דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ב
אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה ושל טבל פסול של דמאי כשר שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה עני שמותר לו לאכול דמאי אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני בירושלים לא יטול שמא יכשירו לטומאה ואם נטל כשר. הנה בגמ' ל"ה ע"א של ערלה פסולה פליגי בה וכו' חד אמר לפי שאין בה התר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון וכו' וברש"י שאין בה התר אכילה ורחמנא אמר לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו עכ"ל וכיו"ב בתוס' בד"ה לפי דמשום לכם צריך התר אכילה ודין ממון אבל רבינו בפי' המשנה כתב ערלה ותרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונין שריפה כמו שנתבאר בזרעים ולפיכך הוא פסול למאמר הש"י פרי דאלו אינן ראוין לאכילה בשום פנים עכ"ל ובמרכבת המשנה בח"א כתב ודרשה זו דפרי מפורש בירושלמי עיי"ש וכבר הערו בכפות תמרים ומרכבת המשנה דמשו"ה לרבינו טבל אפי' ביום שני פסול אף דבטבל לא שייך כתותי וביום שני לא בעי לכם אלא משום דלא הוי פרי. ויש להבין למה יגרעו מאתרוג הבוסר להלן ה"ח דכשר. ועי' מ"ש לעיל [בהל' ברכות] בפ"ח ה"ו בענין פרי לברכה ולערלה וכיו"ב עיי"ש ולהאי טעמא דרבינו מובן ביותר בתרומה טהורה ואם נטל כשירה וכדאיתא הרי יש בו אכילה וכמ"ש ברש"י לכהן וישראל נפיק בה הואיל ויכול להאכילה לכהן עיי"ש. דיקשה עוד דעם כל זה לא הוי לכם ממש דלא הוי לו ההנאת האכילה אבל מטעם שיהיה עליו שם פרי כיון דראוי לקצת בני אדם שם פרי עליו. ועי' בר"ן שמפרש דמותר לכהן ולא כן ברש"י דגם לישראל יוצא. והנה רבינו מנה גם טבל שאין יוצא בו וברמב"ן המובא בר"ן דטבל יוצא דאפשר להפריש ממקום אחר והוי כמו בשותפין דאיתא בבבא בתרא ביש שם אתרוג אחריני ובר"ן השיב ע"ז דשם דעתייהו ע"ז משא"כ כאן כ"ז שלא הפריש ממקום אחר הוי כמו שותפות משום חלקו של כהן. ובכפות תמרים עמד ע"ז תיפו"ל דלא הוי באכילה ותירץ דע"ז י"ל מגו דיכול להפריש ממקום אחר כמו דאמרינן בדמאי מגו דאי בעי מפקיר וכאן אפשר לו להפריש בראשו של אתרוג עיי"ש ולרבינו דאין איסור אכילה תליא כלל בלכם ואפי' בכל ימי החג אסור בטבל ועכ"פ יש להבין מ"ש מדמאי דמשום מגו וכו' הוי כראוי לאכילה וכמו כן נאמר בטבל ממש ג"כ משום דיוכל להפריש ממקום אחר.
והנה במעשר שני חוץ לירושלים לרש"י אין יוצא ולר"ן יוצא עיי"ש ובכפות תמרים הקשה ע"ז למה לא נאמר כמו בדמאי מגו וכו' וכמו כן מגו דאי בעי פדה דאפשר בפדיון וכמ"ש ברש"י בתרומה אבל פדיון אין לה להיות ניתרת לישראל והאומר כן רשע עכ"ל דמשמע דאם היה שייך פדיון היה יוצא עיי"ש ובשעה"מ כתב לתרץ עם מ"ש בתוס' במס' עירובין ל' ע"ב בד"ה ולפרוש לענין עירוב דבעינן דבר הראוי לו דוקא במידי דחזי השתא לשום אדם כמו תרומה דחזיא לכהן אמרינן הואיל ומקרי ראוי לו אבל במידי דלא חזי השתא לשום אדם לא אמרינן הואיל וכמו בהקדשות שלא נפדו דאין מערבין מהאי טעמא עיי"ש ומשו"ה בדמאי דחזו לענים שייך הואיל ואי בעי מפקיר וכמו כן בתרומה טהורה דחזי לכהן כתב רש"י דאם היה שייך פדיון הוי סגי האי טעמא אבל מעשר שני חוץ לירושלים דלא חזי לשום אדם לרש"י אין יוצא משום דבעי לכם עיי"ש:
אבל לענ"ד י"ל דלא כתבו כן בתוס' אלא בעירוב דיעשה השיתוף ביה"ש ובמחוסר פדיון ולא פדאו מבע"ש ולא חזי עכשיו לשום אדם אינם משתתפין בזה כי כנגלה שאין בדעתו להיות ראוי לשום אדם מדלא פדאו והשוו אותו לראוי משא"כ באתרוג דתליא אם הוי בגדר לכם י"ל עוד כיון דאי בעי פדה הוי לכם אלא שכתב שהרשב"א בעבודת הקדש כמו כן אבל מדברי התוס' יש לחלק כמ"ש ואבל כנראה הרשב"א כתב כמו כן רק בעירוב רשויות כן ואין הוכחה לכאן:
אמנם לפמ"ש בב"י בסי' קצ"ו באו"ח דלכן בב' מודרין זה מזה אין מצטרפין לזימון וז"ל וטעמא דלא מהני מה שיכולין לשאול על נדרם נראה לי משום דא"כ כי כהנים אכלי תרומה אמאי מהדר אטעמא דכהנים מצי אכלי תיפו"ל דזר נמי מצי אכיל תרומה אי מתשיל עלה אלמא דכיון דמחוסר שאלה לא הוי ראוי לאכילה והילכך אי לאו דכהני מצי אכלי חולין לא מצטרף עכ"ל. ועי' בתוס' ברכות מ"ה ע"א בד"ה אבל ותוס' במס' ערכין דף ד' עיי"ש ובהל' יו"ט בפ"א כתבתי בטעמא דהואיל לא מהני לקולא דמשום הואיל הוי זכיה במקצת ובדבר דבעי כולה לכם לא שייך הואיל וא"כ לא יהני באתרוג במחוסר קצת מלהיות שלו כולו בגדר לכם ממש. ולמ"ש רבינו דאיסור אכילה משום דלא הוי פרי שנאמר בתורה יש לומר דתליא דאם החסרון בהפרי שייך לומר כן. אבל אם החסרון בו ולשאר בני אדם ראוי כמו תרומה מקרי פרי הראוי כמו כן בראוי לעניים וגם לו שאם יפקיר נכסיו והחסרון רק בו כעת אבל במחוסר פדיון החסרון בהפרי:
וי"ל למ"ש בין לרש"י דמטעם לכם ובין לטעם רבינו י"ל דלא אמרינן הואיל ואיבעי פדה דבדמאי כמ"ש בתוס' שם דעיקר טעמא משום דראוי לעניים ומ"ש ברש"י בתרומה סיום לשונו האומר כן רשע י"ל מב' טעמים דלא שייך הואיל ולא פדיון:
אמנם למ"ש באחרונה יש לעיין עי' בסי' תרמ"ט סעיף ג' וכן של עיר הנדחת ושל אשירה של ישראל פסול אבל של עכו"ם לכתחילה לא יטול ואם נטל יצא מיום ראשון ואילך דלא בעינן לכם ובמג"א ס"ק י"ג יצא מיום וכו' אע"ג דאסור באכילה ובהנאה מ"מ כיון שאם נתבטל מותר באכילה יצא כדאיתא בגמ' גבי דמאי עיי"ש [עכ"ל] ולמ"ש (עכ"ל) יש לחלק דשם הוי החסרון בהפרי דהוי משל ע"ז משא"כ בדמאי וכמ"ש. וא"כ אם נאמר גם קודם הביטול תליא במ"ש:
והנה במודר הנאה שמובא שם בסעיף ב' בדעת הרשב"א שאינו יוצא עיי"ש אף דהחסרון בהמודר ולא בהפרי נראה דודאי גם טעמא דלכם שכתב ברש"י ותוס' לדעת רבינו אלא דהוסיף מטעם פרי ונפק"מ בטבל כל ימי החג וכיו"ב כנ"ל ומטעם לכם ודאי במודר אין יוצא:
והנה בדברי הרשב"א עי' בשו"ת שער אפרים סי' ל"ח ובמרכבת המשנה עיי"ש והנה מ"ש לחלק שלא נאמר משום מצוה לתשולי רק ביש לו מתירין אבל לענין לכם והואיל לא שייך לחלק בזה עיי"ש והנה למ"ש במהרי"ט דמשום מצוה לתשולי לא הוי מחוסר מעשה וא"כ גם לענין הואיל שייך לחלק בין מצוה וכמ"ש בב"י הנ"ל במחוסר מעשה לא אמרינן הואיל ועי' במס' פסחים בסוגיא דהואיל ובתוס' ובר"ן שם עיי"ש וא"כ במצוה דוקא שייך הואיל דהוי כאין מחוסר מעשה כלל. ולפ"ז ג"כ יקשה לחלק מ"ש ז"ל דוקא בהדבר מצד עצמו מצוה ולא אם המצוה מצד אחר כמו באתרוג לצאת ידי מצוה, דלהאי טעמא שכתב מ"מ שייך לומר דמשום מצוה דתדחוק לעשותו לא הוי כמחוסר מעשה מאי שנא מצוה מצ"ע או זולתו. אלא די"ל דבמצוה לישאל מצ"ע קרוב דישאל. אבל במצוה אחרת כמו כאן באתרוג אחרי כי קיים כבר לא ישאל עוד שאין דוחקו עוד דבר שישאל וא"כ יש לחלק שפיר:
והנה בדעת הרשב"א ובשו"ע להלכה בסי' תרמ"ט דבמודר הנאה מאתרוג אינו יוצא דלא הוי לכם אע"ג דאפשר בשאלה י"ל למ"ש בר"ן במס' נדרים פ"ה ע"א דבמודר מנכסיו או הנאת פירות על עצמו יכולין אחרים ליטלן בע"כ וכתב עוד שם דאפי' שואל על נדרו על הפקר לא שמיה שאלה ואין חוזר לו עיי"ש ועי' בש"ך יו"ד בסי' רכ"ז ס"ק ח' דעת מהרש"ל בזה עיי"ש. וא"כ לדעת הר"ן בשם הרשב"א דעכ"פ קודם ששאל יזכו אחרים וא"כ הרי ראוי לאחרים ועל כרחך צ"ל דאחרים זוכים מהפקר ולא ממנו. וא"כ מה שהקשה בשער המלך על מ"ש הרשב"א דאם נאמר דשאלה מהני, בתרומה טמאה יהני ג"כ לומר אי בעי מתשיל, דלפי מה שכתב בתוס' במס' עירובין לומר דבעי חזי השתא לשום אדם, בלא"ה שכתבתי לעיל דתוס' כ"כ רק בעירוב גם למ"ש בנדר אף דראוי לאחרים לא הוי שלו כלל דאחרים מהפקירא זכו והוא אין יוכל ליתנם כלל ואינם בתורת מתנה בנתנם אלא כזוכה מהפקר וא"כ דברי התוס' במס' עירובין אין לו שייכות כלל ואולי מ"ש [השעה"מ] ויש לישב בפשוט כונתו למ"ש. וא"כ למ"ש בר"ן י"ל אפי' היכא דשייך שאלה בעלמא כאן לא מהני וגם למ"ש ברשב"א במס' נדרים אפי' אם יהיה שייך שאלה מ"מ השתא אסור ליתן להם דנהנה במתנה ולמ"ש מיושב קושית השער אפרים הנ"ל על הרשב"א ושו"ע דקבעו להלכה כמ"ש דהוי הפקר עכ"פ עכשיו קודם ששאל וגם אסור ליתנו במתנה דא"כ נהנה ממנו ואף דמצות לאו ליהנות ניתנו מ"מ במה שנתן למתנה נהנה ואין דומה למ"ש ברא"ש במס' נדרים ל"ה ע"ב במונח תוך ד' אמות דבידו לקנות עיי"ש דשאני שם דהוי על אח"ז כשאזכה משא"כ כאן דצריך הקנין עכשיו דלא מהני בידו בהפקר ואחרי שכתבתי ראיתי בס' מחנה אפרים בהלכות זכיה מהפקר סי' ד' שכתב דרשב"א הנ"ל לשיטתו במס' נדרים וכמ"ש עיי"ש מ"ש עוד שם: