דמסתמא מקנה ע"מ להחזיר עיי"ש ודבריו צריכין ביאור ועי' בטו"ז שם:
ואמרתי זה שנים הרבה עם מ"ש ברא"ש במס' סוכה מ"א לחלק בין שאלה ומתנה על מנת להחזיר דבשאלה דחייב באונסין לא מקרי שלו אבל במתנה ע"מ להחזיר דפטור מאונסין מקרי לכם עיי"ש ולפ"ז י"ל דוקא בשאלה דחייב באונסין ניח"ל מסתמא אבל במתנה ע"מ להחזיר דפטור מאונסין י"ל שמא לא ניח"ל שמא יטען שנאנס ממנו ולא ניח"ל [לעמוד] בבי"ד עמו וכיו"ב. אלא באומר בפירוש השאילנו לצאת בו דאז אמרינן כמ"ש ברא"ש בפ"ק דקדושין דאדם יודע וכו' ודעתו על אופן המועיל אבל בסתמא שלא מדעתו לא אמרינן כן:
והנה בהאי דאמרינן ניח"ל למעבד מצוה בממוניה ויוכל ליקח שלא מדעתו על כרחך דהוי כאלו אמר שמי שירצה לעשות בו מצוה יעשה ולא הוי מחילה שלא מדעת משום דעומד למצוה מסתמא לכל מי שירצה:
ויש להבין למה לא יצא הגזלן גם לפני יאוש גם כן משום דניח"ל ומאי שנא מאחר שלקח לצאת שלא מדעתו. אלא דאמרינן מסתמא אין דעתו להקנותו אלא למי שירצה להחזירו ויותר מע"מ להחזיר ודאי אין דעתו והגזלן אינו מחזירו אבל היכא דרוצה להחזירו אם כן מאי שנא הוא מאחר דאף שאין יודע שרוצה להחזירו מ"מ הקנאה זאת בכל פעם שלא מדעתו אלא דאמרינן כמ"ש ואף למ"ש הנ"ל דבע"מ להחזיר דפטור מאונסין לא אמרינן ניח"ל למעבד מצוה מ"מ הגזלן דחייב באונסין שייך ניח"ל אפילו לענין מתנה ע"מ להחזיר אלא דמופרך מעצמו דכיון דחייב באונסין מעמ"ל כשאלה שאין יוצא ביום ראשון דבעי לכם וכמ"ש ברא"ש הנ"ל דמה"ט לחלק בין שאלה ומעמ"ל ויש ליישב במ"ש קושית התוספות במסכת סוכה ט' ע"א למאן דס"ל מצוה הבאה בעבירה למה לכם ת"ל משום מהב"ב אבל כמ"ש אתי שפיר דהרי משום מהב"ב בכה"ג שרוצה להחזירו הוי כאדם בעלמא ומהשתא בהתירא בידו אבל ממ"נ כמ"ש אם כן לא הוי לכם דלומר ניח"ל במעמ"ל לא שייך אלא בחיוב אונסין ובחיוב אונסין ליכא לכם ואם כן צריכין שניהם מהב"ב ולכם:
וא"כ לפי זה י"ל זה שכתבתי דלא שייך בגזלן שיהיה יוצא משום ניח"ל וכו' משום דאינו דעתו יותר מע"מ להחזיר וזה בלתי נאמר מסתמא ד ניח"ל ואם דהוי באונסין וא"כ לא הוי לכם כ"ז ביום הראשון דבעי לכם וצריכין לעמ"ל אבל ביום שני דמהני שאול י"ל דגם הגזלן לענין מצוה הוי כאחר ואינו יוצא מסתמא מכלל שלא לומר בו ניח"ל וכו' וא"כ לא שייך מצוה הבאה בעבירה אף דהמצוה בא ע"י העבירה מ"מ כיון דגם שלא מדעתו שייך שיוצא בו וא"כ א"צ העבירה לענין לצאת בו אלא דלפי זה יהיה עדיף קודם יאוש מלאחר יאוש דקודם יאוש שייך לומר דמשום ניח"ל למעבד מצוה לא שייך מצוה הבאה בעבירה דהוי ע"ז כעושה ברשות הנגזל אבל לאחר יאוש דלא הוי של הנגזל עוד ומסולק ממנו ולא שייך לצאת בו משום ניח"ל וכו' שאין ביד הנגזל להקנותו לו ואפי' קודם יאוש כשאין רוצה להחזירו ואם כן הוי אינו ברשותו של הנגזל דדוקא ברוצה להחזירו הוי כשלו כמ"ש במטלטלי דלא כפרי הוי ברשותו אלא בקודם יאוש משום שאינו ברשותו במרשהו בפירוש שיצא בו י"ל דעכ"פ לא הוי גזול לפי השעה וכמו כן משום ניח"ל וכו' אף בלא גילה בפירוש אבל אחר היאוש דלא שייך לומר משום ניח"ל וכו' לא הוי מהב"ב דאין ביד הנגזל להוציאו מזה:
והנה בגמרא במסכת סוכה ל' בשלמא לפני יאוש אדם וכו' ולאו דידיה אלא לאחר יאוש הא קניא ביאוש אלא לאו משום דהוי מהב"ב:
למ"ש לאחרי דאמרינן משום דהוי מצוה הבאה בעבירה בכה"ג דלולב הגזול יותר שייך שיצא בו קודם היאוש מאחרי היאוש ובה"א כתב רבינו אפי' לאחר יאוש דביום ראשון לאחר יאוש עדיף מקודם יאוש דשייך יותר לכם אבל ביום שני י"ל איפכא אבל רבינו אינו מחלק בזה וצ"ע אם נאמר דכמ"ש כל מצוה עומדת מתחילה לכל אדם לצאת בו וניח"ל לכל זה דמחשבה זאת קודם שנגזלה מהני אף אחרי שאינו ברשותו ושלו עוד משום יאוש משום דלענין זה לא הוי כגזולה מעיקרא בו. והנה למ"ש א"צ לומר דפליגי ריש הלולב הגזול במהב"ב בעלמא והנה בזה ירוח לנו בכמה ענינים וצ"ע. ועי' מ"ש בפ"ג מהל' שקלים הל' י"א עיי"ש: